מ"ג רות ג טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות רות


<< · מ"ג רות ג · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שערים וישת עליה ויבא העיר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ וַיָּבֹא הָעִיר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִ֠י הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מׇד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר׃

תרגום (כל הפרק)

וַאֲמַר הַבִי סוּדַרָא דַּעֲלַךְ וַאֲחִידִי בֵיהּ וַאֲחֵידַת בֵּיהּ וְכָל שֵׁית סְאִין דִסְעוֹרִין וְשַׁוֵּי עֲלָהָא וְאִתְיְהֵב לַהּ כֹּחַ מִן קֳדָם יְיָ לְסוֹבָרוּתְהוֹן וּמִן יָד אִתְאֲמַר בִּנְבוּאָה דַּעֲתִידִין לְמִפַּק מִנַּהּ שִׁתָּא צַדִּיקֵי עָלְמָא דְּכָל חַד וְחַד עֲתִיד לְמִהְוֵי מִתְבָּרַךְ בְּשֵׁית בִּרְכָן דָּוִד וְדָנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא וְעָל בּוֹעַז לְקַרְתָּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

שש שעורים - אי אפשר לומר "שש סאין" שאין דרכה של אשה לשאת כמשאוי זה, אלא שש שעורים ממש. ורמז לה שעתיד לצאת ממנה בן שמתברך בשש ברכות:

  1. רוח חכמה
  2. ובינה
  3. עצה
  4. וגבורה
  5. רוח דעת
  6. ויראת ה'.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו) "וימד שש שעורים", נראה שהיה מדת קב שהוא ששית הסאה, שכן היה דרכם לחלק מדה גדולה לשש חלקים כמ"ש (יחזקאל מו) וששיתם את האיפה, והמדה הזאת נקראת שש, והדין הוא שאין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר המחזיק חצי קב, ונתן לנעמי ורות קב שהוא מזון סעודת שחרית לשתיהן, ובזה גילה שיגמר הדבר היום ולא יצטרכו על סעודת הערב, ויבא העיר:


 

<< · מ"ג רות · ג · טו · >>