קטגוריה:שמואל ב כ ג
נוסח המקרא
ויבא דוד אל ביתו ירושלם ויקח המלך את עשר נשים פלגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית משמרת ויכלכלם ואליהם לא בא ותהיינה צררות עד יום מתן אלמנות חיות
וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלַ͏ִם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת.
וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶל־בֵּיתוֹ֮ יְרוּשָׁלַ֒͏ִם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶשֶׂר־נָשִׁ֣ים ׀ פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֩יחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּית־מִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹא־בָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַד־י֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת׃
וַ/יָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶל־בֵּית/וֹ֮ יְרֽוּשָׁלַ͏ִם֒ וַ/יִּקַּ֣ח הַ/מֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶֽשֶׂר־נָשִׁ֣ים׀ פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּיחַ֩ לִ/שְׁמֹ֨ר הַ/בַּ֜יִת וַֽ/יִּתְּנֵ֤/ם בֵּית־מִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽ/יְכַלְכְּלֵ֔/ם וַ/אֲלֵי/הֶ֖ם לֹא־בָ֑א וַ/תִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַד־י֥וֹם מֻתָ֖/ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ויכלכלם" - הספיק מזונם
"צרורות" - קשורות כמו (בראשית מב לה)צרורות כספיהם
מצודת דוד
"עד יום מותן וגו'" - כתרגומו ומתקרין עד יום מותהן ארמלן דבעליהן קיים
"צרורות" - קשורות מבלי היתר להנשא לאיש
"ואליהם לא בא" - רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין ב ג) נחלקו בדבר מהם אמרו שהיה אסור בהן על שבא אבשלום עליהן ומהם אמרו שמעצמו מנע מהן לא בעבור איסור
"בית משמרת" - במקום משומר לבל יבוא מי עליהן כי אסורות לכל אדם על היותן פילגשי המלךמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ולכן הקדים לעשות דבר זה תיכף בבואו, להראות שאבשלום (הגם שבחרוהו ומשחוהו כל ישראל) היה לו דין הדיוט, כי אין להם כח למרוד במלכותו ולהמליך איש אחר, וזה יהיה האות כי כן ינהג עם שבע בן בכרי ועם המורדים בו עתה, להענישם כמורדים, והעם ישמעו וייראו:
- פרשנות מודרנית:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ראו: שמואל ב טו טז
וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת
לפי חוקי משה: אם אישה שכבה בעיר ולא צעקה, עונשם של הגבר והאישה - סקילה (דברים כב כד).
אם אחיתופל או אבשלום היו נשארים בחיים לאחר המלחמה גם עונשם היה סקילה.
כאן לא נאמר שהפילגשים צעקו או סרבו. בכל מקרה זה לא היה עוזר להן, הן האונס הוא המלך עצמו.
דוד שמע מה קרה לעשרת הפילגשים. דוד לא היה בטוח אם אבשלום באמת שכב איתן, אבל לא היתה לו ברירה אלא לחשוד שהן שכבו איתו ולא התנגדו.
דוד הניח שהעם מאמין שאבשלום שכב איתן, אבל ללא הוכחות הוא לא היה יכול להרוג אותן.
הוא החליט לראות בהן נשותיו של אבשלום, ולכן הוא הפריד אותן, כלכל אותן, אבל לא בא אליהן יותר. בצורה זאת באמת הפילגשים נבאשו (נעשו מסריחות) בעייני דוד (ביאור:שמואל ב טז כא).
מעניין שלא נאמר אם אחת הפילגשים נכנסה להריון מאבשלום. זאת היתה הסיבה שדוד לא בא אליהן, כדי שלא יקרה שיוולד תינוק ולא ידעו מי אביו.
נכשלו לשמור
הפילגשים נשארו לשמור על הבית. לא היה להן כוח צבאי למנוע מאבשלום להכנס לארמון, לבנות אוהל על הגג ולשכב איתן.
הן היו יכולות למנוע כבוד מאבשלום בזה שהן היו:
- צועקות על הגג ועושות מהומה.
- מתאבדות לפני שהן נלקחו לגג.
- מתאבדות בזמן המגע או אחר כך.
- מנסות לפגוע באבשלום.
הפילגשים חשבו שדוד יפסיד, והן אבודות. הן העדיפו שאבשלום יקח אותן. וזה מה שקרה. הן הפכו לנשותיו, ובמותו הפכו לאלמנות.
יבום
נאמר על אבשלום שהוא היה "וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר" (שמואל ב ג ג).
אבשלום, הבן השלישי, נשאר יורש הכתר לאחר שהוא רצח את אמנון בגלל תמר, וכלאב נעלם.
אבשלום לא התחתן עד המרד. ייתכן שהוא רצה להעלות את ערכו בעייני מלכים באזור, ושאשתו הראשונה תהיה בת מלך, כשם שדוד אביו נשא את מעכה בת תלמי מלך גשור לאחר שמלך בחברון. כך אבשלום חיכה להתחתן, וייתכן שגם זה לחץ עליו למרוד כדי שהוא יוכל לשאת אישה. כאשר אחיתופל המליץ לו להרשים את העם ולשכב עם הפילגשים, הוא חשב שהפילגשים לא יהיו נשותיו אלא רק פילגשיו.
הפילגשים הפכו לנשותיו של אבשלום בביאה. בסוף אבשלום מת ללא יורש לשמו. לפי החוק, דוד היה יכול לכפות על אחד מאחיו של אבשלום, לייבם את אחת הפילגשים ולהביא זרע לאבשלום. הבן הזה היה מקבל את מקומו של אבשלום והופך ליורש הכתר של דוד. דוד לא רצה שיורש הכתר יהיה תינוק רך שרק נולד, ואחיו הגדולים יכעסו עליו ויפגעו בו.
חוק היבום אינו חוק מחייב, אלא רק המלצה. אם המשפחה והאישה רוצים ביורש אז יעשו ייבום, ולא אז אין חובה.
- דוד לא הביא יבום לאמנון לאחר הרצחו. אמנון נשא את תמר כאשר הוא אנס אותה, והיא למעשה לא סרבה. אולם לאחר המעשה הוא גרש אותה וכך היא חדלה להיות אשתו, ולא היתה אישה ליבום.
- גם בעניין הפילגשים לא היו עדים לוודא אם הן סרבו או לא, ואם אבשלום נשא אותן, ובכל מקרה אף אחד לא רצה להביא יורש לכבודו של אבשלום, נכדו של מלך גרר שמרד בדוד אביו.
- אמנון ואבשלום חטאו ונמחקו ללא זרע.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמואל ב כ ג"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.