ביאור:שמואל ב כ ג
שמואל ב כ ג: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם, וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא; וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת."
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ראו: שמואל ב טו טז
וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת
[עריכה]לפי חוקי משה: אם אישה שכבה בעיר ולא צעקה, עונשם של הגבר והאישה - סקילה (דברים כב כד).
אם אחיתופל או אבשלום היו נשארים בחיים לאחר המלחמה גם עונשם היה סקילה.
כאן לא נאמר שהפילגשים צעקו או סרבו. בכל מקרה זה לא היה עוזר להן, הן האונס הוא המלך עצמו.
דוד שמע מה קרה לעשרת הפילגשים. דוד לא היה בטוח אם אבשלום באמת שכב איתן, אבל לא היתה לו ברירה אלא לחשוד שהן שכבו איתו ולא התנגדו.
דוד הניח שהעם מאמין שאבשלום שכב איתן, אבל ללא הוכחות הוא לא היה יכול להרוג אותן.
הוא החליט לראות בהן נשותיו של אבשלום, ולכן הוא הפריד אותן, כלכל אותן, אבל לא בא אליהן יותר. בצורה זאת באמת הפילגשים נבאשו (נעשו מסריחות) בעייני דוד (ביאור:שמואל ב טז כא).
מעניין שלא נאמר אם אחת הפילגשים נכנסה להריון מאבשלום. זאת היתה הסיבה שדוד לא בא אליהן, כדי שלא יקרה שיוולד תינוק ולא ידעו מי אביו.
נכשלו לשמור
[עריכה]הפילגשים נשארו לשמור על הבית. לא היה להן כוח צבאי למנוע מאבשלום להכנס לארמון, לבנות אוהל על הגג ולשכב איתן.
הן היו יכולות למנוע כבוד מאבשלום בזה שהן היו:
- צועקות על הגג ועושות מהומה.
- מתאבדות לפני שהן נלקחו לגג.
- מתאבדות בזמן המגע או אחר כך.
- מנסות לפגוע באבשלום.
הפילגשים חשבו שדוד יפסיד, והן אבודות. הן העדיפו שאבשלום יקח אותן. וזה מה שקרה. הן הפכו לנשותיו, ובמותו הפכו לאלמנות.
יבום
[עריכה]נאמר על אבשלום שהוא היה "וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר" (שמואל ב ג ג).
אבשלום, הבן השלישי, נשאר יורש הכתר לאחר שהוא רצח את אמנון בגלל תמר, וכלאב נעלם.
אבשלום לא התחתן עד המרד. ייתכן שהוא רצה להעלות את ערכו בעייני מלכים באזור, ושאשתו הראשונה תהיה בת מלך, כשם שדוד אביו נשא את מעכה בת תלמי מלך גשור לאחר שמלך בחברון. כך אבשלום חיכה להתחתן, וייתכן שגם זה לחץ עליו למרוד כדי שהוא יוכל לשאת אישה. כאשר אחיתופל המליץ לו להרשים את העם ולשכב עם הפילגשים, הוא חשב שהפילגשים לא יהיו נשותיו אלא רק פילגשיו.
הפילגשים הפכו לנשותיו של אבשלום בביאה. בסוף אבשלום מת ללא יורש לשמו. לפי החוק, דוד היה יכול לכפות על אחד מאחיו של אבשלום, לייבם את אחת הפילגשים ולהביא זרע לאבשלום. הבן הזה היה מקבל את מקומו של אבשלום והופך ליורש הכתר של דוד. דוד לא רצה שיורש הכתר יהיה תינוק רך שרק נולד, ואחיו הגדולים יכעסו עליו ויפגעו בו.
חוק היבום אינו חוק מחייב, אלא רק המלצה. אם המשפחה והאישה רוצים ביורש אז יעשו ייבום, ולא אז אין חובה.
- דוד לא הביא יבום לאמנון לאחר הרצחו. אמנון נשא את תמר כאשר הוא אנס אותה, והיא למעשה לא סרבה. אולם לאחר המעשה הוא גרש אותה וכך היא חדלה להיות אשתו, ולא היתה אישה ליבום.
- גם בעניין הפילגשים לא היו עדים לוודא אם הן סרבו או לא, ואם אבשלום נשא אותן, ובכל מקרה אף אחד לא רצה להביא יורש לכבודו של אבשלום, נכדו של מלך גרר שמרד בדוד אביו.
- אמנון ואבשלום חטאו ונמחקו ללא זרע.