קטגוריה:רות ג ה

בפגישה הראשונה בין בועז לרות הוא פקד עליה: "אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה; וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי" (ביאור:רות ב ח).
רות הבינה שהוא פוקד עליה: '

1. את חייבת לבוא לעבוד בפרך בשדה שלי תקופה ארוכה, כדי להוכיח שאת אשת חיל.
2. אסור לך ללכת לחפש גואלים אחרים בשדות אחרים. את חייבת להדבק בשדה שלי לנערות שלי בלבד, אבל אסור לך (להדבק) להתעסק עם הנערים שלי.

שתי הפקודות האלה ביחד הרגיזו את רות. היא חשבה לעצמה: 'מה הזר הזה מרשה לעצמו לפקוד עלי? מי הוא, ומה הוא? אני חייבת למצוא גואל מתאים!'

ואז רות ענתה לבועז: "וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (ביאור:רות ב יג) במשמעות - אתה לא הבוס שלי ולא תמנע ממני למצוא גואל.
בועז שתק, אבל ניסה לרכך אותה והזמין אותה לאכול איתו. היא לא נרגעה.

בבית היא סיפרה בכעס לנעמי מה אמר לה בעל השדה ששמו בועז.
נעמי ענתה לה: "קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא" (ביאור:רות ב כ), במשמעות - מצאת את הגואל. את הטוב ביותר האפשרי. אין לך ברירה. כמו הגר שחזרה להתענות תחת ידיה של שרי (ביאור:בראשית טז ט), כך את חייבת לעשות את כל דבריו, עד קמצוץ התבואה האחרון.

רות עבדה בפרך כל תקופת הקציר בשדות של בועז. היא נדבקה לנערות ונמנעה מהנערים.
היא למדה לקח לא להיות חצופה, אולם לבטח זה לא היה משנה, כי בועז החליט לבחון אותה בלי להתחשב בדבריה, וסביר שנעמי הסכימה איתו.

עכשו נעמי מצווה/ממליצה לרות לעשות כמעשה תמר ויהודה, ולוט ובנותיו, שהם ההורים הקדומים של רות ובועז.

רות בכניעה מסכימה ואומרת: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי (אֵלַי), אֶעֱשֶׂה".
רות לא ידעה אם נעמי גמרה לדבר, או שתיתן לה הוראות נוספות, מה ואיך לעשות. היא מודיעה בזמן עתיד, שמכסה את ההווה ואת העבר שנאמר לה כבר.

רות היא לא ילדה צעירה. היא היתה אשת איש ואינה בתולה.
מצבה החוקי תלוי בספק, ורוב בני ישראל יתעבו אותה, ולכן לא בא גואל להציל אותה.
היא הבינה שהיא חייבת לתת לאנשים מנוסים בחוק, למצוא פתרון חוקי שייתקבל על ידי הציבור, כדי למנוע ממנה, מואביה (מתועבת), שילדיה, לעשר דורות, יוכלו לבוא בקהל אדוני (ביאור:דברים כג ד).

רות נכנעת לגורלה. היא באה רק כדי להיות עם נעמי, ולפתע היא צריכה ללכת לשכב למרגלות אדם שהיה לה סכסוך איתו, במשך כל הקציר הוא לא לבקר אותה, לא בא לדבר עם נעמי, והמשיך לדרוש שהיא תעבוד קשה.

אין ספק שלא היה מקובל ללכת לשכב ליד בעלי אדמות עשירים בלי רשות, ורות הסתכנה בהוצאת שם רע לעצמה. כך קרה לתמר ולבנות לוט, שעשו מעשה שלא יעשה.

רות חששה שהיא תטעה ותשכב עם אדם אחר, כך היה כאשר היא חיפשה את השדה של הגואל ובמקרה הגיע לשדה של בועז (ביאור:רות ב ג). במקרה ההוא לא היתה בעיה כי היא היתה יכולה ללכת לשדה אחר. כאן אם היא תלך לאדם אחר יכול להיות אסון. סביר שרות ידעה את החוק האוסר על נשואים עם מואבי, והיא פחדה שבועז לא ירצה אותה, יגדף ויכה אותה, אולי אפילו יצוה לשרוף אותה כמו יהודה שכעס כשאמרו לו: "זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ" ופקד: "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" (ביאור:בראשית לח כד). בועז היה יכול לחשוב שמה שהיא עושה איתו, היא עשתה עם אחרים.

רות החליטה שהיא לוקחת את הסיכון ועושה בדיוק מה שנעמי אמרה לה בתקווה שנעמי יודעת מה היא אומרת. ייתכן שבשלב זה היא כבר הבינה שהכול סודר למענה: כל שהיא צריכה לעשות זה לשכנע את בועז שהיא תהיה לו לאישה טובה אם הוא יאהב אותה.

רות לא מסכימה לגמרי עם נעמי. היא תעשה רק מה שנעמי תגיד לה לעשות - אבל לא יותר.

• רות לא אמרה שהיא תעשה כל מה שצריך.
• רות לא אמרה שהיא רוצה שנעמי תגיד לה מה להגיד לבועז כאשר הוא יגלה אותה לרגליו.
• רות לא אמרה שהיא רוצה לדעת מה עליה לעשות לרגליו של בועז.
• רות לא מבקשת הבהרות מה לעשות לאחר שבועז יתחיל לדבר איתה.

נעמי כבר אמרה לה: "וְהוּא יַגִּיד לָךְ, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין" (ביאור:רות ג ד). נעמי בטוחה שבועז יתנהג בכבוד. נעמי יודעת מה מטרתו של בועז ואיך הוא יעשה זאת, והיא לא דואגת לבטחונה של רות. הכל יהיה בחשאי, לכן נעמי אמרה לא לא להתגלות לאיש. כך רות לא תפגע, ואם בועז לא יצליח לא יקרה אסון.

מספר רב של פעמים נעמי קראה לרות "בִּתִּי" (ביאור:רות ג א), אפילו בשיחה הזאת עצמה.
זה היה הזמן שרות יכלה לקרוא לנעמי "אִמִּי". היא יכלה להגיד: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי (אֵלַי) [אִמִּי/חֲמוֹתי/נָעֳמִי], אֶעֱשֶׂה" אבל היא לא אמרה זאת.

למה רות נמנע לקרוא לנעמי בשם חיבה או אפילו בשמה?

קשה לדעת. או שהיחסים ביניהן לא היו כל כך קרובים, או שרות לא היתה אישה חמה ולבבית. היא אהבה בלבה, אבל לא הראתה זאת.