קטגוריה:משלי כה כ

בפסוק ישנם שני משלים ונמשל אחד. הנמשל הוא לב רע = לב עצוב ועצבני, ולפי רוב המפרשים (פרט לרמ"ד ואלי), הפסוק מלמד שלא צריך לשיר שירים לאדם עם לב רע. המפרשים נחלקו לגבי פרטי המשלים:

שני פירושים מנוגדים הוצעו לפירוש זה:

1. מעדה = קישוט, כמו (שמות לג ו): "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב", (ירמיהו ד ל): "תִלְבְּשִׁי שָׁנִי, כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב, כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ", (יחזקאל טז יא): "וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי, וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ". מעדה בגד ביום קרה = ללבוש בגד יפה ומקושט ביום קר, זה לא מועיל - כי ביום קר לא צריך להיות יפה אלא לשמור על חום הגוף: "כמי שלובש ביום קרה בגדי עדי, שהגם שהוא ליופי ביום צח, הנה ביום קר מלבד שאינו ליופי, אינו מחמם את הגוף ומתקרר מן הצינה, כי צריך ללבוש בגדים חמים בעת ההיא, וכן לא ישמחו השירים האלה ולא ייטיבו פנים, רק יוסיפו עצבת" (מלבי"ם, ודומה לו מצודת דוד). מי שליבו עצוב צריך לשפוך את ליבו, צריך שיקשיבו לו ויעזרו לו לפתור את הבעיות. השירים היפים אמנם משכיחים את הצער באופן זמני, אך אינם פותרים את הבעיה; כמו מעדה בגד, בגד מקושט, שאינו עוזר לאדם להתחמם ביום קרה.

2. הסרת בגד: "יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל, העדה מהם שני לבושין: בגדי כהונה ובגדי מלכות" (איכה רבתי, פתיחה יב), או קריעת בגד: "לשני בני אדם שהיו מתכסים בשמלה חדשה בימות הגשמים. היה זה בוגד מכאן וזה בוגד מכאן, עד שקרעו אותה" (שם); "בגד עידים, בגד מוסר... שהוא ראוי להסירו מעליו לפי שהוא בלוי" (רש"י). העצבות נמשלה לבגד העוטף את הנפש, למשל (תהלים קז ה): "רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף", (תהלים קמג ד): "וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי". אדם עצוב רוצה להתכנס בתוך עצמו עם הצער שלו. ומי ששר לו שירים שמחים, כאילו מעדה - קורע ומסיר מעליו את בגד העצבות, וזה עלול לעצבן אותו עוד יותר.

נתר = חומר ששימש לכיבוס בגדים, (ירמיהו ב כב): "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית, נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי, נְאֻם ד' ה'"*; כנראה הכוונה לחומר שנקרא בימינו "סודה לשתיה" (גם היסוד "נתרן" נקרא בלטינית "סודיום"). זהו חומר בסיסי. ומה קורה כששמים חֹמץ על נתר? גם כאן יש שתי אפשרויות מנוגדות:

1. סתירה: החומצה והבסיס סותרים זה-את-זה ונוצרת תמיסה נייטרלית וחסרת-תועלת. דבר זה היה ידוע כבר לחז"ל: "אמר רבי יהושע בר נחמיה: כזה שהוא נותן חומץ על נתר וסותר" (איכה רבתי פתיחה יב), וכן: "נתר - מין אדמה רכה... ואם ייפול בו חומץ, ממסמסו ונשחת" (רש"י על פסוקנו). כך גם יופיו של השיר נסתר ומתבטל כששרים אותו על לב רע, לב השקוע בדיכאונו ואינו מסוגל לשים לב ליופי (ולפי רש"י, הפסוק הוא משל לאדם המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון - ליבו הרע של התלמיד סותר את יופייה של התורה). מעבר לכך, השיר מבטל את התועלת של הצער - לב עצוב יכול להביא את האדם להתפלל אל ה' בדבקות רבה יותר מאשר בדרך-כלל, והשירים היפים מסיחים את דעתו מהתפילה, ומונעים ממנו את ההזדמנות להתקרב אל ה'; כמו חֹמץ, המבטל את התועלת הכימית כאשר שמים אותו על נתר.

2. פיצוץ: כשהחומצה והבסיס מרוכזים במיוחד, הערבוב ביניהם משחרר גז מימן בכמות גדולה ויכול לגרום לשריפה ואף לפיצוץ (הדגמה מצערת במציאות ניתנה ב 28.10.1993, במפעל קוקה-קולה בבני-ברק. הייתה דליפה של חומצה מלחית. כדי לנטרל את החומצה, היה צריך לשפוך לתוכה סודה קאוסטית (נֶתֶר) בריכוז של 10 אחוז. בטעות שפכו סודה קאוסטית בריכוז של 98 אחוז, והתוצאה היתה פיצוץ שגרם למותו של הכבאי מאיר מלכה ז"ל. ע"פ כתבה ב"מעריב" 29.10.1993. ראו באתר מכון וייצמן http://stwww.weizmann.ac.il/g-chem/learnchem/AttachedFiles/articles/acids1.html). גם שירים שמחים לאדם עצוב עלולים לעצבן אותו ולגרום לפיצוץ - כמו שקרה לשאול (ראו "הקבלות").

• רוב הפסוקים בספר משלי בנויים משתי צלעות, אך יש גם פסוקים רבים המורכבים משלוש צלעות - שני משלים ונמשל אחד:

    (משלי י כו): "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם, וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם - כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו"*. 
   * (משלי יז ג): "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב - וּבֹחֵן לִבּוֹת ה'"*. 
   * פסוקים רבים מסוג זה נמצאים בקובץ "משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו" (משלי כה-כט), והראשון בהם הוא הפסוק שלנו, (משלי כה כ): "מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה, חֹמֶץ עַל נָתֶר - וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע"*.
   *  (משלי כה כו): "מַעְיָן נִרְפָּשׂ, וּמָקוֹר מָשְׁחָת - צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע"*. 
   *  (משלי כו א): "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ, וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר - כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד"*.
   * (משלי כו ב): "כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף - כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא[לוֹ] תָבֹא"*. 
   *  (משלי כו ג): "שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר - וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים"*.
   *  (משלי כו כא): "פֶּחָם לְגֶחָלִים, וְעֵצִים לְאֵשׁ - וְאִישׁ מדונים[מִדְיָנִים] לְחַרְחַר רִיב"*.
   *  (משלי כז ג): "כֹּבֶד אֶבֶן, וְנֵטֶל הַחוֹל - וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם"*.
   *  (משלי כז כא): "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב - וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ"*.
   *  (משלי כח טו): "אֲרִי נֹהֵם, וְדֹב שׁוֹקֵק - מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל"*.

הפסוק שלנו קובע, לפי רוב המפרשים, שזה לא טוב לשיר שירים לאדם עצוב. אולם בפסוקים אחרים בתנ"ך נראה שהשירים דווקא כן מועילים, למשל:

• כשהיתה על שאול המלך רוח רעה, אמרו לו עבדיו, (שמואל א טז טז): "יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ, עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ, יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר, וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ"... "וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּ, וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה".

• כשאלישע הנביא כעס על יהורם מלך ישראל, הוא לא יכל להתנבא, ולכן ביקש, (מלכים ב ג טו): "'וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן!' וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'"; המוסיקה אפשרה לו להשתחרר מהכעס ולהיפתח לנבואה.

אז האם זה טוב או רע לשיר שירים לאדם עצוב?

1. ייתכן שהדבר תלוי בשאלה מאיפה נובע העצב - האם הוא נובע מלב רע כמו בפסוק שלנו, או מרוח רעה כמו בספר שמואל (ע"פ גליה):

- אם העצב נובע מהלב (מקום המחשבות), אז האדם צריך לשפוך את הלב - לספר את המחשבות העצובות שלו לרעהו כדי להשתחרר מהכאב. אין לו צורך בשירים - השירים רק יפריעו.

- מצד שני, אם העצב נובע מהרוח (רגש), אז האדם צריך להרגיע את הרגשות הסוערים, רגשות הקנאה והכעס. במקרה זה, שירים וניגונים יפים עשויים לעזור.

2. הנגינה של דוד אמנם הרגיעה את שאול בימים הראשונים, אולם בימים הבאים הלב של שאול נעשה עוד יותר רע, והוא היכה את דוד תוך כדי הניגון, (שמואל א יט ט): "וַתְּהִי רוּחַ ה' רָעָה אֶל שָׁאוּל, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יוֹשֵׁב וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ, וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד. וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר, וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר, וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא". דוד למד את הלקח ולימד את בנו שלמה: לעולם אל תשיר שירים לאדם עם לב רע! זה מסוכן כמו להסיר בגד מאדם באמצע החורף, וכמו לשפוך חומצה מרוכזת על נתרן - השירים יעצבנו אותו ועלולים לגרום לו "להתפוצץ" עליך!