קטגוריה:משלי כה יא

תפוחי זהב, בפסוק זה, אינם תפוזים (התפוזים הגיעו לארצנו רק במאות האחרונות), אלא קישוטים כדוריים העשויים מזהב.

משכיות כסף הם כלים העשויים מכסף, שבתוכם שמים את תפוחי הזהב.

דבר דבר על אפניו הוא דיבור שמדברים (אומרים) אותו באופן הנכון.

מהי המשמעות המעשית של פסוק זה?

1. התעמקות בדברי חכמה: כשאנחנו רואים כלי עשוי מכסף, לא צריך לחשוב שהערך של הכלי הוא רק הכסף שממנו הוא עשוי; ייתכן שבתוך הכלי יש כלי עוד יותר יקר. וזה משל לדבר דבר על אפניו - לדברי הנבואה והחכמה שבתנ"ך, שמעבר למשמעות הפשוטה והגלויה שלהם, יש בתוכם רעיונות עמוקים ונשגבים. המשמעות העמוקה היא תפוחי זהב, והמשמעות המילולית-הפשוטה היא משכיות כסף (ע"פ רמב"ם, במורה נבוכים, חלק ראשון - הקדמה). וראו גם (משלי א ו): "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם"*.

2. חשיבות הכלי: תכשיטים יקרים, שעשויים מזהב, יש לשים בכלים יקרים, שעשויים מכסף. וזה משל לדבר דבר על אפניו - לחכמתו של האדם, שצריכה לשבת בתוך גוף בריא. מכאן, שהאדם צריך לעסוק לא רק בחכמה אלא גם במלאכה, כדי שיוכל לקיים את גופו בבריאות. החכמה היא תפוחי זהב, ולכן גופו של החכם צריך להיות משכיות כסף. (ר' סעדיה בן יוסף פיומי, ספר האמונות והדעות, מאמר עשירי, פרק יד / אחד עשר).

3. חשיבות אופן הדיבור - "דבר דבור על אפניו": החכם צריך להשקיע גם בצורתם החיצונית של הדברים שהוא אומר - להגיד אותם באופן נאה ומתקבל על לב השומעים. והרעיון ממשיך בפסוק הבא, המדבר על תוכחה, (משלי כה יב): "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם, מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת"*.

אפניו - גם זמן, כאמור, (משלי טו כג): "וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב"*; אפניו - גם אופן הדיבור, (קהלת ט יז): "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים" (רמי ניר, 29.12.06).