"נזם זהב". הנה כמו נזם זהב שיאות להשלים קשוט מי שיש לו חלי זהב עד שלא יאות זה בלא זה כן התוכחה הישרה כשתוכיח לאזן שומעת כי התוכחה ההיא תשלים קשוט השומע למוסר ובזולת האזן השומעת לא יאות התוכחת ולא יועיל כאמרו אל תוכח לץ פן ישנאך:
"נזם זהב וחלי כתם", הנזם והחלי שתיהן קשוטי האזנים, וכמו שהם מקשטים האזן החיצוני, "כן מוכיח חכם", שמוכיח ע"פ דברי החכמה, "מקשט האזן שומעת" תוכחה, שקשוטה הוא אם התוכחה מפי בעל חכמה שזה כזהב וכתם אופיר:
ביאור המילות
"נזם, וחלי". שניהם קשוטי האוזן, ותעד נזמה וחליתה (הושע ב'), הנזם תולה בנקב שבתנוך האזן, והחלי חלול ועגול ומקיף את האזן, ונקרא ג"כ מגולים על אזניך (יחזקאל ט"ז):