צְדָקָה עשיית צדק, לתת לכל עם את המגיע לו ולהציל עמים מעוול
להרחבהתְרוֹמֵם תביא כבוד וגדולה לכל- גּוֹי, וְחֶסֶד עשיית מעשים שלפנים משורת הדין, מעבר למתחייב על-פי הצדקלְאֻמִּים לעמים אחרים - חַטָּאת היא חיסרון, כי היא עלולה לבוא על חשבון בני העם שלנו
"צדקה תרומם גוי". הצדקה שעושים ישר' לעשות דבריהם בצדק וביושר תרומם אותם ותתנם למעלה על כל גויי הארצות ואולם החסד שעושים שאר האומות על מה שהוא ראוי לאהבת הש"י כאילו תאמר מה שיענו נפשם בענויים נפלאים ומה שידמה לזה מהדברים הקשי' שיעמיסו עליהם הוא חסרון לא תוספ' בעבודת הש"י ואף אם היתה כוונתם לשמים:
"צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת", יש הבדל בין גוי ובין לאום, שהלאום היא האומה שי"ל דת מיוחד, והעם י"ל מלך והגוי הוא הקיבוץ לבד שאין להם לא מלך ולא דת מיוחד, ובכל זה הצדקה תרומם אותו, כשהולכים בדרך הצדקה יתרוממו משפלותם, וינחלו כבוד, וגם הלאומים הגם שי"ל דת, החטאת שהוא הנטיה מדרך החכמה והצדקה היא להם חסד שהיא החרפה היותר גדולה:
ביאור המילות
"גוי, לאמים". כבר התבאר (פסוק כ"ח), שגוי פחות מן עם, ולאום מעולה ממנו.
"וחסד", מענין חרפה, פן יחסדך שומע, ויל"פ ג"כ חסד לאומים תרומם חטאת חטאת אחת תרומם חרפה של לאומים ובשתם:
