מדרש משלי (בובר) יד לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · יד לד · >>

(משלי יד לד): "צדקה תרומם גוי" - אמר רבי יוחנן: אלו ישראל. "וחסד לאומים חטאת" - אלו אומות העולם. חסדים - חטאים הן לעכו"ם, שהן מתייהרים.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "צדקה תרומם גוי" - אלו ישראל, "וחסד לאומים חטאת" - הנייה היא לאומות העולם בשעה שישראל חוטאים, שהן חוזרין ומשתעבדין בהן.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וחסד לאומים חטאת" - כשם שחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם בעולם הזה.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "צדקה תרומם גוי" - אמר רבי יוחנן: בוא וראה כמה הוא גדול כוחה של צדקה, שהיא נתונה בימינו של הקב"ה, שנאמר (תהלים מח יא): "צדק מלאה ימינך"

  • גדולה צדקה, שבה נשתבח הקב"ה בשעה שיביא תשועה לישראל, שנאמר (ישעיהו סג א): "אני מדבר בצדקה רב להושיע".
  • גדולה היא הצדקה, שהיא מנחלת כבוד לעושיה, שנאמר: (משלי כא כא): "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד", רודף צדקה וחסד בעולם הזה ימצא חיים צדקה וכבוד ליום הדין. ומשום דרודף צדקה ימצא צדקה?! אלא הקב"ה ממציא לו מעות, כדי לעשות מהן צדקה לבני אדם הגונין, כדי לקבל מהן שכר.
  • גדולה צדקה, שבה נשתבח אברהם אבינו, שנאמר (בראשית טו ו): "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", ואומר (בראשית יח יט): "כי ידעתיו... לעשות צדקה...".
  • גדולה צדקה, שנשתבח בה דוד מלך ישראל, שנאמר (שמואל ב ח טו): "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו".
  • גדולה צדקה, שבה נשתבח שלמה המלך, שנאמר (מלכים א י ט): "יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כיסא ישראל, באהבת ה' את ישראל לעולם וישימך למלך לעשות משפט וצדקה".
  • גדולה צדקה, שמגעת עד כיסא הכבוד, שנאמר (תהלים פט טו): "צדק ומשפט מכון כסאך".
  • גדולה צדקה, שבה נשתבחו ישראל, שנאמר (דברים ו כה): "וצדקה תהיה לנו".
  • גדולה צדקה, שבה הקב"ה עתיד להשתבח ליום הדין, שנאמר (ישעיהו ה טז): "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה".
  • גדולה צדקה, שהיא מלוה לעושיה בשעת פטירתו מן העולם, שנאמר (ישעיהו נח ח): "והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך".

אמר רבי סימון: פסוק זה לא נאמר אלא על מיתתו של משה, שנאמר (דברים לג כא): "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל". אמר רבי אבהו: בא וראה כמה היא קשה שעת פטירתו של משה מן העולם, שבשעה שאמר לו הקב"ה הגיע זמנך להיפטר מן העולם,

  • התחיל צווח ובוכה לפני הקב"ה, ואומר: 'ריבון כל העולמים! לשווא יגעתי, לשווא רצתי כסוס לפני בניך, ועכשיו סופי ליקבר ואחריתי לעפר?! אלא, אם אתה רוצה, טוב לי שתייסרני בייסורין ואל תמסרני בידי מלאך המוות'. עליו אמר דוד (תהלים קיח יח): "יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני".
  • א"ל אמר ליה, אמר לו הקב"ה 'משה, שבועה היא מלפניי שאין מלכות נוגעת בחברתה טפח ואפילו נימה, עד כאן היית מלך על ישראל, ועכשיו הגיעה שעתו של יהושע שיהא מלך על ישראל'.
  • השיב משה ואמר 'ריבונו של עולם! עד כאן הייתי רב ליהושע, והוא היה לי לתלמיד, עכשיו אני אהיה תלמיד, והוא יהיה לי לרב, ולא אמות'.
  • א"ל אמר ליה, אמר לו הקב"ה 'אם אתה יכול לעשות כן - עשה'.
  • מייד הלך משה לפתחו של יהושע, ועמד על ראשו של יהושע, קומתו כפופה, ושתי ידיו כפותות, ונתעלם מעיניו של יהושע שמשה רבינו עומד עליו.
  • השכימו ישראל לפתחו של משה כמו שהיו רגילים בכל יום ויום, ולא מצאו אותו, אמרו 'משה היכן הוא?' אמרו 'השכים לפתחו של יהושע'. הלכו ומצאו את יהושע שהוא יושב, ומשה רבינו עומד עליו.
  • אמרו לו 'יהושע, מה זאת עשית? משה רבך עומד עליך קומתו כפופה וידיו כפותות!'.
  • ונתפקחו עיניו של יהושע, וראה משה רבינו עומד עליו. באותה שעה נשתטח יהושע לפניו, בכה ואמר 'אבי אבי! רבי רבי! אבי שגידלני מנעוריי, ורבי שלימדני חכמה!'. בני אהרן מימינו, יהושע משמאלו, אמרו לו 'רבינו משה, מה זאת עשית?'
  • אמר להם 'הניחוני, כך אמר לי הקב"ה 'עשה כך ליהושע ואל תמות'. אמר רבי ישמעאל: באותה שעה ביקשו כל ישראל לרגום את יהושע באבנים, אילולי שירד עמוד הענן והפסיק בינו לבין ישראל.
  • אמרו ישראל למשה 'סיים לנו את התורה!'
  • נשתכחו המסורות ממשה, ולא היה יודע מה להשיב, והיה משה נכשל ונופל על פניו ואמר 'ריבונו של עולם! טוב מותי מחיי.'
  • כיוון שראה הקב"ה שהשלים נפשו למות, קשר עליו מספד, שנאמר (תהלים צד טז): "מייקום לי עם מרעים" - מי יקום לישראל בשעת כעסי? ומי יעמוד במלחמת בניי? ומי יבקש עליהם רחמים? "ומי יתיצב לי עם פועלי אוון" - בשעה שישראל חוטאים לפניי?
  • באותה שעה בא מיכאל ונשתטח לפני הקב"ה ואמר 'ריבון העולמים, בחייו שלך הוא, ובמותו שלך הוא!'
  • א"ל אמר ליה, אמר לו 'על משה איני בוכה, אלא על ישראל אני בוכה, שכמה פעמים חטאו ישראל לפניי, ועמד משה בתפילה, והסיר חרון אפי', דכתיב (תהלים קו כג): "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית".
  • אמרו לו למשה 'הגיע הרגע שאתה נפטר בו מן העולם'.
  • אמר להם לישראל 'מחלו לי על כל צער שציערתי אתכם'. אמרו לו 'רבינו, מחול לך!'.
  • והם אמרו לו 'רבינו, מחול לנו על כל כעס וכעס שכיעסנוך!' אמר להם 'בניי, מחול לכם'.
  • באו ואמרו לו 'הגיע חצי רגע שאתה נפטר מן העולם'.
  • נטל שתי ידיו והניחן על ליבו, והיה בוכה ואומר 'ודאי, שתי ידיי, שקיבלו התורה מן הגבורה, הן נופלות בקבר!'.
  • באו ואמרו לו 'הגיע סוף הרגע שאתה נפטר מן העולם'.
  • באותה שעה צווח צווחה גדולה לפני הקב"ה, ואמר 'ריבון העולמים! אם אתה נוטל ממני נשמתי בעולם הזה, שמא תחזירה לי לעתיד לבוא?'
  • א"ל אמר ליה, אמר לו הקב"ה: כשם שהיית ראש על כולם בעולם הזה, כך אתה עתיד להיות ראש על כולם לעתיד לבוא.

וכל כך למה? בשביל שעשה צדקה עם ישראל, שנאמר (דברים לג כא): "ויתא ראשי עם, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל". אמר רבי נחמיה: מה עשה? שלימדן תורה דינין וצדקה:

  • תורה מנין? שנאמר (מלאכי ג כב): "זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים".
  • דינין מנין? דכתיב (דברים ד ה): "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים".
  • צדקה מנין? שנאמר (דברים טז כ): "צדק צדק תרדוף".

לפיכך משבח שלמה את ישראל בצדקה, שנאמר "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת", שכל חסד וחסד שהרשעים גמורים עושין, חטאת היא להם.


<< · מדרש משלי (בובר) · יד לד · >>