המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבת וכרת את האשרה וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן
"וכתת נחש הנחשת". פי' התוספות בחולין (ז א) שאסא ויהושפט לא בערום שטעו שמפני שנעשה ע"פ הדבור אסור לבערו, נראה פי' כי יש פלוגתא בחולין דף מ"א אם אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה זוטא, ובע"ז דף נ"ד אמר עולא אר"י אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה, ולמד לה ממה שגנז חזקיה הכלי שרת ששמש בהם אחז לע"ז, שמזה מוכח שאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ושם דף נ"ג ע"ב עמ"ש רב ישראל שזקף לבנה וכו' מכדי כתיב
ואשריהם תשרפון באש והא אין אדם אוסר דשא"ש, הקשה הר"ן בשם הרמב"ן דלמא לזה אסר רחמנא משום דעבד בה מעשה, ותי' דרב פליג אדעולא וס"ל דאין אדם אוסר דשא"ש במעשה, וא"כ הראשונים היו ס"ל כדעת רב, וחזקיה לשיטתו שגנז כלים של אחז שס"ל דבמעשה אוסר דבר שא"ש, לכן כתת נחש הנחושת, ועז"א ויקרא לו נחשתן היינו שנעשה כמו נחושת שלהם שיכולים לאסרו, אחר שעשו בו מעשה:
המלבי"ם כותב שכמו שמימי משה היתה מונחת צנצנת המן לזכרון הנס, כך היה מונח נחש הנחושת לזכרון הנס שנעשה אתו. ועד עכשיו לא עבדוהו, ורק בימי אחז אביו של חזקיהו שעבד עבודה זרה, התחילו לעבוד אותו בתור אמצעי בנם לבין השם. ועבודה זרה כזו נקראת עבודה זרה בשיתוף ואסורה ליהודי.
ולכן חזקיה בער אותה.
