קטגוריה:יונה ב ט

<< | ספר יונה • פרק ב' • פסוק ט' | >>

מהדורת הכתיב:

משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו.

המהדורה המנוקדת:

מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ.

המהדורה המוטעמת:

מְשַׁמְּרִ֖ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא חַסְדָּ֖ם יַעֲזֹֽבוּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

מְשַׁמְּרִ֖ים מְשַׁמְּרִ֖ים - פועל, פיעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 8104
מורפ': HVprmpa הַבְלֵי הַבְלֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1892
מורפ': HNcmpc־שָׁ֑וְא שָׁ֑וְא - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 7723
מורפ': HNcmsa חַסְדָּ֖ם חַסְדָּ֖ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 2617 a
מורפ': HNcmsc/Sp3mp יַעֲזֹֽבוּ יַעֲזֹֽבוּ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 5800 a
מורפ': HVqi3mp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

מְשַׁמְּרִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)

הַבְלֵי־שָׁ֑וְא אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

חַסְדָּ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

יַעֲזֹֽבוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא הגויים השומרים ומצפים לעזרת אליליהם - חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ את הבטחתם לאלילים בסופו של דבר יפרו, כיוון שיווכחו שהאלילים לא עזרו להם.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

לָא כְּעַמְמַיָא פַּלְחֵי טַעֲוָתָא, מֵאֲתַר דְאִתּוֹטַב לְהוֹן לֵית אִינוּן יָדְעוּן:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

משמרים הבלי שוא – אותן שעובדים לכוכבים ומזלות: חסדם יעזובו – יראת הקב"ה שכל חסדם וטובתם מאיתו, יעזובו. אבל אני איני כן, אלא בקול תודה אזבחה לך (פסוק י). כך תרגם יונתן. ופרקי דרבי אליעזר דרשו כלפי המלחים, שעזבו חסדם שהיו מטיבים לעכו"ם ונתגיירו:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

משמרים – פועל יוצא. והטעם, על אנשי הספינה שהיו קוראים אליו, ויוכיח זה את זה.

ומילת חסדם, שהיו חושבים כי חסד היו עושים. או פירושו כמו "חסד הוא" (ויקרא כ, יז):

רד"ק

עריכה

• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק •

משמרים הבלי שוא – אנשי הספינה, שהיו עובדים אלילים, והם משמרי הבלי שוא, ידעתי שאחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם, שיראו את ה' וזעקו אליו ונדרו נדרים, לא יקיימו מה שנדרו וישובו לעבודת אלהיהם. אבל אני לא כן, כי בקול תודה אזבחה לך (פסוק י):

משמרים – אינו פועל יוצא, אלא הוא כמו שומרים.
ויש מפרשים חסדם יעזבו מן "חסד הוא" (ויקרא כ, יז), כלומר, יעזבו אליליהם שהם חסד ונבלה.

וכן הוא בפרקי רבי אליעזר: כיוון שראו המלחים כשהגיעו אל נינוה את כל הניסים שעשה הקב"ה עם יונה, עמדו והשליכו איש אלהיו בים, שנאמר: משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו. חזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר: "וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבחים" (לעיל א, טז). וכי זבח זבחו?! אלא זה דם ברית מילה, שהוא כדם זבח.

ונדרו להביא איש את אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו ליראה את ה' אלהי יונה, ונדרו ושילמו. ועליהם הוא אומר, על הגרים גרי הצדק.

ויונתן תרגם: "לא כעממיא פלחי טעותא" וגו':

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

הבלי – מלשון הבל ודבר שאין בו ממש:

מצודת דוד

משמרים הבלי שוא – הם אנשי הספינה, המשמרים הבלי שוא, הוא העבודת כוכבים, ידעתי שהם יעזבו חסדם ולא יקיימו מה שנדרו בעת צרה:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"משמרים", עתה שקבל ע"ע ללכת לנינוה ולהוכיחם כדבר ה', אמר אל עצמו דברי תנחומים, הלא אלה אנשי נינוה שהם "משמרים הבלי שוא" ומאמינים בע"ז, הכי אפשר "שחסדם יעזבו" שיעזבו את הע"ז שלהם (מלשון חסד וחרפה) הלא בודאי לא ישובו מחטא ע"ז שבידם, או ר"ל הגם שישובו לפי שעה הלא אח"כ יעזבו חסדם ויתחייבו כליה שנית: