המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
והצגתיה כיום הולדה: אעמידנה ערומה כיום שנולדה כמו שאמר (איוב א, כא): "ערום יצאתי מבטן אמי", והענין כפול במלות שונות והוא על דרך משל כמו שאמר יחזקאל (יחזקאל טז, ד): "ביום הולדת אותך" ואמר (יחזקאל טז, ז): "ואת ערום ועריה" ואמר (יחזקאל טז, י): "ואלבישך רקמה" וכל הענין כמו שהוא, ומשל הלידה היא כשהיו במצרים עבדים כמו שפירשנו שם:
ושמתיה כמדבר: שהוא הפקר לכל, ועוד שלא ימצא בו שום מחיה ושום צורך האדם כן אסיר כל טובי מהם ויהיו מופקרים לכל כמו שאמר (דברים לא, יז): "והסתרתי פני מהם והיה לאכול", גם מורה על חורבן הארץ כמו שאמר (ירמיהו ט, יא): "נצתה כמדבר":
ושתיה כארץ ציה: הענין כפול במלות שונות, וכן "והמתיה בצמא", כי המדבר הוא צמאון אשר אין בו מים. ואפשר שיהיה בצמא משל לבטול התורה והנבואה כמו שאמר (איכה ב, ט): "מלכה שריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'", והצמא הוא משל לבטול התורה והמצות והנבואה כמו שאמר (עמוס ח, יא): "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'":
"פן", שאם לא תסר זנוניה מפניה, אז אם היא לא אשתי אנכי לא אישה כנ"ל, וא"כ "אפשיטנה ערומה" ואקח מאתה את הבגדים שנתתי לה. והנה הנביא צייר מעמד העם בעת שבחרם ה' במצרים, כילדה עזובה שהשליכוה אבותיה ערומה מתבוססת בדמיה אל המדבר, וה' עבר עליה ורחץ אותה מדמיה והלביש אותה בגדים ולקחה לו לאשה והכניסה עיר מושב וארץ זבת חלב ודבש, כמ"ש (יחזקאל ט"ז) ביום הולדת אותך לא כרת שרך וכו' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו' ואת ערום ועריה, ואפרוש כנפי עליך ואכסך ואלבישך רקמה וכו' ועפ"ז יאמר שאחר שע"י זנותה יבוטלו הנשואין א"כ "אפשיטנה ערומה" כמו שהיתה ערום ועריה ויותר מזה כי "והצגתיה כיום הולדה" שהיתה מתבוססת בדמיה וגם "ושמתיה כארץ מדבר" וציה עד "שתמות בצמא", ר"ל שאחזיר אותה אל גלות העמים שזה משל המדבר, ושם תתבוסס בדמי הרוגים ואקח מאתה הבגדים שנתתי לה שהוא השראת השכינה וההשגחה וכל כלי תפארתה:
ביאור המילות
"ושמתיה כמדבר ושתיה כארץ ציה". ארץ ציה גרוע מן המדבר, כי המדבר ישוב להיות ארץ מושב אם יעבד ויזרע, לא כן הציה, (כמ"ש ישעיה ל"ה א', ירמיה ב' ו',), ויש הבדל בין שיתה ובין שימה, שפעל שית מורה על הקביעות (כמ"ש ישעיה ה' ו', ירמיה י"ג ט"ו). ובזה מוסיף שישיתה בקביעות, וכארץ ציה שהיא שממה לעולם, וגם שבארץ ציה לא ימצא מים לעולם מחום השמש ועי"כ תמות בצמא:
