כי שם ה' אקרא - נמצינו למדים שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא לאחר כ"א דבר. ממי למד? ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר ג' קדושות, שנ' וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. אמר משה: די שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת. והרי דברים ק"ו: ומה משה, שהוא חכם חכמים, גדול שבגדולים, לא הזכיר שמו של מקום אלא לאחר כ"א דבר - המזכיר שמו של מקום בחנם עאכ"ו! ר' שמעון בן יוחי אומר: מנין שלא יאמר אדם "לה' עולה, לה' מנחה, לה' שלמים", אלא "עולה לה', מנחה לה', שלמים לה'"? ת"ל קרבן לה'. והרי דברים ק"ו: ומה אלו שהם מוקדשים לשמים, אמר המקום אל יחל שמי עליהם עד שקדשו, המקדש שמו של מקום בחינם ובמקום בזיון - עאכ"ו!
ד"א כי שם ה' אקרא - ר' יוסי אומר: מנין לעומדים בבית הכנסת ואומר ברכו את ה' המבורך, שעונים אחריהם ברוך ה' המבורך לעולם ועד? ת"ל כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר לו ר' נהורי: השמים! דרך ארץ היא: גוליירים מתגרים במלחמה - וגבורים נוצחים. ומנין שאין מזמנים אלא בשלשה? ת"ל כי שם ה' אקרא. ומנין שעונים אחר המברך? ת"ל הבו גודל לאלהינו. ומנין לאומר ברכו, שהם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד? ת"ל כי שם ה' אקרא. ומנין לאומר יהא שמיה רבא מברך, שעונים אחריהם לעולם ולעולמי עולמים? ת"ל הבו גודל לאלהינו. ומנין אתה אומר, שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה נסים וגבורות, בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם? שנא' ויהי בימים הרבים ההם וישמע אלהים את נאקתם, ואומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא הביא המקום פורענות עשר המכות על פרעה ועל מצרים, אלא על שלא קידשו את שמו הגדול בעולם? בתחילת הענין הוא אומר מי ה' אשר אשמע בקולו, ובסוף אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. מנין שלא עשה המקום נסים וגבורות לאבותינו על הים ועל הירדן ועל נחלי ארנון, אלא בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר ויהי כשמע כל המלכים אשר בעבר הירדן ימה. וכן רחב, אמרה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, ת"ל כי שם ה' אקרא. ומנין שלא ירד דניאל לגוב אריות, אלא כדי שיעשה לו המקום נסים וגבורות בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר כי שם ה' אקרא. ואומר דניאל ו מן קדמי שים טעם די בכל שולטן מלכותי ליהוון זיעיא ודחולים מן קדם אלהא די דניאל. ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, אלא כדי שיעשה להם נסים וגבורות בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר דניאל ג אתיא ותמיהיא דיעבד עם אלהא עילאה שפר קדמי להחויא אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. ומנין שאין מלאכי השרת מזכירים שמו של מעלה, עד שמזכירים שמו ישראל מלמטה? שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ואומר ברן יחד כל כוכבי בוקר, והדר - יריעו כל בני אלהים. כוכבי בוקר - אלו ישראל, שמשולים לכוכבים, שנאמר בראשית כב והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים. בני אלהים - אלו מלאכי השרת, וכן הוא אומר איוב א ויבואו בני האלהים:
"כי שם ה' אקרא" - הרי כי משמש בלשון כאשר כמו כי תבואו אל הארץ כשאקרא ואזכור שם ה' אתם הבו גודל לאלהינו וברכו שמו מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו אחר ברכה שבמקדש
[ג] יערוף לשון יטיף יערוף לשון נטיפה כו'. תחלה פירש שהוא לשון עתיד, כי היו"ד היא יו"ד האית"ן, ואינה שורש. ואחר כך פירש הלשון, שהוא לשון נטיפה:
[ד] דשא עטיפת הארץ. עיין בפרשת בראשית (בראשית א', י"א):
[ה] מכאן שעונין ברוך שם כבוד מלכותו וכו'. אבל שלא במקדש עונין 'אמן' (תעניתדף טז:). והטעם, כי מפני שכתב "כי שם ה' אקרא", וזהו שם המפורש, ושם המפורש לא נקרא ככתבו רק במקדש (יומאדף סט:), ולכן עונין 'ברוך שם כבוד מלכותו' במקדש דוקא:
והא דקאמר בספרי 'מנין שעונין 'אמן' אחר המברך, תלמוד לומר "הבו גודל לאלקינו"'. לא דכתיב בקרא שעונין 'אמן', דאדרבה, עיקר קרא איירי שעונין 'ברוך שם כבוד מלכותו', דכן משמע "הבו גודל", שזהו גדולה כאשר אמר 'ברוך שם כבוד מלכותו'. רק דבא ללמוד שעונין אחר המברך, ומייתי דכתיב "כי שם ה' אקרא", שיש לומר 'ברוך שם כבוד מלכותו' אחר שם המפורש, כך יש לומר 'אמן' אחר כל ברכה:
"כי שם ה' אקרא" הנה קורא שם ה' הוא המתפלל כאמרו קראתי שמך ה' מבור תחתיות וכן ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם. אמר א"כ כאשר אתפלל על קבוץ גליות באמרי כנשר יעיר קנו ועל ביאת המשיח באמרי ה' בדד ינחנו ובסוף השירה באמרי הריננו גוים עמו אתם שידעתם גדלו במופתים שכליים מבוארים בתורתו. הבו גודל לאלהינו.
כי שם ה' אקרא. הכוונה כי הדבר אשר אליו יכוין במאמריו הוא שם ה' על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג צ"ח:) כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, ועליה הוא אומר יערוף כמטר לקחי שהיא התורה שהיא שמו יתברך ופירש אקרא מלשון יקר:
עוד רמז שהגם שתלה להם עסק התורה בטל ומטר לא תהיה הכוונה בלימוד על זה, אלא לקרות בספר תורת ה', והוא אומרו כי פירוש יהיה טעם שם ה' אקרא פירוש לקרות בתורתו שהיא שמו יתברך כדי שיתן גודל לאלהינו, וזו תקרא תורה לשמה לגדל ולפאר שם כבודו, ואומרו אקרא הוא מה שיעשה כל אחד מהם, או על דרך אומרם ז"ל (תיקוני זוהר תיקון סט דף קיב.) שנפשות כל עוסקי תורה הם ניצוצי משה ולא דור המדבר לבד אלא עד סוף כל הדורות כל העוסק בתורה כרוך הוא במשה, ולזה כינה עסק התורה של ישראל אליו ואמר אקרא והבן:
עוד ירצה אומרו כי שם ה' וגו' נתינת טעם להנאמר אחר כך שהוא הבו גודל לאלהינו, והוא על דרך מה שאמרו ז"ל (שוח"ט כט יב) בפסוק (תהלים כ"ב, ד') יושב תהלות ישראל שלא ישב ה' על כסא התהלות עד שאמרו צבא השמים ברוך ה' אלהי ישראל ולא היה לו נחת רוח כשאמרו לו אלהי שמים וארץ ואלהי המלאכים, ולזה בא דברו הטוב כאן ואמר הבו גודל ומעלה לדבר זה שאינו חפץ ליקרא אלא אלהינו, והוא אומרו לאלהינו כי באמצעות שקוראים בתורה שהוא שם ה', והוא אומרו כי שם ה' אקרא בזה כשמשבחין העליונים ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל שבח זה יש בו גדולה ושבח, מה שאין כן כשאין ישראל עוסקים בתורה ואומרים המלאכים ברוך ה' אלהי ישראל שבח זה גרוע מאד מטה מטה וישתקע הדבר שהרי הם מכחישים חס ושלום כשאין עוסקין בתורתו שבאמצעותה יחס אלהותו עלינו, ורבותינו ז"ל דרשו הרבה דרשות (ספרי) וכפטיש וגו':
