ביאור:מ"ג דברים לב ג
כִּי שֵׁם יְקֹוָק אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ:[עריכה]
כי שם ה' אקרא. הרי כי משמש בלשון כאשר כמו (ויקרא כג) כי תבואו אל הארץ כשאקרא ואזכור שם ה' אתם הבו גודל לאלהינו וברכו שמו מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו אחר ברכה שבמקדש (תענית טז):
ואמר יערף כמטר לקחי. כי מה שלקח מן השמים ואמרתו על הארץ יערף על ישראל ותזל עליהם כטל. כי שם ה' אקרא, בשמים, הבו גדל לאלהינו, בארץ, ועם כל ישראל ידבר: וכן אבן יהושע, רמז על הארץ הזאת, כי משם רועה אבן ישראל, וכבר פירשתיו (בראשית מט כד), וכן אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת ה' היתה זאת וגו' (תהלים קיח כב כג), ועל כן אמר יהושע (יהושע כד כז) האבן הזאת תהיה בנו לעדה, וכן כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים וגו' (זכריה ג ט), והמשכיל יבין:
כי שם ה' אקרא. כאשר אספר לכם גבורות שעשה לכם הקב"ה והטובות שגמל לכם וגם שהוא צדיק במה שיעשה לכם גם אתם הבו גודל לאלהינו היו מודים על האמת:
הבו גודל. שב אל השמים והארץ כמו שאמר השמים מספרים כבוד אל כאשר פירשתיו וכן יהללוהו שמים וארץ:
כי שם ה' אקרא. הכוונה כי הדבר אשר אליו יכוין במאמריו הוא שם ה' על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג צ"ח:) כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, ועליה הוא אומר יערוף כמטר לקחי שהיא התורה שהיא שמו יתברך ופירש אקרא מלשון יקר: עוד רמז שהגם שתלה להם עסק התורה בטל ומטר לא תהיה הכוונה בלימוד על זה, אלא לקרות בספר תורת ה', והוא אומרו כי פירוש יהיה טעם שם ה' אקרא פירוש לקרות בתורתו שהיא שמו יתברך כדי שיתן גודל לאלהינו, וזו תקרא תורה לשמה לגדל ולפאר שם כבודו, ואומרו אקרא הוא מה שיעשה כל אחד מהם, או על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג רע"ג) שנפשות כל עוסקי תורה הם ניצוצי משה ולא דור המדבר לבד אלא עד סוף כל הדורות כל העוסק בתורה כרוך הוא במשה, ולזה כינה עסק התורה של ישראל אליו ואמר אקרא והבן: עוד ירצה אומרו כי שם ה' וגו' נתינת טעם להנאמר אחר כך שהוא הבו גודל לאלהינו, והוא על דרך מה שאמרו ז"ל (ילקוט נח ס"ב) בפסוק (תהלים כ"ב) יושב תהלות ישראל שלא ישב ה' על כסא התהלות עד שאמרו צבא השמים ברוך ה' אלהי ישראל ולא היה לו נחת רוח כשאמרו לו אלהי שמים וארץ ואלהי המלאכים, ולזה בא דברו הטוב כאן ואמר הבו גודל ומעלה לדבר זה שאינו חפץ ליקרא אלא אלהינו, והוא אומרו לאלהינו כי באמצעות שקוראים בתורה שהוא שם ה', והוא אומרו כי שם ה' אקרא בזה כשמשבחין העליונים ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל שבח זה יש בו גדולה ושבח, מה שאין כן כשאין ישראל עוסקים בתורה ואומרים המלאכים ברוך ה' אלהי ישראל שבח זה גרוע מאד מטה מטה וישתקע הדבר שהרי הם מכחישים חס ושלום כשאין עוסקין בתורתו שבאמצעותה יחס אלהותו עלינו, ורבותינו ז"ל דרשו הרבה דרשות (ספרי) וכפטיש וגו':
כי שם ה' אקרא. הנה 'קורא שם ה הוא המתפלל, כאמרו "קראתי שמך ה' מבור תחתיות" (איכה ג, נה), וכן "(משה ואהרן בכהניו) ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם" (תהלים צט, ו), אמר אם כן: כאשר אתפלל על קבוץ גליות, באמרי "כנשר יעיר קנו" (פסוק יא), ועל ביאת המשיח, באמרי "ה' בדד ינחנו" (פסוק יב), ובסוף השירה באמרי "הרנינו גוים עמו" (פסוק מג), אתם שידעתם גדלו במופתים שכליים מבוארים בתורתו הבו גדל לאלהינו. אל תייחס אליו השתנות על מה שיספר בשירה מהעתידות לישראל, ושיהפך להם לאויב. כי ידעתם במופתי תורתו שהוא הצור.
[מובא בפירושו לפסוק א'] ויש אומרים שאמר האזינו השמים שיעמדו וישתקו מתנועתם, ואם תאמרו כל הזמן ההוא במה יתקיים העולם על זה אמר יערוף כמטר לקחי שיתקיים העולם בזכות התורה העומדת במקום מטר וטל כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח ג). ואולי שע"ז אמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. כי כשאקרא בשם ה' לגזור איזו דבר כנגד מנהגו של עולם כמו שמש בגבעון דום וגו' (יהושע י יב) וכמו יהיה טל על הגיזה וחורב על הארץ (שופטים ו לז) וכיוצא בהם אז הבו גודל לאלהינו, ותשמעו לדברי הגוזר עליכם בשם ה' כדרך שעשיתם עכשיו בגזירת האזינו השמים דהיינו השתיקה מתנועתם.
[מובא בפירושו לפסוק ב'] וכרביבים עלי עשב. כי שם ה' אקרא. מכאן שמתפללין על עצירת גשמים. ד"א עלי עשב. כי שם ה' אקרא. מכאן שמברכין על כל מין ומין כדאיתא בברכות (מ, א):
ואומרו אקרא הוא מה שיעשה כל אחד מהם, או על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג רע"ג) שנפשות כל עוסקי תורה הם ניצוצי משה ולא דור המדבר לבד אלא עד סוף כל הדורות כל העוסק בתורה כרוך הוא במשה, ולזה כינה עסק התורה של ישראל אליו ואמר אקרא והבן:
הבו גודל. שב אל השמים והארץ כמו שאמר השמים מספרים כבוד אל כאשר פירשתיו וכן יהללוהו שמים וארץ:
הבו גודל לאלהינו. ידבר עם השמים והארץ, או עם ישראל שיודו להקב"ה על נפלאותיו וחסדיו שעשה עמהם:
כי שם ה' אקרא. הצור תמים. לומר שמברכין ברוך דיין האמת.
[מובא בפירושו לויקרא פרק ט"ז פסוק י"ד] ולפני הכפרת יזה שבע פעמים. למה מזה אחת למעלה ושבע למטה, כי די לתחתונים שיהיו אחד מז' בעליונים. וכן אמר דוד (תהלים קמח) ז' הללו את ה' מן השמים ואחד הללו את ה' מן הארץ, וכן משה לא הזכיר השם באזינו (דברים לב, ג) אלא לאחר כ"א תיבות. אמר די שאהיה אחד משבעה במלאכים שמזכירים השם אחר ג' תיבות.