ביאור:מ"ג דברים לב יד
חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים
[עריכה]חמאת בקר. הוא שומן הנקלט מע"ג החלב: וחלב צאן. חלב של צאן
חמאת בקר. לפי הפשט ארץ זבת חלב. ובשר הרבה להם לאכול:
חמאת בקר. רוב הבשר: וחלב צאן. לולי הקבלה היה זה הכתוב חוזק לדבר החלב שהזכרתי במקומו: או טעם חלב כרים החלב השמן והטוב כמו כל חלב יצהר:
עם חלב כרים ואילים. מיטב של כבשים ואילים כמו ואכלו את חלב הארץ:
כרים. כבשים:
חלב כרים. אילים מדבריות המפוטמים במרעה כדכתיב ירעה מקנך כר נרחב וכן לבשו כרים הצאן דוגמת סוף הפסוק ועמקים יעטפו בר הכרים של תבואה לבשו את הצאן מלאי' צאן לרעות בהם. וכן ואויבי ה' ביקר כרים במניעת שדי תבואות שמשתדפין ברגע אחד סמוך לקציר בעוד לילה. כלו בעשן. כלו בשרפת אש. וסופן משחירין ואני כך ראיתי כך בקציר כן הרשעים תחלה מצליחים בתבואת כרים ויהפך עליהם לילה וידכאו:
ודם ענב תשתה חמר. מיץ הענבים היה ראוי לשתיה בלתי רב מלאכה בו, ובכן היו מתפרנסים שלא בצער. וכל זה עשה להם האל יתברך כדי שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות.
וכשהוא דבוק נקוד חלב כמו בחלב אמו:
חמאת בקר וחלב צאן. זה היה בימי שלמה שנאמר (מלכים א ד) עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן: עם חלב כרים. זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר (עמוס ו) ואוכלים כרים מצאן:
וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה
[עריכה]ואילים. כמשמעו: בני בשן. שמנים היו: כליות חטה. חטים שמנים כחלב כליות וגסין ככוליא:
ואילים בני בשן. סתם בני בשן שמינים אבל בשאר מקומות הכרים המפוטמים במרעה הם שמינים מכל הבייתות:
בני בשן. שגדל בהר הבשן:
וענין חלב כליות חטה, הוא שומן חטים, ואמר כליות לפי שגרגרי החטה דומין לכליות. ודרשו רז"ל שהיו חטים ככליות של שור הגדול בדורו של שמעון בן שטח:
עם חלב כליות חטה. שומן חמדת חטים המובחרים כאן. וכמו ותכל דוד המלך. כלתה נפשי לשון חימוד ותאוה. כלה שארי. כמו משורש שבה שביה יו"ד תחת ה"י בכל חטופי למ"ד פעל ה"י. ומן בנה הגזרה בניה:
חלב כליות חטה. דרך משל כי החלב על הכליות גם גרגיר החטה דומה לאחת הכליות:
עם חלב כליות חטה. כליות ממש לפי שבכליות יש חריץ מדמה אותם בחטה:
ואמר כליות לפי שגרגרי החטה דומין לכליות. ודרשו רז"ל שהיו חטים ככליות של שור הגדול בדורו של שמעון בן שטח:
[מובא בפירושו לויקרא פרק ג' פסוק ט'] חלבו האליה תמימה. שם חלב בלשון הקדש השומן הנפרד שאינו עם הבשר כדבר אחד, כי השומן המתערב בבשר, שאינו נפרד ממנו, יקרא שומן, כענין שאמר הכתוב, וישמן ישורון (דברים לב טו), ויאכלו וישבעו וישמינו (נחמיה ט כה), השמן לב העם הזה (ישעיה ו י), ובשרי כחש משמן (תהלים קט כד), והיה דשן ושמן (ישעיה ל כג), כמו חלב ודשן תשבע נפשי (תהלים סג ו), וכן בכל מקום. והחלב הוא הנפרד אשר עליו קרום ונקלף. לא יתערב הלשון בהן בשום מקום, כאמרנו בשר שמן, לא בשר חלב, וכן בשאר לשונות הגוים שמותיהן חלוקין: ויאמר דרך השאלה בכתוב (במדבר יח ל) בהרימכם את חלבו ממנו, כי הטוב אשר יורם מן התבואה יכנה אותו בחלב, כאשר החלב מורם בקרבנות. חלב כליות חטה (דברים לב יד), ידמה החטה לכליות ואת החלב אשר בם, כאשר יאמר (שם) ודם ענב תשתה חמר, ואין היין דם. ואכלו את חלב הארץ (בראשית מה יח), שיאכלו כל חלב שור וכשב ועז וכל החיה דרך משל זה:
עם חלב כליות חטה. שומן חמדת חטים המובחרים כאן. וכמו ותכל דוד המלך. כלתה נפשי לשון חימוד ותאוה. כלה שארי. כמו משורש שבה שביה יו"ד תחת ה"י בכל חטופי למ"ד פעל ה"י. ומן בנה הגזרה בניה:
חלב כליות חטה. זה היה בימי שלמה שנאמר (מלכים א ד) ויהי לחם שלמה וגו':
וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר:
[עריכה]ודם ענב תשתה חמר. קרא המשקה היוצא מן הענבים דם להיותו אדום כמוהו. ועוד בסוד הלשון נקרא דם על שם שגרם מיתה והביא דם לעולם וזהו לדעת האומר סחטה ענבים והביאה לו.
[עיין בפירושו אחר, המובא גם בפסוק זה תחת הכותרת "מהו "כליות" כאן? במה תיבה זו" וכו']
[מובא בפירושו לבראשית פרק ג' פסוק ו'] ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו', נחלקו רבותינו ז"ל בדבר זה אי זה אילן היה יש אומרים תאנה היתה שנאמר ויתפרו עלה תאנה בדבר שקלקלו בו נתקנו ויש אומרים גפן היה, וזהו שדרשו רז"ל סחטה ענבים והביאה לו ולפי שמראהו אדום כדם לכך נשפך דמם ודם כל העולם מדה כנגד מדה ולכך נשפך דמה שנתנה לה דם נדות שהוא חולי בטבעה של אשה מזמן לזמן והוא סוד הכתוב (דברים לב טו) ודם ענב תשתה חמר שקרא המשקה היוצא מן הענבים דם לפי שהוא הביא דם לעולם. וי"א אתרוג היה וכן אמרו במדרש מה היה אותו אילן שאכלו אדם וחוה רבי יהודה אומר ענבים היו, רבי אבא דמן עכו אומר אתרוג היה, רבי עזריה ורבי יהושע בן לוי אומרים ח"ו לא גלה הקב"ה אותו אילן לשום אדם ולא עתיד לגלותו, ראה מה כתיב (ויקרא כ טז) ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ואמרים זאת הבהמה שנסקל פלוני על ידה ואם על תולדותיו חס הקב"ה על כבודו עאכ"ו. הנה זו מחלוקת החכמים בענין זה:
ולשון ענב הוא הגרגיר, וזה להפלגה ושפע הברכה בארץ, כי מגרגיר אחד יצא משקה רב. וידוע כי הגרגרים נקראו ענבים, ואשר נתלים בהם עמהם כאחד יקרא אשכול בלשון התורה ובלשון רז"ל פרכיל, וכן אמרו בפ"ק דסוכה פרכיל ענבים ובהם ענבים, כי כן הענבים התלוים בגפן יקראו אשכולות, ואשר נתלים בהם האשכולות תקרא גפן אם הוא במחובר, ותקרא זמורה בתלוש, וזהו (במדבר יג) ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, יעיד הכתוב על שפע ברכת הארץ ועל גודל פריה, כי באותה זמורה הנכרתת לא היה אלא אשכול ענבים אחד, ולכך הוסיף אחד, כי כל אחד מהם נטל דבר יחידי נפרד, זה אשכול וזה רמון וזה תאנה:
ודם ענב. היה שותה טוב (ס"א ענב) וטעם יין חשוב:
ודם ענב. היין והנה היא רבת דבש ושמן ובשר ולחם ויין וכל פרי וזהו תנובות שדי. ויש אומרים כי דבש דבש תמרים: [ועיין עוד בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "למי או למה פונה" וכו']
ודם ענב תשתה חמר. שיהא היין אדום כדם וחשיבות הוא כד"א אל תרא יין כי יתאדם:
ודם ענב תשתה חמר. מיץ הענבים היה ראוי לשתיה בלתי רב מלאכה בו, ובכן היו מתפרנסים שלא בצער. וכל זה עשה להם האל יתברך כדי שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות.
ותי"ו תשתה לנכח והטעם כמדבר לחבירו כל כך הוא רב שתשתה חמר בכל עת. ויש אומרים כי ענב לשון נקבה ואיננו כלום כי היה ראוי להיות התי"ו פתח עד שיצא לאחרים. ויש אומרים על לשון קהלה כי ישראל לשון זכר ולשון נקבה וזה קרוב מעט:
חמר. יין בלשון ארמי: חמר. אין זה שם דבר אלא לשון משובח בטעם ווינ"ש בלע"ז (וויינירט).
חמר. ויין חמר מלא מסך:
חמר. כמו יין וכן כרם חמר:
ודם ענבים תשתה חמר. בימי עשרת השבטים (עמוס ו) השותים במזרקי יין:
ועוד יש לפרש שני מקראות הללו אחר תרגום של אונקלוס אשרינון על תוקפי ארעא וכו':