מפרשי רש"י על דברים לב ג
| מפרשי רש"י על דברים • פרק ל"ב • פסוק ג' | >>
• א • ג • ד • ו • יב • יז • יח • כא • כו • לה • לו • לט • מ • מא • מב • מד • נב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ׃
רש"י
"כי שם ה' אקרא" - הרי כי משמש בלשון כאשר כמו כי תבואו אל הארץ כשאקרא ואזכור שם ה' אתם הבו גודל לאלהינו וברכו שמו מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו אחר ברכה שבמקדש
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא – הֲרֵי "כִּי" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן 'כַּאֲשֶׁר', כְּמוֹ "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" (שמות יב,כה); כְּשֶׁאֶקְרָא וְאַזְכִּיר שֵׁם ה', אַתֶּם הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ וּבָרְכוּ שְׁמוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ שֶׁעוֹנִין "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ" אַחַר בְּרָכָה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ (תענית ט"ז ע"ב).
מפרשי רש"י
[ג] יערוף לשון יטיף יערוף לשון נטיפה כו'. תחלה פירש שהוא לשון עתיד, כי היו"ד היא יו"ד האית"ן, ואינה שורש. ואחר כך פירש הלשון, שהוא לשון נטיפה:
[ד] דשא עטיפת הארץ. עיין בפרשת בראשית (בראשית א', י"א): [ה] מכאן שעונין ברוך שם כבוד מלכותו וכו'. אבל שלא במקדש עונין 'אמן' (תענית דף טז:). והטעם, כי מפני שכתב "כי שם ה' אקרא", וזהו שם המפורש, ושם המפורש לא נקרא ככתבו רק במקדש (יומא דף סט:), ולכן עונין 'ברוך שם כבוד מלכותו' במקדש דוקא:
והא דקאמר בספרי 'מנין שעונין 'אמן' אחר המברך, תלמוד לומר "הבו גודל לאלקינו"'. לא דכתיב בקרא שעונין 'אמן', דאדרבה, עיקר קרא איירי שעונין 'ברוך שם כבוד מלכותו', דכן משמע "הבו גודל", שזהו גדולה כאשר אמר 'ברוך שם כבוד מלכותו'. רק דבא ללמוד שעונין אחר המברך, ומייתי דכתיב "כי שם ה' אקרא", שיש לומר 'ברוך שם כבוד מלכותו' אחר שם המפורש, כך יש לומר 'אמן' אחר כל ברכה: