קטגוריה:בראשית כ ח

<< · מ"ג בראשית · כ · ח · >>

כתיב:
וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד.

מנוקד:
וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכׇל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאׇזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד.

עם טעמים:
וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכׇל־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וישכם אבימלך בבקר וגו' עד וה' פקד את שרה. ספר הכתוב שהתפעל אבימלך מחלומו מאד עד שבהשכמת הבקר קרא לכל עבדיו והודיע להם החלום ההוא אשר ראה ושייראו האנשים מאד ואין ספק שהיה ספק יראתם מה שראו מהפכת סדום ועמורה באותו פרק שלזה רגזו וחלו מאד. וכן אמרו (בב"ר פרשה כ"ב) אמר ר' חנין לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן האש אמרו תאמר אותם המלאכים שהלכו לסדו' באו לכאן לפיכך וייראו האנשים מאד לפי שאבימלך נסתפק בחלומו אם היה דמיונו שוא ידבר עם היותו בתכלית הסדור או אם הי' ענין אלהי ולכן קרא לאברהם לדעתו מאותו ענין אשתו כי בזה יעמוד על אמתת החלום. ואמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך וסמוך לזה אמר במאמר שני והוא ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה וראוי שנתעורר למה היו שני מאמרים ומשתי אמירות ולא הי' הדבור ההוא כלו מדובק במאמר אחד. אבל אמתת הענין הוא שאבימלך התחיל להוכיח את אברהם בדברים קשים באמרו שנרא' ממה שעשה באמרו על אשתו שהיא אחותו שהיה מכוין להכשילו כדי להנקם ממנו ועל זה אמר מה עשית לנו ומה חטאתי לך ר"ל מה המכשול והרע' אשר עשית לנו ומהו החטא שחטאתי לך שבעבורו הסכמת להביא עלי ועל ממלכתי חטאה גדול' באיסור אשת איש ואם שאמר זה על עצמו כי להיות המלך נפש כללית לכל עמו כמו שזכר הפלוסוף היתה הרע' הבא' מגעת לכל מלכותו. ואם מפני שחשב שבפשעו זה תהפך כל מלכותו כמהפכת סדום ועמורה. ואמר לו עם זה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי. להודיע שאברהם ג"כ חטא כנגד כבודו בהיותו סבה שתלקח אשתו כי הוא באמת מכלל המעשים אשר לא יעשו לאנשי שם אוהבי הכבוד. והרלב"ג פירש חטאה גדולה. עונש גדיל דומה לעונש סדום ועמור' שהיה בקרוב. והנה אברהם בראותו חמת מלך מלאכי מות נסתתמו טענותיו נשתתק ולא השיב לו דבר ואבימלך הבין שהי' אברהם ירא וחרד מתוכחתו הקש' ולפי' חזר לו לדבר לו בנחת רוח בדבור אחר וזה אמרו ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הז' ר"ל האם ראית שר וגדול בארצי שהיה לוקח הנשים בחזקה או שמעת עלי כי עשיתי כן פעם אחרת כי הנ' בלי ספק סבה מה הערותך לעשות זה. והי' אם כן המאמר הראשון מאבימלך תוכח' והמאמר השני שאלת הסב'. ואברהם השיבו כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה וגו' ר"ל שלא עשה זה להנקם ממנו ומארצו חלילה אלא מפני שחשב שלא תהי' יראת אלהים במקום ההוא כלומר בכל הארץ ההיא כי אחרי שראה כל מה שראה מסדום ועמור' בענין הניאוף היה חושב על כל שאר המקומות אשר סביבותיהם שלא הית' יראת אלהים על פניהם ולכן ירא פן יהרגוהו על דבר אשתו ולהנצל אמר אחותי היא. ומלבד זה אמר כי הית' אחותו על דרך האמת בת אביו ולא בת אמו ולזה הית' לו לאשה כי הנ' בבני נח לא הית' אסורה אלא האחות בת האם ועם היות ששר' לא היתה אחותו אלא בת אחיו לא היה מכזב בזה כי היה מנהגם לקרא את בן האח אח כמו שקרא אברהם את לוט אחיו והוא הי' בן אחיו ככה קרא את שרה אחותו להיות' בת אחיו כל שכן שהית' כוונת אברהם לפייס את אבימלך בדברים כמו שכתב הראב"ע. והנה אמר עוד ויהי כאשר התעו אותי אלהי' להודיעו שלא התחיל אברהם עתה לעשות כן להיות בעיניו ארצו רעה מכל הארצות אשר ישב בהנ' וגם לא היה אומר אחותי היא כדי להפרד ממנה ולגרשה מהאישות כי הנה מעת יציאת' מבית אביו נהגו לומר כן ורמוז לזה במה שאמרו במצרים ועכ"ז לא נפרד ממנ' וגם בארץ כנען היו עושים כן ולא לקחו את אשתו כי היו שואלים אותו אם היתה אשתו מלבד שהיא אחותו והיה אומר כן וככה היה ראוי שישאלוהו בגרר ואמר כאשר התעו אותי אלהים לפי שכל הגולה מארץ מולדתו ואינו יושב במקום קבוע ואינו יודע אנה ילך יקרא תועה כמו שפירש"י. וכאשר ראה אבימלך דברי אברהם טובים ונכוחים נתאמת אצלו שכל מה שראה בחלומו דבר אלהים הוא ולכן שלח לו דורון צאן ובקר ועבדים ושפחות כדי לפייסו והשיב לו את אשתו והותרה בזה השאלה הט'. והנה אמר אבימלך לאברהם הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב למען אספרהו לך. וכבר עוררתיך עליו בענין פרעה והוא שהי' ענין קבוע אצל המלכים שהאש' אשר שכב עמה המלך אין ראוי שישכב עמה עוד אחר כי חרפ' היא למלך וכמו שנתבאר באדוניהו שנהרג על אשר שאל את אבישג השונמית אחרי מות דוד לאשה עם היות שהעיד הכתוב שהמלך לא ידעה והיה הדבר ההוא כל כך זר בעיני שלמה שאמר לאמו על אשר שאלה ממנו זה בעד אדוניהו ושאלי לו אך המלוכה. ומפני זה אלו היה אבימלך שוכב עם שרה היה בלי ספק מקפיד שלא תבעל עוד לזולתו וכל שכן בחייו ובארצו והי' אבימלך מוסר נפשו למות ולא יעשה זה ולא יודה לשום אדם לגשת אליה אף שיתן לו כסף וזהב הנה מפני זה הודיענו הכתוב שאבימלך כדי לפרסם שלא קרב אליה ולא ידעה נתן מתנות לאברהם והשיב לו את אשתו ואמר לו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב כי תהיה זאת ראיה מוכרחת שלא שכב עמה כי לולי זה לא היה מבז' המלך עצמו בידיו. ומכבד את המבזי' אותו. כי הנה פרע' צוה לאברהם שיצא מיד מארצו לא בלבד בעבור המצריים שהיו שטופים בזמ' כדברי המפרשים אלא שכבר יצא שם על שרה שלקח' פרעה לעצמו וכדי שלא יאמר אדם בהיות' עם אברהם אתמול הית' אשה לפרע' ועתה היא נבעלת להדיוט לכך מפני כבוד שלח' מארצו אבל אבימלך לפי שלא נגע אליה עשה באופן שלא ימשך לו מזה קלון באמרו לאברה' שישב בארצו בטוב בעיניו כדי שיתפרסם לכל באי שער עירו שלא שכב עמה ולא נתיחד' לו ובזה הותרה השאל' הי'. וזהו פי' ולשר' אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך וגו'. וכבר ראית דברי המפרשים בפירושו כמה מהמרחקים ישיגו לכל אחד מהם ומה שנרא' לי בו יותר נכון הוא באחד מב' פנים. הא' כפי מה שביארתי שכאשר נתן אבימלך המתנות לאברהם ואמר לו שישב בארצו אמר לשר' הנה נתתי אלף כסף לאחיך כי כך היו שוים העבדים והשפחות והבקר שנתן לו והמתנ' ההיא היא לך כסות עינים שבז' לא יאמין אדם שנגעתי בך כי אם הייתי קרב אליך לא הייתי נותן מתנות לאחיך להיות אצלך אבל הייתי הורגו בנגעי בך ולכן תהי' המתנ' שנתתי לך כסות עינים וראי' מוכחת על שאת נקיה מכל ערו'. וזאת הראי' היא לכל אשר אחך שהם אנשי ביתיך ואת כל ר"ל וגם לכל שאר בני אדם שישמעו את הדבר הז' ונוכחת ר"ל שתהי' נוכחת על דבר זה. כי בשמעם שנתתי מתנות לאברהם ושהוא עמך יושב בארצי יכירו וידעו באמת כי לא התעללתי בך. והפן הב' מהפירוש הוא שאמר הנ' הוא לך כסות עינים. שאותו האלף כסף שנתן לאברהם יהי' לקנות מהם כסות עינים לך ולכל אשר אתך בבית מהנשים והכסות עינים הוא המסו' שהנשים הצנועות נוהגות לשאת על פניהם ואמר זה דרך מוסר כאומר אותו דבר מועט שנתתי לאברהם הנה הוא לך לקנות ממנו מסוה וכסות עינים לך ולנשיך אבל איעצך נא עצה שמכאן והלא' את כל ונוכחת כלומר עם שאר בני אדם תהי' נוכחת שלא תאמרי עוד אחי הוא כמו שאמרת בארצי פן יקראך אסון ולאו כל שעתא ושעתא מיתרחיש ניסא והותר' עם זה השאל' הי"א. וספר הכתוב שהתפלל אברהם אל האלהים ושבאמצעו' תפלתו רפא את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו. והפסוק הז' חלוק הוא שאין מלת וילדו חוזר לכלם אלא שהיתה רפואת אבימלך שהחזיר לו כחו להוליד אחר שכבר מנע ממנו כח המשגל כמ"ש על כן לא נתתיך לנגוע אליה. אמנם לאשתו ואמהותיו רפא ג"כ לפי שכבר יצאה גזר' מלפניו ית' בעת שנלקח' שרה שאבימלך לא יוליד עוד ואשתו ואמהותיו לא תלדנ' עוד. ואולי שכבר נשתנו טבעיהם ומזגיהם לכך כי הטבע בידו ית' כחומר ביד היוצר וכאשר התפלל אברהם עליהם חזר השם מגזרתו. ורפא את אבימלך בתת לו כח להוליד ולנשיו ואמהותיו כח שתלדנה כי הית' הרפואה ההיא כפי הגזר' שנגזרה עליהם והי' ענשם זה מדה כנגד מדה כי הנה אבימלך בלקחו את שרה הי' מונע את אברהם מהוליד את יצחק ואת שרה משתלד אותו כמו שיעדם האלהים ולכן לקו שלא יוליד אבימלך ואשתו ואמהותיו שלא תלדנ' עוד ואולי שלז' רמז לו באמרו ויתפלל בעדך וחיה כי ההולדה והתולד' הם החיים והנצחיות וההפך הוא המית' לו. והותרה בזה השאלה הי"ה: