קטגוריה:בראשית ט כה

בראשית ט כ-כז:

בסיפור נזכרו רק בניו של נוח - חם, שם ויפת; חם ביזה את אביו, ושם ויפת שמרו על כבודו. אם כך, מדוע נוח קילל את כנען, בנו של חם, ולא את חם עצמו?

חם ראה שאביו מתבזה, והחליט, שאם הוא מבזה את עצמו, אז הוא אינו ראוי לכבוד, ואפשר להמשיך ולבזות אותו. לכן "וירא חם אבי כנען את ערות אביו, ויגד לשני אחיו בחוץ".

אבל שם ויפת הסתכלו על האישיות הכללית של אביהם, והבינו שמדובר במעידה רגעית; גם אם אביהם ביזה את עצמו באופן חד-פעמי, עדיין האישיות הכללית שלו היא טובה ונכבדה, והוא עדיין ראוי לכבוד; ולכן הם נזהרו לשמור על כבודו, והעלימו את עיניהם (תרתי משמע) מביזיונו: "ויקח שם ויפת את השמלה, וישימו על שכם שניהם, וילכו אחרנית, ויכסו את ערות אביהם; ופניהם אחרנית, וערות אביהם לא ראו".

התכונה הזאת - להסתכל על האישיות הכללית ולהעלים עין ממעידות רגעיות - היא תכונה חשובה בכל מערכת יחסים, ובפרט בחינוך ילדים; כל הורה ומחנך צריך לדעת להתבונן באישיות הכללית החיובית של הילדים שלו, ולא לבזות או לנטוש אותם רק בגלל כישלונות חד-פעמיים.

נוח ראה שלחם חסרה התכונה הזאת - הוא מתייחס רק למה שהוא רואה באותו רגע ואינו מסתכל על האישיות הכללית; ולכן ניבא שהוא ייכשל בחינוך הילד שלו כנען, והוא לא יגיע לשום הישג משמעותי, אלא רק "עבד עבדים יהיה לאחיו". זה לא עונש אלא נבואה.

ולמה דווקא כנען? לחם היו ארבעה בנים - "כוש ומצרים, פוט וכנען" (בראשית י). כנען היה הבן הצעיר ביותר; ייתכן שבאותו זמן, כנען היה הבן היחיד שעדיין היה בבית אביו (לכן חם נקרא כאן "אבי כנען"), ולכן נוח התייחס רק אליו.

קטנה הפרשה, אך חידותיה רבות:

• ראשית, אם חם חטא, מדוע נח מקלל את כנען ולא את חם?
• ואם התכוון לקלל את זרעו של חם, הרי גם פוט ומצרים וכוש הם בני חם, ומדוע דווקא כנען נתקלל?
• ומדוע, מאידך, דווקא כנען זכה לכבוד המיוחד להימנות עם בני הדור הראשון בפסוק הפתיחה לפרשה: "וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה: שֵׁם וְחָם וָיָפֶת; וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן".
• ומעל לכל, מה בדיוק היה חטאו של חם? הוא מתואר בחלקו הראשון של פסוק אחד קצר: וירא חם אבי כנען את ערוות אביו. מהי 'ראיית ערוות אביו'? אפשר לפרש שהכוונה לפשוטן של המילים, לראיית עיני הבן את ערוות האב. כך לכאורה עולה מהמשך המעשה, כאשר שם ויפת לוקחים את השמלה 'ופניהם אחורנית, וערוות אביהם לא ראו'. אכן, לא נאה לבן לראות את ערוות אביו, אבל בשום מקום לא מצאנו שזה חטא חמור כל כך, לא לבני נח ואפילו לא לבני ישראל.

לכן הדעת נוטה למעשה של גילוי עריות, שהרי זה פשוטו של הביטוי "לראות ערווה" בלשון המקרא:

"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו, עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה" (ויקרא כ יא)

ואכן, המדרש מעמיס על חם עבירות קשות ונוראות, שאינן מפורשות בכתוב (ונחלקו אמוראים: זה אמר רבעו וזה אמר סרסו). אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו: בלשון המקרא "לראות ערווה" או "לגלות ערווה" פירושם יחסי אישות בין איש ואישה, ופשוטו האמיתי של הביטוי ראיית-ערווה כשהוא מופנה כלפי זכר, פירושו לשכב עם אשתו.

מהו הסיפור שהכתוב מצניע כאן מאחורי רמזים?

שני רמזים רמז הכתוב, מלבד הלשון "ערוות אביו":

• ראשית, "וירא חם אבי כנען את ערוות אביו" מה עניין כנען לכאן?
• הרמז השני מוצנע בתיאור ההתגלות של נח: "וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". כתיב אהלה (שניתן לקרא גם כמו: 'האוהל שלה') וקרי אהלו.

כתיב זה מוליך אותנו אל פסוק בפרשת וישלח: "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר ... וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל ...". (גם אצל אברהם מופיע הכתיב הזה "וַיֵּט אָהֳלֹה", והמדרש שם אומר שמדובר למעשה באוהל שרה. רש"י על בראשית יב ח: 'אהלה כתיב: בתחלה נטה את אהל אשתו ואח"כ את שלו. ב"ר'). כלומר, כאשר מדובר באוהל משכבה של האישה, הכתוב מצניע אותו מאחורי קרי וכתיב אהלו/אהלה, המשתמע לשתי פנים.

לא נח לבדו שתה והתגלה, ולא באוהלו היה הדבר, אלא אשתו היתה איתו. ואולי אפילו היא בלבד השתכרה והתגלתה בתוך אהלה, והכתוב מצניע ומכסה ורומז בקרי וכתיב. ולא את אביהם העירום כיסו שם ויפת בלכתם אחורנית, אלא את אשתו, וזה פירוש הביטוי 'וערוות אביהם לא ראו'. אבל חם הלך ושכב איתה, וביאה זו הפכה אותו לאבי כנען שנולד מאשת אביו. כנען, ממזר, נותר 'ארור', ומעשה חם אביו – לדראון עולם.

באופן דומה מצאנו גם אצל עמון ומואב שנולדו כתוצאה מגילוי עריות (לוט ובנותיו), ועליהם נאמר בסמוך (ובדומה) לממזר:

(ג) לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'.

(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה', עַד עוֹלָם.

(דברים כג. אם כי יש לציין ששם מוזכרת סיבה אחרת: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם")

לכאורה, בעיני הבריות, יש עתה לנח ארבעה בנים: שם ויפת, חם וכנען. לכן מדגיש הפסוק הפותח ואומר: ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם וחם ויפת, וחם (ולא נח) הוא אבי כנען. שלושה (ולא ארבעה) אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.

מקורות

• תשובה 1 על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-11-05.
• תשובה 2 על-פי מאמר של איתי אליצור בעתון "מקור ראשון": "חידת כנען" והרב יעקב מידן בקצרה כאן (וראה גם הערה כאן ומאמר של איתי קגן והפניות נוספות בהערת שוליים בסוף מאמרו).

ערך בוויקיפדיה: שכרות נח