עם טעמים:
וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
ברוך ה' אלהי שם — חייבין אנו להוסיף תודות לַשם שהוא אלהי שם, והוא ישים כנען עבד לו ולְשם. והטעם, שיכריחנו לעבוד את שם, כי מלת למו כמו 'להם', והוי"ו נוסף כוי"ו "תביאמו" (שמות טו יז), לכן בחסרון ה"א ובלא וי"ו לא ימצא. והזכיר עם שֵם השם הנכבד והנורא, בעבור כבוד שם, ואין יפת כמוהו.
ואמר הגאון, כי תחסר מלת 'אבי', והיה ראוי להיות 'ארור אבי כנען', אמר כי כמוהו "לעיני חנמאל דודי" (ירמיהו לב יב), שהוא בן דודו. ויתכן שהיה גדול מירמיה בשנים, והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב; וכן אשת אחי האב קראה הכתוב "דודתך" (ויקרא יח יד). וזה אבי כנען איננו כן:
"ויהי כנען עבד למו" - פירש רבי אברהם כי "למו" שיהיה כנען עבד לאלהים ולשם כי הוא יכריחנו לעבוד האל ובשני פירש שיהיה עבד ליפת ולשם ואם כן נח לקוב אויביו בא והנה ברכם ברך שיהיה כנען עבד לאלהים ורש"י כתב ברוך ה' אלהי שם שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו של שם לתת להם ארץ כנען ויהי להם כנען למס עובד והחזיר כן פעם אחרת לומר אף משיגלו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען והנכון בעיני כי מתחלה קלל אותו שיהיה עבד עבדים לכל העולם והיה כל מוצאו יעבוד בו כי טעם "לאחיו" לכל בני אדם כענין ואשלח את כל האדם איש ברעהו (זכריה ח י) כטעם איש באיש (ישעיהו ג ה) או "לאחיו" שם ויפת כי אחי אביו יקראו אחיו כטעם כי נשבה אחיו (להלן יד יד) ויש אומרים (הראב"ע והרד"ק) "לאחיו" בני אביו כי אחרי היותו עבד לבני אביו ולשם ויפת הנה הוא עבד לכל העולם וברך תחלה אלהי שם הודיעו כי יהיה שם עובד האלהים וכנען יהיה עובד לו ו"למו" ירמוז לזרעו של שם שהם רבים ויתכן שיהיה "למו" חוזר גם לאחיו הנזכרים וחזר וברך יפת בהרחבת הגבול ושם בשכון האלהים באהליו ושיהיה כנען עבד למו לשניהם והנה העביד כנען לשם שני פעמים רמז כי הוא ינחל ארצו וכל אשר לו כי מה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פח) ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי בחטאו היה כנען עבד עולם וזכה אברהם בארצו ונכתב ענין היין בנח כי יש בו אזהרה ממנו יותר מפרשת נזירות כי הצדיק תמים אשר צדקו הציל כל העולם גם אותו החטיא היין והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו
(כו) "ברוך". ב] אחר זה נכנסו ישראל לארץ וכבשו את הארץ מידי יתר בני כנען, וזה היה בעת שהשכין ה' שכינתו ויחד שמו על ישראל שהיו מבני שם, וע"ז קראו אלהי שם, שכ"מ שבא שם אלהים בסמיכות אל איש כמו אלהי אברהם אלהי ישראל מורה על יחוד השגחתו ודבקותו עמהם, ואז ויהי כנען עבד למו לבני שם:
הנה ברכת שם איננו בכתוב, רק ברכתו יתברך, באומרו ברוך ה' אלהי שם כו'. והנה אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט רמז קמב)
שנתברך בטלית. והנה ברכה זו איננה בכתוב זה, אם לא שנאמר שנרמז באומרו ויקח שם ויפת את השמלה, שעל כן נאמר לשון
יחיד ויקח שהוא אשר היחל ולקח השמלה הוא הטלית, כי על כן יהיה מה שלא נאמר ויקחו אלא ויקח. ואפשר הוא בדרך גזירה
שוה כדרך מדרשי רבותינו ז"ל, והוא כי ויקח קרח אמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יח ב) שלקח שאלת טלית שכולה תכלת
שהוא מסמיכות סוף פרשה הקודמת, והוא כי נאמר כאן ויקח ונאמר להלן ויקח. וגם במספר קטן עולה ויקח עם התיבה כמספר
טלית. שעל כן נתברך יותר מיפת:
ואחשוב כי ברכתו גדולה מאד ומפורשת בכתוב, והוא באמור אליו "ברוך ה'" כו', ומה ברכו כי מה שיאמר בעולם לא יאמר
אלהי יפת או אלהי חם, כי אם "אלהי שם" בייחוד, כענין ברוך ה' אלהי ישראל, וברוך אתה ה' אלהי אברהם כו' וכיוצא, כי לבד
בישראל יזכיר שמו יתברך, אשר הם משם. ואמר "ויהי כנען עבד למו" והנה היה לו לומר עבד לו, הנה יש מי שפירש שחוזר
אומרו למו אל ה' ואל שם, והלא כמו זר נחשב יצרף שם שמים ודבר אחר לכוללם באומרו למו. אך יאמר הנה ברכתי בהקרא
אלהי שם, הנה אין שם זה רק לעם אחד מכל העמים שמזרע שם, ואיך יתברכו השאר, לזה אמר "ויהי כנען עבד למו" גם על
השאר:
