קטגוריה:בראשית ג י

אדם מסביר למה הוא התחבא:

• "אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי" - לא את דבריו אלא את "קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם" (ביאור:בראשית ג ח).
• "וָאִירָא" - נבהלתי מאיזה סיבה.
• "וָאֵחָבֵא"

אדם מדבר הכל ביחיד. הוא לא מזכיר שהאישה מתחבאת איתו. הוא מנסה להגן עליה ולשאת באחריות לבדו, לפחות בשלב הזה.

וָאִירָא - בהתעלם מהניקוד שהופיע מאות שנים מאוחר יותר, לא ברור אם המילה 'ואירא' היא מהשורש: 'ראה', או מהשורש 'ירא'. סביר שזה משחק מילים ואדם גם ראה שהוא ערום, וגם ירא שאלוהים עומד להעניש אותו על אכילת הפרי האסור.

אם אדם היה משמיט את המילה "וָאִירָא", והיה אומר: 'את קלך שמעתי בגן, ואחבא, כי עירם אנכי', אז היה ניתן להבין שהוא מתחבא כי הוא ערום, למרות שהם כבר עשו חגורות והם אינם ערומים יותר.

אולם ברגע שהמילה "וָאִירָא" יצאה מפיו, הוא מודה שהוא יודע שהוא עבר עבירה, והוא פושע שמנסה לברוח מאחריות. התוספת 'כי עירם אנכי' לא מסבירה למה הוא ירא. מה היה לו צריך להתביש במערומיו מאלוהים? האם הוא ניסה להראות שהוא מנסה לא לפגוע בכבודו של אלוהים כאשר הוא מופיע ערום? סביר שהתוספת 'כי עירם אנכי' נועדה להסביר למה הוא מתחבא, וזה כדי להסתיר שהוא מודע שהוא עשה עבירה.

אדם עוד לא מודע שאלוהים יודע הכל ואין מה להתחבא ממנו. כך גם קין חשב שהוא יכול לשקר ואלוהים לא ימצא את גופתו המתה של הבל (ביאור:בראשית ד ט).

השרש 'ע-ר-מ' מופיע מספר רב של פעמים בסיפור:

1. "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית ב כה) - במשמעות: חסרי בגדים, תמימים.
2. "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (ביאור:בראשית ג א) - במשמעות: חכם להרע, עַרְמוּמִי, תַּכְכָן (מילוג).
3. "וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי" במשמעות כפולה: גם חסר בגדים, וגם ערמומי. אדם ואשתו איבדו את התמימות.

עכשו שאדם אכל מהפרי הוא גילה שהוא ערמומי, ומנסה לשקר לאלוהים שהוא התחבא כדי להסתיר את מערומיו - וכך הוא מגלה את ערמומיתו.