מ"ג בראשית ג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית ג · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּקְרָא יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וַאֲמַר לֵיהּ אָן אַתְּ׃
ירושלמי (יונתן):
וּקְרָא יְיָ אֱלהִים לְאָדָם וַאֲמַר לֵיהּ הֲלָא כָּל עַלְמָא דִבְרֵיתִי גְלֵי קֳדָמַי חֲשׁוֹכָא כִּנְהוֹרָא וְאֵיךְ אַנְתְּ סְבַר בְּלִיבָּךְ לְאִיטַמְרָא מִן קֳדָמַי הֲלָא אֲתַר דְאַנְתְּ מִטְמַר בֵּיהּ אֲנָא חָמֵי וְאָן אִנוּן פִּקוּדַיָא דְפַקֵידְתָּךְ:
ירושלמי (קטעים):
וּקְרָא מֵימְרָא דַיְיָ אֱלהִים לְאָדָם וַאֲמַר לֵיהּ הָא עַלְמָא דְבָרִית גְלִי קֳדָמַי חֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא גַלִיאוּ קֳדָמַי וְאֵיךְ אַתְּ סְבַר דְלֵית גְלֵי קֳדָמַי אַתְרָא דְאַתְּ בְּגַוֵיהּ הָן הוּא מִצְוָתָא דִפַקֵידִית יָתָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"איכה" - יודע היה היכן הוא אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום (ב"ר) וכן בקין (בראשית ד) אמר לו אי הבל אחיך וכן בבלעם (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך ליכנס עמהם בדברים וכן בחזקיהו בשלוחי מרודך בלאדן (ישעיהו לט)

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקרא. טעם אַיֶּכָּה — פתחון הדברים, וכן: "אי הבל אחיך" (בראשית ד ט). והנה כחש קין, והשיב לו השם: "קול דמי אחיך צועקים":

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט) "ויקרא ויאמר לו איכה". הוא על שאלת המדרגה ראה איה אתה איך נפלת ממדרגתך:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו, וילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום, שעמד על פתח הגן וקרא לו לאדם, שנאמר: ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה. רבי יוחנן כד הוה סליק למשאל בשלמיה דרבי חנינא הוה מבעבע, על שם "ונשמע קולו". אמר רבי שמעון, ד' דברים הקב"ה שונאן, ואני אין אני אוהבן: האוחז באמתו ומשתין, והמשמש מטתו ערום, והאומר דברים שבינו ובין אשתו בפרהסיא, והנכנס לביתו פתאום, וכל שכן לביתו של חבירו.

רבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינא: "והמה כאדם עברו ברית" (הושע ו, ז). אמר הקב"ה: אדם הראשון הכנסתיו לגן עדן וצויתיו, ועבר על צוויי, ודנתיו בגרושין ובשלוחין, וקוננתי עליו "אֵיכָה". הכנסתיו לגן עדן, "ויקח ה' אלהים את האדם" וגו' (בראשית ב, טו). וצויתיו, שנאמר: "ויצו ה' אלהים על האדם" (שם, טז). ועבר על צוויי, "המן העץ אשר צויתיך" (בראשית ג, יא). ודנתיו בשלוחין, "וישלחהו ה' אלהים" (בראשית ג, כג). ודנתיו בגרושין, "ויגרש את האדם" (שם, כד). וקוננתי עליו איכה, ויאמר לו אַיֶּכָּה, "אֵיכָה" כתיב. אף בניו, הכנסתים לארץ ישראל, דכתיב: "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל". וצויתים, "צו את בני ישראל". ועברו על צוויי, "וכל ישראל עברו תורתך". ודנתי אותם בגרושין, "מביתי אגרשם". ודנתי אותם בשלוחים, "שלח מעל פני ויצאו". וקוננתי עליהם "איכה ישבה בדד":

ויקרא ה' אלהים אל האדם... איכה. איך הוה לך? אתמול לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש; אתמול מסוף העולם ועד סופו, ועכשיו בתוך עץ הגן.

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר: ויאמר לו איכה, לאן נוטה לבך? רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה, שנאמר: "והמה כאדם עברו ברית", וכתיב: "את בריתי הפר". רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה; כתיב הכא: "כאדם עברו ברית", וכתיב התם: "על אשר עזבו את ברית":

<< · מ"ג בראשית · ג · ט · >>