המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"מאנה לנגוע נפשי" - כלומר הרבה יש לי לזעוק כי דברים שהיתה נפשי ממאנת וקצה לנגוע בהן ל' נגיעה
"המה כדוי לחמי" - המה לי עתה נכונים למשמש בהם כמפות שלחני שלחמי נתון בהם כדוי ל' ויכרות את מדויהם (שמואל ב י) כ"ש מפי רבי משלם רופא ע"א כמפות שמסננין בהן את התבשיל ומאכל זב מהם דוי לשון דוה זבה לחמי כל מאכל קרוי לחם כמו עבד לחם רב (דנייאל ה) וכמו נשחיתה עץ בלחמו (ירמיהו יא) ותירגם יונתן סמא דמותא במיכליה ל"א המה כמבטי מאכלי כלומר גס לבי להסתכל בהם ברימה כאשר אני מסתכל במאכלי ולשון משנה הוא ומסגו כי דוו במסכת שבת
"מאנה" - השחין אשר מעולם מאנה נפשי לנגוע בה בעבור מיאוסם המה דומים כחליי בשרי ר"ל השחין אשר מאסתי לנגוע בה מהתענג ומרוך לבב והשחין אשר עתה בי הנה ידמה זה לזה ואיך א"כ אתרחק מבשר עצמי ומדוע א"כ לא אזעק מרה
"מאנה לנגוע נפשי", היינו כל הדברים המאוסים ומתועבים אשר נפשי קצה לנגוע בהם "הם בעיני כדוי לחמי" עד שהלחם הוא הדבר היותר מתועב בעיני, וכל הדברים המתועבים הם במדרגה למטה ממנו, אשר אם ארצה להפליג על דבר שהוא מתועב ונמאס אומר שהוא נמאס אצלי כמו הלחם, ואחר שכל אוכל תתעב נפשי איך אתגבר על החולי הקשה הזה בכח גופי:
ביאור המילות
"כדוי". דבר הזב מן לחמו ומאכלו, והושאל מן אשה דוה, נדת דותה, שהוא דבר המאוס הזב מן הבשר. ויל"פ ששרשו כד, כמו כד הקמח ובא גם ע"מ כדה, כמו בהרבה שמות שבאו בלשון זכר ונקבה, והרבים כדוי (כמו מן קצה קצוי חגא חגוי הסלע, ואת הקשות אשר יוסך בהן (שמות ל"ז), הכדים שבו ישים את לחמו, ר"ל כלי מאכלו תמאן נפשו לנגוע בהם, כי קץ במו:
