משנה ערכין ז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ז · משנה ג | >>
הקדישה וגאלה, אינה יוצאה מידו ביובל.
גאלה בנו, יוצאה לאביו ביובל.
גאלה אחר או אחד מן הקרובים וגאלה מידו, אינה יא יוצאה[1] מידו ביובל.
גאלה אחד מן הכהנים והרי היא תחת ידו, לא יאמר יב הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי הרי היא שלי, אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים.
משנה מנוקדת
הִקְדִּישָׁהּ וּגְאָלָהּ,
- אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיָּדוֹ בַּיוֹבֵל.
- גְּאָלָהּ בְּנוֹ,
- יוֹצְאָה לְאָבִיו בַּיוֹבֵל.
- גְּאָלָהּ אַחֵר אוֹ אֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים, וּגְאָלָהּ מִיָּדוֹ,
- אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיָּדוֹ בַּיוֹבֵל.
- גְּאָלָהּ אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדוֹ,
- לֹא יֹאמַר:
- הוֹאִיל וְהִיא יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל,
- וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדִי,
- הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי,
- אֶלָּא יוֹצְאָה לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים:
נוסח הרמב"ם
הקדישה וגאלה - אינה יוצאה מידו ביובל.
- גאלה בנו - יוצאה לאביו ביובל.
- גאלה אחר, או אחד מכל הקרובים,
- וגאלה מידו - אינה יוצאה מידו ביובל.
- גאלה אחד מן הכהנים, והרי היא תחת ידו -
- לא יאמר: "הואיל והרי היא יוצאה לכהנים ביובל,
- הרי היא תחת ידי, והרי היא שלי" - אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים.
פירוש הרמב"ם
ביאור הדין הזה דרך קצרה:
- שהמקדיש שדה אחוזה אם רצה גואל אותה הוא או בנו.
- ואם גאל אותה אחר או שאר קרובים מיד ההקדש, וחזר הוא וגאל אותה מיד הקרוב ההוא או הזר, הרי זו תתקיים בידו קרקע שלו בכל אלו הארבע פנים.
- ואם לא פדה אותו לא הוא ולא בנו אלא עמדה בלא פדיון עד שהגיע היובל, או גאל אותה זר או שאר קרובים ולא גאל אותה הוא מידם אלא עמדה תחת יד הזר ההוא או הקרוב עד שהגיע היובל, הרי זו אינה חוזרת לבעליה, ואינה מתחלטת ביד הזר ההוא או הקרוב ההוא, אלא תצא להקדש. ודבר תורה "ואם לא יגאל את השדה, ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד, והיה השדה בצאתו ביובל קדש"(ויקרא כז, כ) וגו', וכתוב בסיפרא "ואם לא יגאל את השדה בעליו, ואם מכר את השדה גזבר לאיש אחר".
וזהו עיקר כל מה שהקדמנו למעלה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אינה יוצאה מידו ביובל - להיות מתחלקת לכהנים כי היכי דאי. הוה פריק לה אינש אחרינא דהוה נפקא ביובל ומתחלקת לכהנים כדכתיב (שם) והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה':
גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל - ולא לכהנים. דכתיב (שם) ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד. לאיש אחר, ולא לבן: גאלה אחד מקרוביו של מקדיש מיד הגזבר, ובא המקדיש וגאלה מיד קרובו, אינה יוצאה מיד המקדיש ביובל להתחלק לכהנים:
גאלה כהן - מיד גזבר: לא יאמר הואיל ואם גאלה ישראל יוצאה לי ולחברי ביובל, עכשיו שהיא תחת ידי שגאלתיה אין לך כהן ראוי לה יותר ממני:
פירוש תוספות יום טוב
גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל. כתב הר"ב ואם מכר את השדה לאיש אחר כו'. ולא לבן. או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש. הרי אח אמור [שיהא כאחר ותצא לכהנים] הא מה אני מקיים אחר. ולא לבן. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח. מרבה אני הבן שכן קם תחת אביו ליעידה [שאם קנה אביו אמה העבריה ורוצה בה ליעדה לו מיעדה וא"צ לקדשה בכסף אחר. אלא באותו כסף שנתן בה אביו כשקנאה. היא מקודשת לו] אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת (אביו) [צ"ל אחיו] ליבום. כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. הא יש בן אין יבום. ברייתא בגמרא.
גאלה אחר וכו' אינה יוצאה מידו. וכן העתיק הר"ב והרמב"ם. אבל במשנה בגמ' גרסינן יוצאה. ופירש"י יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים כי היכי דהוה נפיק מידי דההוא קרוב דאתי האי מחמתיה. ע"כ. וכן גי' הראב"ד. וניחא לגירסא זו. הא דקתני גאלה אחר או אחד מן הקרובים. דהוה לא זו אלא אף זו. דאילו לגירסת הרמב"ם והר"ב הוה זו ואצ"ל זו. ויש לומר כיון דאחר כתיב בהדיא בקרא אקדמיה והדר תני אחד מן הקרובים דאתי מדרשא דאיש שיהא כאחר. ומ"מ פשטיה דקרא ניחא טפי לגי' רש"י וראב"ד. דהכי כתיב ואם לא יגאל את השדה. ואם מכר את השדה לאיש אחר. לא יגאל עוד. דמשמע שאם לא גאלה והגזבר מכרה לאיש אחר שלא יגאל עוד. והא ודאי דלא אתא קרא למיסר עליו שאינו רשאי לקנותה מיד זה שגאלה. דלמה יגרע הוא. אלא ה"ק שלא יהא לו דין גאולה כאילו גאלה מיד הגזבר שאז לא היתה יוצאה מידו. אבל עכשיו שכבר היתה מכורה ביד אחר כשחזר הוא וקנאה מאותו אחר אין לו דין הגאולה אלא ייצאה מידו ביובל. ובת"כ מצאתי כיוצא בזה ומייתי לה בגמ' דף כ"ו. לא יגאל עוד יכול לא יקחנה מיד הגזבר ותהיה לפניו כשדה מקנה. ת"ל לא יגאל עוד לכמות שהיא אינה נגאלת [אבל] לוקחה הוא מיד הגזבר ותהי לפניו כשדה מקנה ע"כ. אבל מדלא נסיב לתלמודיה. אלא לקיחה שמיד הגזבר. י"ל דהיינו טעמא. משום דמאחר יש לו דין גאולה כמות שהיא. וכגי' הרמב"ם והר"ב. מ"מ דעתי מכרעת דנסיב רישיה דקרא דכתיב ואם לא יגאל. וה"ה לסיפא ואם מכר דמנלן לחלק במקרא אחד. כ"ש לומר דארישא קאי ולא אדסמיך ליה ותצטרך לפרש כאילו כתוב אם לא יגאל את השדה לא יגאל עוד. ואם מכר את השדה והיה השדה בצאתו ביובל. וכבר ס"ד בגמרא דהכי מפרש ליה ר"א דמתני' [דלקמן] ואמר אביי סכינא חריפא מפסקא קרא כלומר בתמיה. ושוב ראיתי בתוס' דגרסי גם כן יוצאה וכתבו דלהכי נקט מיד גזבר. דאין סברא דמיירי קרא. אלא בגאולה מיד הגזבר. שהרי אם גאלה אחר לא ימכרנה לבעלים אם ירצה. ע"כ:
לא יאמר הואיל והיא יוצאה כו' ודין הוא בשל אחרים אני זוכה [אלמלא גאלה ישראל היתה יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחי] בשל עצמי לכ"ש. ת"ל אחוזתו [לכהן תהיה אחוזתו] אתוזה שלו [שירש מאביו תהא שלו] ואין זו שלו. הא כיצד יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים ברייתא בגמ'. ועיין במשנה ו' פרק דלקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יא) (על המשנה) יוצאה כו. יוצאה. כי היכי דהוה נפיק מידי דההוא קרוב דאתי האי מחמתיה. רש"י, ועתוי"ט:
(יב) (על המשנה) לא כו'. ודין הוא, בשל אחרים אני זוכה [אלמלא גאלה ישראל היתה יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחי], בשל עצמי לא כל שכן, תלמוד לומר אחוזתו [לכהן תהיה אחוזתו] אחוזה שלו, [שירש מאביו תהא שלו] ואין זו שלו, הא כיצד,, יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הקדישה וגאלה וכו': ביד שם פ"ד סימן כ' כ"ג:
או אחד מן הקרובים: וגאלה מידו אינה יוצאה מידו ביובל י"ס דגרסי יוצאה מידו וכו' והיא גירסת רש"י ז"ל וז"ל יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים כי היכי דהוות נפקא מידיה דההוא קרוב דאתי האי מחמתיה ע"כ. וכן משמע נמי גירסת תוס' ז"ל בדף כ"ו בפירקין בדבור המתחיל אילימא ביובל ראשון גם זו היא גירסת הראב"ד ז"ל בהשגות שם אבל הרא"ש ז"ל דחה אותה גירסא והעלה דגרסי' אינה יוצאה ושכן נמצא בספר הרגמ"ה ז"ל ע"כ והיא גרסת הרמב"ם ז"ל בפירושו וגם ביד שם וז"ל שם ביד אבל אם גאלה אותה בתו או שאר קרוביו או [איש] נכרי [שאינו קרובו] מיד ההקדש אם חזר המקדיש וגאלה מידן חוזרת לו לעולם ואם לא גאלה מידן אלא הגיע היובל והיא תחת יד הבת או שאר קרובים או [איש] נכרי ה"ז יוצאה להקדש ואינה חוזרת לבעלים לעולם אלא תהיה אחוזה לכהנים שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ואין הכהנים צריכין ליתן דמים שכבר נפדית מיד ההקדש ולקח ערכה מאחר אלא תחזור לכהנים כאילו הם בעליה ע"כ וגם הראב"ד ז"ל כתב שם בסוף השגתו שבדק ומצא נוסחא כדברי הרמב"ם ז"ל:
גאלה אחד מן הכהנים: ברייתא בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ט:)
אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים: בגמרא בברייתא יליף טעמא מקרא דכתיב לכהן תהיה אחוזתו ואיכא למדרש הכי אחיזתו של כהן שירש מאמו תהא שלו אבל זו אינה שלו:
תפארת ישראל
יכין
הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל: דבגאלה אחר יוצא מידו ביובל ומתחלקת אז לכהנים:
גאלה אחר או אחד מן הקרובים: של המקדיש:
וגאלה מידו: המקדיש גאלה מהגואל:
אינה יוצאה מידו ביובל: וי"ג יוצאה מידו ביובל, והוה שפיר לא זו אף זו, דלא מיבעיא אחר אלא אפילו קרוב. ולגירסתנו נמי הוה לא זו אף זו. דאפילו בגאלה קרוב, יותא כשחזר וגאלה ממנו, דאל"כ אינה יוצאה ביובל למקדיש רק להקדש:
גאלה אחד מן הכהנים: מיד הגזבר:
והרי היא תחת ידו: שלא גאלה הבעלים מידו:
לא יאמר: הכהן כשיגיע היובל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- ^ יש גורסים "יוצאה".