עיקר תוי"ט על כלים יט

משנה כלים, פרק י"ט:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על ה) וגירסת הר"מ והר"ש, הנוגע, וכלומר שאחר שנתפרקה המטה שוב אין לחבלים חיבור:

(ב) (על המשנה) ולפנים. והקשר בכלל. שהרי נימי הקשר כל שהוא לצרכו מטמאין. ולשון הר"מ, מן הקשר ולחוץ עד ג' אצבעות טמא, מפני שהן צרכיו של קשר כו'. וחוץ לשלש אצבעות טהור כו', שאפילו פסקו אין הקשר ניתר. עתוי"ט:

(ג) (על המשנה) ר' יהורה אומר כו' בתורת כהנים. במשכבו, ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלש. הר"ש. וכתב הר"מ, דשיעורן זה בחבל המטה אשר עביו ידוע אצלם כו'. עתוי"ט:

(ב)

(ד) (על המשנה) עד ה' כו'. וחמשה כלמעלה. תוספתא:

(ה) (על המשנה) טהור כו'. בתורת כהנים יליף ליה:

(ו) (על המשנה) עשרה. ועשרה כלמטה הימנו. תוספ':

(ז) (על המשנה) שבו כו'. אחטשה ועד עשרה קאי. הר"ש:

(ג)

(ח) (על הברטנורא) הר"ש. אבל הוא מפרש מיזרן בגד צמר שנותנים תחת המצעות. ופירוש מיזרן שכתב הר"ב הוא מהר"מ. אבל הוא מפרש חבק הוא האזור אשר ישימו אותו על המרדעת כדי שיעמוד על גבו, ורחבו טפח וארכו יותר, ובקצהו שנצין יחברו בהן המשאוי. והר"ב הרכיב שני הפירושים ואינן ענין אחד:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(ט) (על המשנה) שבעה. שזאת המטה היא נלקחת ממי שנטמא טומאת שבעה מן המת. והמזרן מן הבגדים. וכאשר היתה המטה אב במת והוא סוף אב, לא תשים הבגדים והוא המזרן הנוגע בה אב גם כן, אבל ראשון. הר"מ:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(י) (על הברטנורא) אע"פ שאפשר לישב עליה ככסא, מפני שעקר מעשיה לקבלה, וכבר בטל העיקר. הר"מ. ועיין לקמן משנה ט':

(ח)

(יא) (על הברטנורא) לשון הר"מ, כמו שני נודים קטנים:

(ט)

(יב) (על המשנה) מטמא. הואיל ופתחה מצדה ולא נפחתה למעלה, ראויה למדרס כשהיתה. וכל המיטמא טמא מדרס מיטמא טמא מת:

(יג) (על המשנה) מפני כו'. ושיהיה כלי שיטמא טומאת מת הוא העיקר. וזה הולך על השורש בפרק ו' מנדה, כל הטמא מדרס טמא טמא מת, ויש שטמא טמא מת ואינו טמא מדרס. הנה נתבאר שטומאת מת עיקר. הר"מ: