משנה כלים יט ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יט · משנה ז | >>
תיבה שפתחה מלמעלה, טמאה טמא מת.
נפחתה מלמעלה, טמאה טמא מת.
נפחתה מלמטה, טהורה.
מגורות שבה, טמאות, ואינם חיבור לה.
משנה מנוקדת
תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִלְמַעְלָה,
- טְמֵאָה טְמֵא מֵת;
- נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָה,
- טְמֵאָה טְמֵא מֵת;
- נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּה,
- טְהוֹרָה.
- מְגוּרוֹת שֶׁבָּהּ,
- טְמֵאוֹת,
- וְאֵינָם חִבּוּר לָהּ:
- טְמֵאוֹת,
נוסח הרמב"ם
תיבה שפתחה מלמעלן - טמאה טמא מת.
- נפחתה מלמעלן - טמאה טמא מת.
- נפחתה מלמטן - טהורה.
- מגורות שבה - טמאות, ואינן חיבור לה.
פירוש הרמב"ם
טמאה טומאת מת - שהיא תטמא במת, ואף על פי שנשברה פיתחה אשר יפתח מגגה עד שלא נשארה בעלת גג, היא טמאה. אולם כאשר נשבר קרקעיתה הנה היא לא תטמא.
ומגורות שבה - הם הזרירין אשר בה במקומות ממנה:
פירוש רבינו שמשון
מלמעלה. המכסה שלה כיון דשוליה קיימין אכתי חזי לתשמיש (צ"ל טמאה טומאת מת) טמא ולא מדרס:
מלמטה. שנפחתו השולים אין לה בית קיבול ולא חזיא:
מגורות. שלא נפחתו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
תיבה שנפחתה מלמעלן - הכסוי שלה:
טמאה טמא מת - דכיון דשוליה קיימים אכתי חזיא לתשמיש. ודוקא טומאת מת. אבל לא טומאת מדרס, דלא חזיא לישיבה:
נפחתה מלמטן בשוליה - בטל בית קיבול שלה וטהורה לגמרי י:
מגורות שלה - אוצרות שבה, דהיינו חדרים שבתוכה שלא נפחתו עמה, טמאות:
פירוש תוספות יום טוב
תיבה שפתחה מלמעלה טמאה טמא מת. עיין בפי' הר"ב מ"ט ומסתבר דל"ג לה הכא וכן ראיתי בדפוס ישן שבגמ':
נפחתה מלמעלן כו'. וה"נ תנן לקמן משנה ט ועיין בפכ"ב מ"ח:
נפחתה מלמטן טהורה. פי' הר"ב בטל בית קבול שלה כו'. אע"פ שאפשר לישב עליה *)בכסא. מפני שעיקר מעשיה לקבלה וכבר בטל העיקר הרמב"ם פכ"ו מה"כ [הלכה ו'] ועיין [מ"ש] לקמן מ"ט [ד"ה מפני]:
ואינם חבור לה. כאותן ששנינו במ"ג פרק דלקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) אע"פ שאפשר לישב עליה ככסא, מפני שעקר מעשיה לקבלה, וכבר בטל העיקר. הר"מ. ועיין לקמן משנה ט':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
תיבה שפתחה מלמעלה טמאה: גרסי' ובסמוך בסי' ט' ברישא שונה דין תיבה שפתחה מצדה וכדלקמן בפכ"ד דמחלק בין פתחה מצדה לפתחה מלמעלה וי"ס דל"ג האי בבא אמנם אדרבא מצאתי בהפך שבדפוס אחד שהיה חסר והגיהוהו וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיהו והוסיפו במשנתו בספרו שהיתה זו הבבא חסרה שם:
טמאה טומאת מת: דוקא טומאת מת אבל לא טומאת מדרס אפי' פתחה מצדה הרא"ש ז"ל. ועיין ברמב"ם פכ"ה סי' ט"ו אם אותה היא משנתנו שאע"פ ששם כתוב תיבה שפחתה מלמעלה וכו' פחתה מצידה וכו' נראה שהוא טעות וצריך להיות פתחה אבל דין נפחתה כתבו בפכ"ו סי' ו' [ובס' ח"נ כ' כן משמיה דנפשי'. וע"ש בס' ח"נ שסיים נ"ל אבל קשה לפי מה שציין הכ"מ שם ספי"ט והו"ל לציין פכ"ד וגם אי גרסי' פתחה ק"ק שדין זה כתבו ברפכ"ז ע"ש וצריך יישוב. ע"כ:]:
תפארת ישראל
יכין
תיבה שפתחה מלמעלה טמאה טמא מת: ר"ל מקבלת טומאה ממת. וה"ה משאר אה"ט. רק נקט ממת. שהיא הטומאה היותר חמורה משאר אה"ט. אבל לאפוקי מדרס שאמק"ט כשישב עליה הזב. כל שלא נגע בה. מדאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:
נפחתה מלמעלה טמאה טמא מת: מדעדיין נשאר בה ב"ק. אף שניטל כיסוי שלה:
נפחתה מלמטה טהורה: נתבטל ממנה הטוי"ש. וגם להבא אמק"ט כלל. אפי' ממדרס דחזי' לה השתא כשיהפכנה על צדה. ובזה אפי' ר"מ מודה. דאע"ג דפליג לקמן [מ"ט ומ"י] התם כבר היה עליה תחלה טומאת מדרס טפל עכ"פ. משא"כ הכא לא היה עליה תחלה טומאת מדרס כלל אפי' טפל [ועמ"ש לקמן פכ"ב מ"ז] מיהו נל"פ דכשיעשה בה השתא שום מעשה לישיבה מק"ט מדרס. אבל יחוד לא מהני [וכלקמן פ"כ מ"ד]:
מגורות שבה: ר"ל תיבה הנ"ל שנפחתה. ונשארו בה מחוברות ארגזות שלימות:
טמאות: אם טמאה היתה התיבה. נשארה המגורות בטומאת התיבה כבתחלה. אע"ג שהתיבה נטהרה כשנפחתה. וגם להבא אע"ג שהתיבה אמק"ט. אפ"ה המגורות שלימות שבה מק"ט. מכל אה"ט. וכשנטמאת א' מהן נטמאת חבירתה:
ואינם חבור לה: דבנגעה טומאה בהגדולה שנפחתה. הכל טהור. ואם בארגזים עכ"פ הגדולה שנפחתה נשארת בטהרתה. ואע"ג דכל המחובר לטמא טמא [וכפי"ב מ"ב] היינו בצריכין זל"ז [וכמ"ש לעיל סי' י"א] מיהו בשניהן שלימין. אפי' א"צ זל"ז. הן חיבור זל"ז. וכבית התבלין [לעיל פ"ב מ"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת