מלאכת שלמה על כלים יט
<< · מלאכת שלמה · על כלים · יט · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
והנונע בחבלים: גרסי' וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט איני יודע מנין לו זו הגרסא שהרי הרמב"ם ז"ל לא פירשה לא בפירושו למשנה ולא בחבורו בהלכות כלים ספכ"ו גם אינה לא בפירוש הר"ש ז"ל ולא בפי' הרא"ש ז"ל וא"כ דילמא מתני' מיירי במטה שיש בה קצרה ושתי כרעים דטמאה לכ"ע ואעפ"כ הנוגע בחבלים טהור דמכי פירקה שוב אין בה טומאה אבל לעולם המפרק טמא עד שיטהר עצמו אח"כ בא לידי באור הרמב"ם ז"ל על משנתנו מוגה ומשמע משם דהנוגע גרסי' וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מחק הוי"ו:
מן הקשר ולחוץ טהור: אע"פ שסוף החבל השני ליארג:
ר' יהודה אומר שלש אצבעות: לחבל שהיה עביו ידוע אצלם יהיה שיעורו שלש לפי שכל שהחבל עבה צריך להניח יותר חוץ לקשר. הרמב"ם ז"ל:
מחמשה ועד עשרה טמא: וצריך להטביל גם החבל עד עשרה: שבו קושרין את הפסחים. זכר לפסח מצרים דכתיב והיה לכם למשמרת וכתיב אסרו חג בעבותים רש"י ז"ל שם בחולין. [הגהה ותימה שמצאתי במשניות שהעבירו הקולמוס על מלות שבו קושרין את הפסחים ומשלשלין את המטות]. ומסיק התם בגמ' דכל היכא דקתני עד זיל ביה לחומרא ואי עד ועד בכלל קולא היא אימא עד ולא עד בכלל ודייק לה מברייתא דקתני עלה דמתני' חמשה טפחים כלמעלה עשרה כלמטה פי' חמשה טפחים כלמעלה וטמא דעד דקתני עד חמשה טהור ולא עד בכלל עשרה כלמטה דהאי עד דקתני ועד עשרה טמא ועד בכלל קאמר אלמא לעולם בתר חומרא אזלינן וכן א"ר יוחנן כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים דלהקל פי' כל שיעורי חכמים להחמיר דאי מצומצם חומרא הוא שערינהו במצומצם ואי מצומצם קולא הוא שערינהו בשוחק חוץ מכגריס של כתמים ששנינו בנדה דהרואה כתם של דם בבגדה כגריס טמא דמספקי' ליה בדם נדה אע"ג דכי משערת ליה במצומצם חומרא היא לא הויא טמאה אלא ביותר מכגריס אבל כגריס עצמו מחזקינן ליה בדם מאכולת והיינו להקל דאע"פ דכגריס שיעורו בעי' כגריס ועוד והכי תניא בהרואה כתם וטעמא משום דכתמים עצמן דרבנן דמדאורייתא עד דחזיא מיופה כדכתיב דם יהיה זובה בבשרה ורב חסדא נמי ס"ל התם בפ' הרואה כתם כר' יוחנן אבל רב הונא פליג עליה דרב חסדא וס"ל דאפי' גבי כתמים אזלינן בעד ועד בכלל או אפכא לחומרא הלכך הרואה כתם כגריס הוי כיותר מכגריס דעד ולא עד בכלל דאי אמרת עד ועד בכלל הוה ליה קולא וטהורה. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם פכ"א חבל היוצא מן המטה שהיא טמאה עד סוף ד' טפחים הנוגע בו טהור שאינו מצרכי המטה לפי שאינו ראוי לכלום מתחלת חמשה ועד סוף עשרה טמא מפני שתולין בו את המטות מעשרה ולחוץ טהור מפני שהוא יתר על צורך המטה ע"כ:
כל שהוא דברי ר' מאיר: כך צ"ל:
עד עשרה טפחים: מחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת עד:
כדי לעשותו חבק לחמור: כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
ר' יוסי אומר נישא הזב על המטה והמזרן עשרה טפחים: כך מצאתי מוגה:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. פכ"א ונראה לי ששם חזר בו וכו'. אמר המלקט שכן כתב דרס הזב על המזרן היוצא מעשרה ולפנים הרי המטה כולה מדרס מעשרה ולחוץ טהורה. וז"ל הרא"ש ז"ל ואם נישא הזב על המזרן תוך עשרה טפחים חשיב כמטה לקבל טומאת מדרס אבל מחוץ לעשרה טהור לגמרי ואף מגע מדרס אין בו דודאי כשנטמאת המטה המזרן טפל למטה ואף חוץ לעשרה טמא מגע מדרס אבל כשדרס הזב על המזרן לא הוי בר קבולי טומאת מדרס אלא שהוא יד למטה ודוקא בתוך עשרה אבל חוץ לעשרה אפי' מגע מדרס אין בו [אבל הר"ש כ' דחוץ לעשרה טהור מתורת משכב אבל דינו כנוגע במשכב (לפי הגהת הנופ"ש) ובס' ת"נ כ' על דברי הרא"ש אלו וז"ל אבל מדברי הר"ב ז"ל משמע דמזרן עצמו בר קבולי טומאת מדרס הוא שכ' אבל מעשרה ולחוץ כו' ולא נטמאת בטומאת המזרן ע"כ וצ"ל דמר חשיב ליה עביד למשכב ומושב ומר לא חשיב ליה ע"כ:] ובתוספתא קתני דגם המטה טהורה לגמרי [והר"ש פי' דר"ל טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס:] עכ"ל ז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל שם בחבורו בד"א למדרס אבל לשאר טומאות אפי' מאה אמה כולו חבור כיצד וכו'. וכתבו ר"ע ז"ל במתני' דבסמוך:
כולה טמאה מדרס: ואע"פ שכשדרס הזב על המיזרן המטה טהורה היינו לפי שהמטה עיקר ואינה בטלה לגבי המיזרן אבל מיזרן בטל הוא אגב המטה הר"ש והרא"ש ז"ל:
ונגע בהן המת: באחד מהם כשהם כרוכים או במטה או במיזרן:
ולא שינה את הנקבים טמאה נשתברו חדשות טמאה: כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכך נראה מפי' הרמב"ם ז"ל המוגה:
נשתברו חדשות טמאה: דהא אפי' לא עשה לה חדשות טמאה היא בקצרה ושתי כרעים והאי דנקט ועשה לה חדשות לאשמועי' דאם נשתברו הישנות אע"פ שכבר עשה לה חדשות טהורה:
תיבה שפתחה מלמעלה טמאה: גרסי' ובסמוך בסי' ט' ברישא שונה דין תיבה שפתחה מצדה וכדלקמן בפכ"ד דמחלק בין פתחה מצדה לפתחה מלמעלה וי"ס דל"ג האי בבא אמנם אדרבא מצאתי בהפך שבדפוס אחד שהיה חסר והגיהוהו וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיהו והוסיפו במשנתו בספרו שהיתה זו הבבא חסרה שם:
טמאה טומאת מת: דוקא טומאת מת אבל לא טומאת מדרס אפי' פתחה מצדה הרא"ש ז"ל. ועיין ברמב"ם פכ"ה סי' ט"ו אם אותה היא משנתנו שאע"פ ששם כתוב תיבה שפחתה מלמעלה וכו' פחתה מצידה וכו' נראה שהוא טעות וצריך להיות פתחה אבל דין נפחתה כתבו בפכ"ו סי' ו' [ובס' ח"נ כ' כן משמיה דנפשי'. וע"ש בס' ח"נ שסיים נ"ל אבל קשה לפי מה שציין הכ"מ שם ספי"ט והו"ל לציין פכ"ד וגם אי גרסי' פתחה ק"ק שדין זה כתבו ברפכ"ז ע"ש וצריך יישוב. ע"כ:]:
התורמיל שנפחת הכיס שבתוכו טמא: כך צ"ל וקאי נפחת אכיס שבתוכו וכן הוא ברמב"ם פ"ז דהלכות כלים סי' ז' ח':
טהורות: קאי אחמת אע"פ שהלשון דחוק וכן משמע מתוך פי' הרמב"ם ז"ל:
תיבה שפתחה מצדה: גרסי' הכא וכן הוא ג"כ בהר' שמשון ז"ל:
נפחתה מלמטה ר"מ מטמא: טומאת מדרס דחזיא לישיבה וטמא נמי טמא מת אע"ג דלא חזיא לתשמיש דכל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת הרא"ש ז"ל:
משפלת שנפחתה: כצ"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. צ"ל שמוליכין בה הזבל לאשפה. ופי' הרא"ש ז"ל משפלת שנושאין בה הזבל ומשמש ישיבה עם מלאכתה כמו שנפחתה מצדה. וז"ל הר"ש ז"ל משפלת כעין סל או קופה שפתחו מן הצד וכשנפחתו שוליה הופך צד העליון למטה ומשתמש בו ומטהרי רבנן משום דעיקר תשמיש שלה בטל ע"כ:
וחכמים מטהרין: משום דקיימא לן דכל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת והוא פי' הרמב"ם ז"ל במשנתנו ובמשנה דלעיל. ובשם הרא"ש ז"ל כתבתי במתני' דלעיל דלר"מ אה"נ דמטמא טמא מת ג"כ: