משנה כלים יט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יט · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המפרק את המטה להטבילה, והנוגע בחבלין, טהור.

החבל מאימתי הוא חיבור למטה, משיסרג בה שלשה בתים.

והנוגע מן הקשר ולפניםב, טמא.

מן הקשר ולחוץ, טהור.

נימי הקשר, הנוגע בצרכו, טמא.

וכמה הוא צרכו? רבי יהודה אומר, שלש אצבעותג.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

המפרק את המיטה להטבילה והנוגע בחבלים טהור החבל מאמתי הוא חיבור למיטה משיסרג בו שלשה בתים הנוגע מן הקשר ולפנים טמא מן הקשר ולחוץ טהור נומי הקשר הנוגע בצורכו טמא וכמה הוא צורכו רבי יהודה אומר שלש אצבעות.

פירוש הרמב"ם

כבר קדמנו צורת המטה שאמרנו שאריגת החבלים בין הד' עצים לשכב עליו ואמר כי כאשר תסתר המטה תהיה טהורה (אחר) נגע אחד באלו החבלים הארוגים אחר סתירתה הנה לא תטמא ומבואר הוא שהמאמר בכאן בטומאת המת או במשכב הזב עוד חזר אל פרק אחר ואמר החבל מאימתי הוא חבור רצה לומר מתי נחשבהו מחובר במטה ויטמא בטומאתו ואם נגע בזה החבל כאילו נגע במטה ואמר כי כאשר נארגה ממנה משלשה בתים ולמעלה הנה כאשר נטמא המטה כל מה שנגע במה שנארג מן החבל מהקשר האחרון אל מה שימשך לאריגה הנה הוא טמא ומי שיגע בה מהקשר לחוץ הנה הוא טהור ומדרך כל קושר קשר שיעזוב מהחבל מעט חוץ מהקשר כדי שלא יותר הקשר ויקרא זה הקצה נימי הקשרים ונימי הן חוטים הנה ענין אמרו צרכו הוא השיעור אשר אם חתך החבל על יותר קצר ממנו יותר הקשר והוא בחבל המטה אשר היה עביו ידוע אצלם ג' אצבעות לפי שמה שיהיה החבל יותר עבה יצטרך להשאיר ממנו יותר אחר הקשר ומאמר רבי יהודה אמת:

פירוש רבינו שמשון

המפרק את המטה. אע"פ שמיטהרת שלימה פעמים שאינה יכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה:

והנוגע בחבלים טהור. דמכיון שפורקין אותה שוב אין לחבילה חיבור:

החבל מאימתי הוא חיבור. בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסירג בה ג' בתים ועדיין נשאר חבל גדול אפי' י' אמות נטמאת המטה נטמא החבל והנוגע בחבל טמא וכולו חיבור הואיל וסופו ליסרג:

מן הקשר ולפנים. אם קשר חבל שני לחבל ראשון שסירג בו אין חבל השני חיבור מן הקשר ולחוץ.

נימי הקשר. כשקושרין החבלים זה בזה אין קושר כל כך בראש החבל כי יתיר הקשר ויוציא מעט מן החבל מזה ומעט מן החבל מזה וזה חוץ לקשר והם נקראים נימי קשר וכיון דצריך לקשר כקשר דמי והוו חיבור עד ג' אצבעות דהוא צורך הקשר אבל טפי לא כדדרשינן בת"כ פרשת זאת תהיה במשכבו ולא בנימין היוצאין מן הקשר חוץ מג' אצבעות או יכול שאני מוציא משלשה ולמטה ת"ל טמא. תניא בתוספתא [ב"מ פ"ט] החבל שהוא מסרג את המטה אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור הכניסו לתוך שלשה בתים כולן חיבור אחד (בתוס' איתא חבל הקשור בחרם אפילו מאה כו') (בחבל הקשור בו) אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור אמר רבי אליעזר בן יעקב בד"א דרך עליה אבל דרך ירידה אפילו קשור בקשור כולו חיבור אחד החוט שהשחילו למחט אפילו קשור משני צדדים הרי זה אינו חיבור. הכניסו לבגד החוט חיבור לבגד ואין המחט חיבור לחוט. המשיחות והרצועות שבמטפחות הספרים ושבמטפחות התינוקות תפורות חיבור קשורות אינן חיבור רשב"ג אומר שבמטפחות הסורק אפילו קשורות הם חיבור מפני שהוא רוצה בקיומו. המשיחות והרצועות שבשק והקופה תפורות חיבור קשורות אינו חיבור שבאזני כלי חרס אפילו תפורות אינו חיבור שאין חיבור לכלי חרס. שיריים שבכרעי המטה אוצין חיבור רפין אינן חיבור ושבידי הזב אפילו אוצין אינו חיבור וזה חומר במדרס מבזב:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המפרק את המטה להטבילה - אע"פ שמיטהרת כשהיא שלימה, פעמים שהיא גדולה ואינה יכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה: והנוגע בחבלים גרסינן! (א)

' - כלומר, בין מפרק בין נוגע בחבלים טהור. ובמטה שנטמאת במת או במשכב הזב איירי, וכגון שאין במטה ארוכה ושתי כרעים, ואפילו הכי צריך להטבילה, כדי שלא תחזור לטומאתה כשיחברנה. והנוגע בחבלים טהור, דמכיון שפירקה שוב אין החבלים חיבור:

החבל מאימתי חיבור - בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסורג בה שלשה בתים ועדיין נשאר החבל ארוך הרבה. נטמאת המטה נטמא החבל. והנוגע בחבל, טמא. דכולו חיבור הואיל וסופו לסרגו:

מן הקשר ולפנים - אם קשר חבל אחר לזה החבל שסורג בו, אין החבל האחר חיבור מן הקשר ולחוץ:

נימי הקשר - כשקושרים שני חבלים זה בזה מניחין מעט מראשי החבלים מזה ומזה יוצאים חוץ לקשר, והן נקראים נימי הקשר:

הנוגע בצורכו טמא - דכיון דצורך לקשר הם, שאם היה קושר בראש החבל ממש היה הקשר ניתר, נמצא שאלו הנימין מעמידים הקשר וכקשר דמו:

רבי יהודה אומר שלש אצבעות - הוו חבור, דהוא צורך הקשר. טפי לא:

פירוש תוספות יום טוב

והנוגע בחבלין. כן גי' הר"ב. אבל גי' הרמב"ם בפירושו ובחבורו ס"פ כ"ו הנוגע וכן היא גירסת הר"ש. וכלומר שאחר שנתפרקה המטה. שוב אין לחבלים חבור:

והנוגע מן הקשר ולפנים. והקשר בכלל שהרי נומי הקשר כל שהוא לצורכו מטמאין. ולשון הרמב"ם בפכ"א מה"כ [הלכה ו]. מן הקשר ולחוץ עד ג' אצבעות טמא. מפני שהן צרכיו של קשר. הרי הן מכלל המטה. וחוץ לג' אצבעות טהור. שאינו לצורך הכלי. שאפילו פסקו אין הקשר ניתר:

נימי הקשר כו' רי"א כו'. כדדרשי' בת"כ. בפ' זאת תהיה. במשכבו ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלשה אצבעות. או יכול שאני מוציא מג' ולמטה. ת"ל טמא. הר"ש. וכן כתבה הרמב"ם במשנה דלקמן וממנה נ"ל שלמד הרמב"ם. דדברי ר"י אמת. ושאין חולק עליו מדסתמה הברייתא. ודתנן רי"א בלשון פלוגתא. ל"ק. כמ"ש הרבה כיוצא בזה בפרק בתרא דביכורים. ומ"מ כתב דשיעורן זה בחבל המטה אשר עביו ידוע אצלם. דלפי מה שיהיה החבל יותר עבה. יצטרך להשאיר ממנו יותר [חוץ] הקשר. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על ה) וגירסת הר"מ והר"ש, הנוגע, וכלומר שאחר שנתפרקה המטה שוב אין לחבלים חיבור:

(ב) (על המשנה) ולפנים. והקשר בכלל. שהרי נימי הקשר כל שהוא לצרכו מטמאין. ולשון הר"מ, מן הקשר ולחוץ עד ג' אצבעות טמא, מפני שהן צרכיו של קשר כו'. וחוץ לשלש אצבעות טהור כו', שאפילו פסקו אין הקשר ניתר. עתוי"ט:

(ג) (על המשנה) ר' יהורה אומר כו' בתורת כהנים. במשכבו, ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלש. הר"ש. וכתב הר"מ, דשיעורן זה בחבל המטה אשר עביו ידוע אצלם כו'. עתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

והנונע בחבלים:    גרסי' וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט איני יודע מנין לו זו הגרסא שהרי הרמב"ם ז"ל לא פירשה לא בפירושו למשנה ולא בחבורו בהלכות כלים ספכ"ו גם אינה לא בפירוש הר"ש ז"ל ולא בפי' הרא"ש ז"ל וא"כ דילמא מתני' מיירי במטה שיש בה קצרה ושתי כרעים דטמאה לכ"ע ואעפ"כ הנוגע בחבלים טהור דמכי פירקה שוב אין בה טומאה אבל לעולם המפרק טמא עד שיטהר עצמו אח"כ בא לידי באור הרמב"ם ז"ל על משנתנו מוגה ומשמע משם דהנוגע גרסי' וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מחק הוי"ו:

מן הקשר ולחוץ טהור:    אע"פ שסוף החבל השני ליארג:

ר' יהודה אומר שלש אצבעות:    לחבל שהיה עביו ידוע אצלם יהיה שיעורו שלש לפי שכל שהחבל עבה צריך להניח יותר חוץ לקשר. הרמב"ם ז"ל:


פירושים נוספים