משנה כלים יח ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יח · משנה ט | >>
מטה שנגנב חציה, או אבד חציה, או חלקוה אחין או שותפין, טהורה.
החזירוה, מקבלת טומאה מכאן ולהבאיג.
מטה מיטמאה חבילה, ומיטהרת חבילה, דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים, מיטמאה איברים, ומיטהרת איברים.
מיטה שנגנב חציה,
- או אבד חציה,
- או חלקוה אחין, או שותפין - טהורה.
- החזירוה - מקבלת טומאה מכאן ולהבא.
- המיטה -
- מיטמאת חבילה, ומיטהרת חבילה - דברי רבי אליעזר.
- וחכמים אומרין: מיטמאת איברים, ומיטהרת איברים.
אומרו מקבלת טומאה מכאן ולהבא - על השורש אשר זכרנו בפרק חמישה עשר מזו המסכתא, והוא אמרו "נשברו טהרו, חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא".
ואמרו מטמאת חבילה - שהיא לא תטמא אלא כללה מחוברת, וכן לא תטהר אלא כשהיא מחוברת, וכן מטבילין אותה.
ומאמר חכמים מטמאה אברים - ביאר התלמוד עניינו שתהיה ארוכה ושתי כרעים או קצרה ושתי כרעים שהיא תטמא אז, ואם היה היא חלק מיטה, לפי שתיקונה שתשים בצד מקום גבוה ונמשך העץ עליהן וישכב עליו.
וכן אמר שהיא כאשר היתה שלמה ונטמאה ונטהרה ונחתכה חתיכה חתיכה, הנה אמנם היא טהורה.
והלכה כחכמים:
טהורה. אפילו ארוכה ושני כרעים כדפרישית הואיל ואין סופה להחזיר והא דתנן לעיל דאפילו כרע אחד טמא היינו לאחר שיחברו למטה חזר לטומאתו ישנה כדפי' לעיל אבל כל זמן שלא חיברו טהור אע"פ שפירש (צ"ל ממטה) למטה טמאה:
ומקבלת טומאה מכאן ולהבא. אבל למפרע לא דכיון דחלקוה פרחה טומאה ממנה ומהכא דייקינן בשילהי שלשה שאכלו (דף נ:) דשלשה בני אדם שבאו משלש חבורות של ג' בני אדם שאין רשאין ליחלק דוקא היכא דלא אקריון ואזמנו עלייהו אבל אקריון ואזל חד מינייהו פרח ליה זימון:
מטמאה חבילה. כשהיא מחוברת אבל נתפרקה אברים אברים אינה מקבלת (עי' הגהת מ"נ) אפילו בארוכה ושתי כרעים ומ"מ מודה רבי אליעזר דאם נתפרקה וחזר וחיברה חזרה לטומאתה כדקאמרינן:
ומטהרת חבילה. כשטמאה היא אינה עולה לה (צ"ל טבילת איברים) אברים אלא מתקנה ומטבילה:
וחכמים אומרים מטמאה אברים. וכדמפרש פרק קמא דתוכה (דף טז.) בקצרה ושתי כרעים כך ריהטא דמתני' לכאורה אבל בתוספתא לא משמע הכי תניא בתוספ' [פ"ח דב"מ] מטה מיטמאת חבילה ומיטהרת חבילה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מיטמאת אברים ומיטהרת אברים כיצד כרע שפירש מן הארוכה עם הקצרה רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ואם הטבילוה אינה חוצצת וחכמים אומרים אינה חיבור ואם הטבילה הרי זה חוצצת דברי ר"ש ר' אליעזר אומר אין מטה מיטהרת חבילה אלא כשהיא חבילה שלימה. מטה שנחלקה לשמונה מטות טמאה מפני שהוא מחזירה קבעה במסמר טהורה. פירוש לפי שיטת התוספתא הוי פירושא דמתני' מטמאה חבילה דכשם כשכולה שלימה אם נטמא אחד מאבריה נטמאת כולה כן נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועמדה עם הקצרה חיבור הוא ואם נטמא הכרע נטמאת גם הקצרה והיינו דקתני בתוספתא [שם] רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ומיטהרת חבילה דאם הטביל את הכרע ואת הקצרה אין הקצרה חוצצת עליו כי היכי דלא חייצא במטביל את השלימה: וחכ"א מיטמאת אברים. ולא חבילה דאם נטמא הכרע היא טמאה ואין קצרה טמאה דאין חיבור בשלמה היינו דקתני בתוספ' וחכ"א אינו חיבור ומיטהרת אברים מטביל הכרע בפ"ע ולא חיברה עם הקצרה והקצרה חוצצת עליה ואינה כשלימה דמטביל שלימה טהורה אע"פ שלא פירקה ומתני' ר"ש היא ולא רבי דלרבי מטהרת חבילה ולרבי אליעזר אא"כ היא שלימה:
טהורה - ואפילו איכא ארוכה ושתי כרעים, הואיל ואין בדעתם להחזיר. וכי מהני, דוקא במקום שהכל לאדם אחד:
מקבלת טומאה מכאן ולהבא - אבל למפרע לא, דכיון דחלקוה פרחה טומאה מינה:
מיטמאת חבילה - אם פירשה הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, הוי חבור, ואם נטמאת הכרע נטמאת הקצרה. כשם שכשכולה שלימה אם נטמא אחד מאיבריה נטמאת כולה, כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, נעשית חבילה עם הקצרה, וכשנטמאת הכרע נטמאת הקצרה עמה:
ומטהרת חבילה - שאם הטביל הכרע עם הקצרה אין הקצרה חוצצת עליה, כי היכי דלא חייצה עליה כשמטבילה כשהיא שלימה:
וחכא מטמא איברים - ולא חבילה. דאם נטמאת כרע, היא טמאה ולא קצרה, דאינה חיבור כשלימה:
ומטהרת אברים - כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה, ולא חבילה עם הקצרה, שהקצרה חוצצת עליה. דאינה חיבור כשלימה דמטביל מטה שלימה טהורה אע"פ שלא פירקה, אבל השתא דפירשה הכרע מן הארוכה לא הוי חבילה עם הקצרה, וצריך להטבילה בפני עצמה. והלכה כחכמים. כך נראית פירוש משנה זו מן התוספתא, וכך פירשוה רבותי:
מקבלת טומאה מכאן ולהבא. הרי זה דומה למי שעשה כלי אחד משברי כלים שנטמאו שהוא טהור ומקבל טומאה להבא [כלומר בכלי עץ וכדתנן ברפ"ב] הרמב"ם ספכ"ו מה"כ:
[*ומיטהרת איברים. פירש הר"ב כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה. עמ"ש בספכ"ד בס"ד]:
(יג) (על המשנה) ולהבא. הרי זה דומה למי שעשה כלי אחד משברי כלים שנטמאו, שהוא טהור ומקבל טומאה להבא. הר"מ:
או חלקוה אחין: אית דלא גרסי מלת או:
בפי' ר"ע ז"ל. וכי מהני דוקא וכו'. אמר המלקט פי' דקתני לעיל בפירקי' כרע שהיתה טמאה מדרס וחברה למטה כולה טמאה מדרס דשמעת מינה דאפי' כרע אחת טמאה וכ"ש ארוכה ושני כרעים היינו דוקא במקום שהכל לאדם אחד שסופו להחזיר וזהו מה שכתבו הרא"ש והרא"ש ז"ל דהא דתנן לעיל דאפי' כרע אחד טמא היינו כשהחזירה למטה אבל כל זמן שלא חברה למטה טהור אפי' המטה של אדם אחד ע"כ. ופשוט הוא דרבותא איכא טפי במילתייהו ממה שפי' ר"ע ז"ל:
ומיטהרת אברים: כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה ולא חבילה עם הקצרה שהקצרה וכו' לשון ר"ע ז"ל עד וכך פירשוה רבותי. אמר המלקט התוס' דפ"ק דסוכה והר"ש והרא"ש הם הם שפירשוה כך ע"פ התוספתא ומתני' ר"ש היא ולא רבי דלרבי אין מיטהרת לר"א אא"כ היא שלימה אבל הם ז"ל פירשו מסברא דנפשייהו מיטמאה חבילה פי' כשהיא שלימה אבל נתפרקה אברים אינה מקבלת טומאה אפי' ארוכה ושתי כרעים ומ"מ מודה ר' אליעזר דאם נתפרקה וחזר וחברה חזרה לטומאתה הישנה כדקיימא ומיטהרת חבילה דאם טמאה היא אין טבילה עולה לה אברים אברים אלא מחברה ומטבילה ומה שאמרו חכמים מיטמאת אברים פירשו בפ"ק דסוכה שר"ל שאם תהיה ארוכה ושתי כרעים או קצרה ושתי כרעים ואז מיטמאת ואע"פ שהיא מקצת מטה לפי שראויה להשימה בצד מקום גבוה ולהטות הנסרים עליה וליישן על גביהן וכן אומר שאם נטמאת בהיותה שלימה וחתכה והטבילה אברים אברים נטהרה והוא ג"כ פי' הרמב"ם ז"ל וקשה לע"ד שהוא ז"ל פסק לעיל בפירקין דאין הלכה כר' נחמיה דמטמא בניטלה ארוכה ושתי כרעים וכיצד פירש כאן אליבא דחכמים דהלכתא כותייהו מאי דמפ' רב חנן שם בפ"ק דסוכה דההיא סוגיא אליבא דר' נחמיה וחפשתי בהלכות כלים ומצאתי שכן ג"כ פסק בפכ"ו בניטלה ארוכה ושתי כרעים דטהורה דלא כר' נחמיה ואח"כ בסמוך לזה פסק כחכמים דמתני' וכפירוש הגמרא דסוכה והשיגו על זה הראב"ד ז"ל וז"ל אמר אברהם זה לדעת ר' נחמיה ודלא כרבנן עיין במשנה פי"ח ועוד קשה דידיה ולמעלה לא כתב כן ע"כ. ולקושיא קמייתא תירץ מהרי"ק ז"ל דלא הוי קושיא דאיכא למימר כיון דחכמים דר' אליעזר סברי כר' נחמיה נקטי' כותייהו אבל מה שכתב קשה דידיה אדידיה קשה ותירץ הוא ז"ל די"ל שרבינו סובר דלא שייכא הא פלוגתא בהא פלוגתא דפלוגתא דת"ק ור' נחמיה בשהיתה המטה טמאה מדרס ובהא הלכה כת"ק דמטהר בניטלה ארוכה ושתי כרעים דכיון שאין צורת המטה עומד אזלא לה טומאה ופלוגתא דר' אליעזר וחכמים במטה טהורה וקאמרי חכמים שאע"פ שניטלה ארוכה ושתי כרעים מקבלת טומאה מפני שראויין לסומכן וליישן ולישנא דרבינו דייק הכי בהדיא ולישנא דמתני' נמי דייקא הכי דגבי פלוגתא דר' נחמיה קתני מטה שהיתה טמאה מדרס וגבי פלוגתא דר' אליעזר קתני מטה מיטמאת אברים עכ"ל ז"ל:
יכין
מטה: שנטמאה:
שנגנב חציה: שנגנב מהמטה ארוכה וקצרה ושתי כרעים והרי סתם גנבה מיאש [כפרק כ"ו משנה ח'] ולא נשאר רק ארוכה וקצרה ושתי כרעים:
טהורה: דמדאין עתיד להחזיר הפרקים יחד הו"ל הארוכה וב' כרעים שנטלו כנשברו. והרי בכה"ג נתבטל גם מהנשאר הטומאה ישנה. דהרי גם אפילו רק נטלה מהמטה ארוכה ושתי כרעים. אע"ג שעתיד להחזירה אפ"ה כל עוד שלא החזירה. נתבטל מכל חלק הטומאה ישנה [כלעיל מ"ה] מכל שכן הכא דהו"ל כנשברו:
מקבלת טומאה מכאן ולהבא: דכבר פרח טומאה ישנה מינה בחלוקה הראשונה שלא היה על דעתו להחזיר הפרקים:
מטה מיטמאה חבילה: ר"ל רק כשהיא שלימה מק"ט. אבל מפורקת. אפי' בנשאר בכל פרק ארוכה מחוברת עם ב"כ. אפ"ה אמק"ט:
ומיטהרת חבילה: דאם נטמאה כשהיתה שלימה. ונתפרקה אח"כ. אפי' נשאר ארוכה מחוברת עם ב"כ. אפ"ה אין טבילה מועלת לה כל זמן שהיא מפורקת:
דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מיטמאה איברים: אפי' בשעה שהיא מפורקת. מק"ט. ודוקא בשנטמא ארוכה וב"כ מחובר. או קצרה וב"כ מחובר מדחזיין לתמכן בכותל. אבל בפחות מזה. אפי' דעתו להחזיר הפרקים. אפ"ה כל עוד שמפורקת פרחה טומאה מינה. וגם אמק"ט מדהשתא עדיין לא חזי למודי:
ומיטהרת איברים: דבנטמאה כשהיתה שלימה. מהני לה טבילה אפי' טובל ממנה כל אבר ואבר לבד [ועי' לעיל פי"ד מ"ז ודו"ק]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת