משנה כלים יט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יט · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מזרן היוצא מן המטה, כל שהוא, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר, עד עשרה טפחים.

שיירי מזרן שבעה טפחים, כדי לעשותו חבק לחמור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

מזרן היוצא מן המיטה כל שהוא דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר עשרה טפחים שירי המזרן שבעה טפחים כדי לעשותו חבק לחמור.

פירוש הרמב"ם

מיזרן. הוא אזור ארוג יהיה מצמר או פשתן או שער או זולת זה בכלל שהוא אריג וכן יתבאר מתוספתא דכלים וזה האזור כבר מקיפים בו המטה על ריבוע חלקיו וישאר מזה קצתו תלוי מן המטה כמו חבל היוצא מהמטה ואמר רבי מאיר כי (את) כאשר נטמאה המטה באיזו טומאה שתהיה יטמא קצת זה הבגד היוצא מן המטה ואפילו היה ארוך כל שהוא ורבי יוסי אמר שי' טפחים לבד ממנו ממה שימשך מן המטה הוא אשר יטמא בהטמאות המטה ויהיה כמוה: וענין אמרו שירי המיזרן ר"ל אם היה בלוי ונחתך קצתו איזה שיעור ישאר ממנו יהיה נחשב כלי ויטמא ואמר ז' טפחים ומה שהוא פחות מזה הנה לא יטמא: וחבק. הוא אשר ישימו אותו לחמור על המרדעת כדי שיעמוד על גבו וזה החבק ברחבו כמו טפח וארכו יותר מזה השיעור ובקצהו שנצין יחברו בהן המשאוי והל' כר' יוסי:

פירוש רבינו שמשון

המיזרן. פי' גאון וכן ערוך שהוא בגד צמר שנותנים בני אדם גדולים וחשובים תחת המצעות ובלע"ז טפי"ט וכל היוצא מן המטה אפילו שלשים טפחים הנוגע בו טמא. וי"מ מיזרן הוא עור הכרוך על המטה ויוצא על המטה ויוצא חוץ למטה:

שירי מיזרן. שבלה ונשתייר ממנו ששה טפחים טמא דראוי לעשות ממנו חבק לחמור:

חבק. פי' בערוך כלי שמשימין על משוי החמור ומשימין בו קוצים ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם ירד עליו המטר וי"מ שהוא כמין נמטא ויש עוד שמשימין אותו על החמור כשנוטל ממנו הסרגא והוא מזיע שלא יצטנן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המיזרן - כמין אזור או אבנט של אריג שכורכים אותו סביב המטה כדי לחבר פרקיה. ופעמים שהוא גדול הרבה ונגרר ויוצא חוץ מן המטה:

היוצא מן המטה - והמטה טמאה מדרס:

כל שהוא - אפילו יוצא כמה אמות חוץ למטה, הכל טמא:

ר' יוסי אומר עד עשרה טפחים - טמא בטומאת המטה. מעשרה ולמעלה טהור. והלכה כר' יוסי:

שיירי מיזרן - מיזרן שבלה ונקרע, כמה ישתייר ממנו ויהיה טמא:

שבעה טפחים - דבציר מהכי לא חזי למידי ולא חשיב כלי:

חבק - יש מפרשים, בגד עב וקשה שמשימים על החמור כשבא מן הדרך והוא מזיע, כדי שלא יצטנן לאחר שמסירין ממנו האוכף ח. ויש מפרשים, שמשימים אותו על משאוי החמור כדי שלא יפסד אם ירדו עליו גשמים:

פירוש תוספות יום טוב

[*חבק. כתב הר"ב י"מ בגד עב וכו' וי"מ וכו'. ודבריו תמוהין בעיני. שהרי המיזרן מפרש הר"ב כמו אזור ואבנט. ושניהן אינן בגד לכסות כשיעור האוכף. או כשיעור המשוי שעליו. שהרי אינם רחבים כידוע. אבל דברי הר"ב מורכבים משני פירושים. שמ"ש בכאן על חבק. כתב כן הר"ש מהערוך. והוא כתב ג"כ על מזרן בשם גאון ובשם הערוך שהוא בגד צמר שנותנים בני אדם גדולים וחשובים תחת המצעות ובלע"ז טפי"ט. ועוד כתב הר"ש שי"מ שהוא עור הכרוך על המטה וכו' אבל זה שפי' הר"ב על מיזרן. כ"כ הרמב"ם. והוא כתב על חבק וז"ל חבק הוא [האזור] אשר ישימו אותו לחמור על המרדע. כדי שיעמוד על גבו. וזה החבק ברחבו כמו טפח. וארכו יותר מזה השיעור. ובקצהו [שנצין] יחברו בהן המשאוי [נ"א הקשירה] ע"כ]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) הר"ש. אבל הוא מפרש מיזרן בגד צמר שנותנים תחת המצעות. ופירוש מיזרן שכתב הר"ב הוא מהר"מ. אבל הוא מפרש חבק הוא האזור אשר ישימו אותו על המרדעת כדי שיעמוד על גבו, ורחבו טפח וארכו יותר, ובקצהו שנצין יחברו בהן המשאוי. והר"ב הרכיב שני הפירושים ואינן ענין אחד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל שהוא דברי ר' מאיר:    כך צ"ל:

עד עשרה טפחים:    מחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת עד:

כדי לעשותו חבק לחמור:    כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:


פירושים נוספים