צוואות השבטים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף ספר צוואות השבטים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צוואות השבטים · צוואת ראובן· >>

תוכן עניינים

צוואת ראובן בכור יעקב ולאה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת צואת ראובן אשר צוה לבניו לפני מותו בשנת מאה ועשרים וחמש לחייו

ב: ויהי מקץ שנתים ימים אחרי מות יוסף כאשר חלה ראובן ויבאו בניו ובני בניו לראותו

ג: ויאמר אליהם בני הנה אנכי מת והלכתי בדרך אבותי

ד: ויהי כאשר ראה שם את-יהודה ואת-גד ואת-אשר אחיו ויאמר אליהם חזקוני ואשב ואמר לאחי ולבני את אשר צפנתי בלבי כי הנה אמותה הפעם

ה: ויתחזק וישב וישק להם ויאמר אליהם שמעו אחי ובני והאזינו אל-ראובן אביכם את אשר אצוה לכם

ו: הנה העידותי בכם היום את-אלהי השמים אשר לא תלכו בפשע נעורים ובזנונים אשר בם נכשלתי אנכי ואחלל יצוע יעקב אבי

ז: ואגידה לכם כי מכה גדולה הכה אותי יי על-ירכי שבעה חדשים ולולא יעקב אבי התפלל בעדי אל-יי כי אז חפץ יי להמיתני

ח: כי בן-שלשים שנה הייתי כאשר עשיתי את-הרע בעיני יי ושבעה חדשים חליתי עד-מות

ט: ואחרי-כן נחמתי ונעניתי ברצון נפשי שבע שנים לפני יי ויין ושכר לא שתיתי ובשר לא בא אל-פי וכל-מאכל תאוה לא אכלתי ואתאבל על-עוני כי גדול אשר לא נעשה כזאת בישראל

פרק ב[עריכה]

א: ועתה שמעו אלי בני את-אשר ראיתי על-דבר שבעה רוחות התהו באבלי

ב: כי שבעה רוחות נתנו נגד האדם והם ראש כל-מעשי נערות

ג: ושבעה רוחות אחרים נתנו לו כאשר נוצר ובהם יהי כל-מעשה האדם

ד: הראשון הוא רוח החיים אשר בו יוסד קיום האדם השני הוא רוח הראיה אשר בו תוצר התאוה

ה: השלישי הוא רוח השמיעה אשר אתו תבא חכמה הרביעי הוא רוח הריח ואתו נתנו הטעם ושאיפת האויר והנשימה

ו: החמישי הוא רוח הדבור ואתו תבא תבונה

ז: הששי הוא רוח הטעם ועל-ידו תהיה אכילת כל-מאכל ומשקה ועל-ידו יוצר הכח כי במאכלים יסוד הכח

ח: הרוח השביעי הוא רוח ההולדה והמשגל ועל-ידו יבא החטא בתאות החשק

ט: ועל-כן אחרון הוא במערכת הבריאה וראשון לנער כי מלא הוא כסילות ואת הנער יוביל כעור אל-בור וכבהמה אל-שחת


פרק ג[עריכה]

א: ואחרי כל-אלה עוד רוח שמיני רוח השנה אשר בו יהיה קיום התולדה ודמות המות

ב: ובכל-הרוחות האלה מתערבים רוחות תעתועים

ג: לראש יכון רוח הזנות בטבעו ובחושיו הרוח השני הוא רוח הבטן אשר לא תשבע השלישי הוא רוח הריב בכבד ובמרה

ד: הרביעי הוא רוח החנפה ואחיזת העינים למען ישא חן בהכנעו לפני איש

ה: החמישי הוא רוח גבוהה למען יתפאר ויתגאה הששי הוא רוח השקר בשואה וקנאה לבדות אמרים ולהסתיר אמרים ממשפחה ומרעים

ו: השביעי הוא רוח הרשע ואתו גנבות וגזלות למען ימלא תאות נפשו כי הרשע יתחבר בערמה עם-כל-הרוחות האלה

ז: ועם-כל-אלה יתחבר רוח השנה והוא רוח עועים והזיה

ח: וככה יאסף כל-נער כי-יחשיך דעתו מאמת ולא יבין בחקת יי ולא ישמע למוסר אבותיו כאשר סבלתי גם אני בנעורי

ט: ועתה בני אהבו אמת והיא תנצרכם שמעו אל-דברי ראובן אביכם

י: אל-תפנו אל-פני אשה ואל-תתחברו עם-אשת איש ואל-תתערבו בעסקי נשים

יא: כי לולא ראיתי את-בלהה רוחצת במקום סתר כי עתה לא נכשלתי בחטא הגדול הזה

יב: כי כאשר נתפשו מעיני בראותי את-ערית האשה לא נתנה שנה לי עד אשר עשיתי את-התועבה הזאת

יג: ויהי כאשר הלך יעקב אבי אל-יצחק אביו בעת היותנו במגדל-עדר על-יד אפרת בבית-לחם ותהי בלהה שכורה ותשכב ערמה בחדרה

יד: ואני בבואי וארא את-ערותה ואעש את-הנבלה והיא לא חשה ואשאירה ישנה ואצא

טו: ומלאך אלהים הודיע מיד לאבי על-דבר פשעי ויבא ויתאבל עלי ובה לא נגע עוד


פרק ד[עריכה]

א: ועל-כן אל תפנו בני אל-יפי הנשים ואל תפנו לבכם אל-מעשיהן והתהלכו בתם-לבב ביראת יי ובמעשים טובים ובתורה תהיו עמלים ועל-יד עדריכם עד- אשר יתן יי לכם אשה אשר ירצה הוא בה למען לא תענו כאשר עניתי אנכי

ב: כי עד-מות אבי לא-היה לי עז להביט בפניו או לדבר עם-איש מאחי מחרפה

ג: וגם-עד-עתה יכני לבי על-פשעי

ד: ואבי עוד הרבה לעודדני ויתפלל אל-יי בעדי למען יסור מעלי חרון-אף-יי כאשר גם-הראני יי ולמן-העת ההיא עד היום נשמרתי ולא חטאתי

ה: ועל-כן בני הנני אומר לכם שמרו את-כל-אשר אצוה אתכם ולא תחטאו

ו: כי שחת לנפש חטא הזנות כי ירחיקה מעם-יי ויקרב אותה אל-האלילים כי הוא יוליך שולל את-הדעת ואת-התבונה ויצעיד נערים בלא-עתם שאולה

ז: כי רבים חללים הפילה הזנות כי אם-זקן יהי האיש או רם-היחש אם-עשיר ואם-דל תעט עליו חרפה לפני בני אדם ושחוק יהי לבליעל

ח: הלא שמעתם על-דבר יוסף כי נשמר מאשה ואת-מחשבותיו טהר מכל-זנות וימצא חן בעיני אלהים ואנשים

ט: כי רבות עשתה-לו המצרית ותקרא למכשפים ותשקהו וסמי אהבה נתנה-לו ולא הראה יצר לבו כל-תאוה רעה

י: ועל-כן הצילו יי אלהי אבותינו מכל-מות-חרש רע

יא: כי אם-לא תמשל הזנות בדעתנו לא יוכל בליעל למשל-בנו


פרק ה[עריכה]

א: כי רעות הן הנשים בני וכי אין להן אמץ וכח לגבר תעשינה בערמה בתארן למען משך אותו אליהן

ב: ואת אשר לא-תוכלנה להתעות בתארן תכבשנה אותו בנכליהן

ג: כי על-אדותיהן דבר אלי מלאך יי ויורני כי רוח הזנות תמשל בנשים יותר מאשר בגברים ובלבבן תתנכלנה לאנשים ובעדין תולכנה אותם שולל ובשקור-עין תעכסנה ובמעשיהן אלה תולכנה אותם בשבי

ד: כי לא-תוכל האשה להחזיק בגבר לעיני כל ותעש את-הנבלה במעשי זנוניה

ה: ועל-כן בני נוסו מפני הזנות וצוו נשיכם ובנותיכם אשר לא-תיטבנה את-ראשן ואת-פניהן להוליך שולל את-הדעת כי כל-אשה העושה את-המזמות האלה תתעתד לענש עולם

ו: כי ככה התעו בכשפיהן גם את-הנפילים לפני המבול כי אלה בראותם אותן תמיד ויתאוו להן תאוה וידבקו בהן ויעשו את-המעשה הרע בנפשם כי שנו את-דמותם בדמות אנשים ויופיעו לפניהן כבוא אליהן בעליהן

ז: ואלה בחמדן את-חזותם בלבן ותלדנה את-בני הענק כי נראו להן הנפילים כמו ראשם מגיע השמימה


פרק ו[עריכה]

א: ועל-כן השמרו מן-הזנות ואם-תחפצו להטהר בלבבכם שמרו גם-את-חושיכם מן-הנשים

ב: ואותן צוו אשר לא-תתחברנה עם-הגברים למען תטהרנה גם-הן בלבן

ג: כי בהתחברן תמיד אם-גם-לא-תחטאנה מחלה אנושה להן ולנו לדראון לבליעל ולחרפת עולמים

ד: כי לא תבונה לזנות ולא חכמה בה וכל-קנאה תשכן בתוך תאותה

ה: ועל-כן הנני אומר לכם עוד תתחרו בבני לוי ותבקשו להתנשא עליהם ולא תוכלו

ו: כי אלהים יקם את-נקמתם ואתם תמותו מות מרעים

ז: כי ללוי נתן אלהים את-המלוכה וליהודה אתו ולי ולדן וליוסף להיות נשיאים

ח: ועל-כן הנני מצוכם לשמע אל-לוי כי הוא ידע את-חקת יי והוא יחרץ משפט ויקריב בעד כל-ישראל עד-קץ העתים הכהן המשיח אשר עליו דבר יי

ט: ואשביעכם באלהי השמים לעשות אמת איש את-קרובו ולהתהלך באהבה איש את-אחיו

י: וקרבו אל-לוי בענות לבבכם למען תקבלו ברכה מפיו

יא: כי הוא יברך את-ישראל ואת-יהודה כי בו בחר יי למלך על-פני כל-העם

יב: והשתחוו לזרעו כי למענכם ימות במלחמות אשר תראו ואשר לא תראו ובתוככם יהי מלך עולם


פרק ז[עריכה]

א: וימת ראובן אחרי אשר צוה לבניו את-הדברים האלה

ב: וישימהו בארון עד-העלותם אותו ממצרים ויקברהו בחברון במערת המכפלה במקום קבורת אביו.

<< · צוואות השבטים · צוואת שמעון· >>

צוואת שמעון הבן השני ליעקב וללאה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת דברי שמעון אשר דבר אל-בניו לפני מותו בשנת מאה ועשרים לחייו בעת מות יוסף

ב: ויהי כאשר חלה שמעון ויבאו בניו לראותו ויתחזק וישב וישק להם ויאמר

פרק ב[עריכה]

א: שמעו בני אל-שמעון אביכם ואגידה לכם את אשר בלבבי

ב: אנכי נולדתי ליעקב בן שני לאבי ולאה אמי קראה את-שמי שמעון כי שמע אלהים את-תפלתה

ג: וגם-חזק מאד הייתי ולא יראתי מעשות דבר ולא פחדתי מכל-מפעל

ד: כי קשה היה לבי וכבד לבלי-חת וקרבי לבלי רחמים

ה: כי גם הגבורה נתנה מאת אל עליון לבני-איש בנפשם ובבשרם

ו: כי בעת נעורי הרביתי לקנא ביוסף כי אהבו אבי מכל

ז: ואקשה את-לבי להרגו כי שר החטא ורוח הקנאה עורו את- תבונתי לבלתי התהלך אתו כאח ולבלתי חשך גם את-יעקב אבי

ח: ואלהיו ואלהי אבותינו שלח את-מלאכו ויצילהו מידי

ט: כי כאשר הלכתי אנכי שכמה להביא משחה לעדרים וראובן דותינה מקום היו צרכינו וכל-אוצרנו מכרו יהודה אחי לישמעאלים

י: וראובן בשמעו זאת התאבל כי בקש להשיבו אל-אביו

יא: ואנכי בשמעי כאלה ואקצף על-יהודה מאד כי עזבו חי ואהי קוצף עליו חמשה חדשים

יב: ויאסרני יי וימנע ממני את-חזק ידי כי יבשה יד ימיני שבעה ימים

יג: ואדע בני כי באה לי זאת בגלל יוסף ואנחם ואבך ואתפלל אל-יי כי תשוב ידי לאיתנה וארחק מכל-טמאה ומכל-קנאה ומכל-הוללות

יד: כי ידעתי כי מעשה רע זמותי לפני יי ולפני יעקב אבי על-דבר יוסף אחי בקנאי בו

פרק ג[עריכה]

א: ועתה בני שמעו לי והשמרו מרוח עועים ומן-הקנאה

ב: כי הקנאה תמשל ברוח האדם ולא תתנהו לאכל ולשתות ולעשות טוב

ג: כי בכל-מקום תסיתהו להרג את אשר יקנא-בו

ד: וכל-עוד האיש אשר יקנא בו יפרח יבל המקנא-בו

ה: ועל-כן עניתי שנתים בצום נפשי ואדע כי יגאל איש מקנאה ביראת אלהים

ו: כי כל-אשר ינוס אל-יי תרחק ממנו הרוח הרעה ודעתו עליו תקל

ז: והוא גם-את אשר קנא-בו ירחם ויסלח לאויביו וככה יסור מקנאה

פרק ד[עריכה]

א: ואבי שאלני על-נפשי כי ראה כי הלכתי קודר ואמר לו כי עניתי בכבדי

ב: כי אנכי הרביתי להתאבל מכלם יען כי אני אשמתי במכירת יוסף

ג: ויהי כאשר באנו מצרימה ויאסר אותי כמרגל ואדע כי בצדק עניתי ולא נעצבתי

ד: ויוסף היה איש טוב רחום וחנון ורוח יי היתה בו ולא שמר לי עברתו ויאהבני יחד עם אחי

ה: והשמרו-נא גם-אתם בני מכל-קנאה ותחרות והתהלכו בתם-לבב למען יתן יי גם-לכם חן וחסד וברכה על-ראשיכם כאשר ראיתם ביוסף

ו: כל-הימים האלה לא הכלימני על-המעשה הזה ויאהב אותנו כנפשו ויכבדנו על-בניו ויתן לנו עשר ומקנה ותבואות לרב

ז: וגם אתם בני אהבו איש את-אחיו בלב טוב ותסור מכם כל-רוח תגרה

ח: כי היא תרגיז נפש ותשחית בשר רגז וריב תביא לתושיה ותרתיח את-הדם ותוליך דעת איש שולל ותביא בלהה לנפש ורעדה לגו

ט: כי גם-בשנתו קנאה רעה תתעהו ותאכלהו וברוחות רעות תרעיש את-נפשו ותבהיל את-בשרו וברעש תדד שנה מנפשו וכרוח רע ומרעיל ככה יראה לבני האדם

פרק ה[עריכה]

א: ולכן היה יוסף יפה-תאר וטוב ראי כי כל-רע לא היה בו

ב: ועתה בני היטיבו את-לבבכם לפני יי וישרו את-דרככם בפני אנשים ותמצאו חן בעיני אלהים ואדם

ג: השמרו מן-הזנות כי הזנות היא אם כל-רע בהרחיקה מאת יי ובהקריבה לבליעל

ד: ואנכי ראיתי בכתבי ספר חנוך כי בניכם ישחתו בזנות ויצרו לבני לוי בחרב

ה: ולא יוכלו לעמד בפני לוי כי ילחם את-מלחמות יי ויכניע את-צבאכם

ו: ומתי מספר יהיו ויחלקו בלוי וביהודה ולא יהיה מכם איש למלוכה כאשר נבא גם-אבינו בברכותיו

פרק ו[עריכה]

א: ראה הגדתי לכם הכל למען אהיה נקי מחטאתכם

ב: ואם תסירו מכם תגרה וכל-קשי-לבב כשושנה יפרחו עצמותי בישראל וכחבצלת בשרי ביהודה ויהי ריחי כריח הלבנון ותמלא ממני הארץ קדושים לעולמי עולמים וענפיהם למרחוק ישתרעו

ג: ואז ישמד כל-זרע כנען ולא תהי שארית לעמלק ונשמדו כל-בני כתים וכל-בני חת יכרתו

ד: ואז תכרת ארץ בני חם וכל-העם ישמד ואז תשקט הארץ מרגזה וכל-אשר תחת השמים ממלחמה

ה: ואז גדול ישראל יכבד שם כי יי אלהים יופיע עלי אדמות

ו: ואז ינתנו כל-רוחות התהו למרמס ובני האדם ימשלו ברוחות הרעות

ז: ואז אקום גם אנכי בשמחה ואהלל על עליון על-נפלאותיו

פרק ז[עריכה]

א: ועתה בני שמעו אל-לוי ואל-יהודה ואל-תתקוממו לשני השבטים האלה כי מהם תקום לכם ישועת אלהים

ב: כי יקים יי לכם מלוי כהן גדול ומיהודה מלך והוא יושיע את-כל הגוים ואת-ישראל

ג: ועל-כן הנני מצוכם זאת אשר תצוו גם-אתם את-בניכם למען ישמרו זאת לדרותם

פרק ח[עריכה]

א: ויהי כאשר חדל שמעון לצות את-בניו וישכב עם-אבותיו והוא בן-מאה ועשרים שנה

ב: וישימו אותו בארון-עץ למען העלות את-עצמותיו חברונה

ג: ויעלו את-עצמותיו חרש במלחמת מצרים

ד: כי את-עצמות יוסף שמרו המצרים בקברי המלכים כי הגידו להם החרטמים אשר בצאת עצמות יוסף ממצרים יהיה חשך-אפלה בארץ ומכה גדולה למצרים אשר לא-יכיר איש את-אחיהו בנרות

פרק ט[עריכה]

א: ויבכו בני שמעון את-אביהם ויהיו במצרים עד-יום צאתם ממצרים ביד משה

<< · צוואות השבטים · צוואת לוי· >>

צוואת לוי הבן השלישי ליעקב וללאה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת דברי לוי אשר צוה לבניו את-כל-אשר יעשון ואת-אשר יקרה אותם עד-יום הדין

ב: בריא ושלם היה כאשר קרא להם כי נגלה לו אשר ימות ויהי כאשר נקבצו ויאמר אליהם

פרק ב[עריכה]

א: אני לוי נולדתי בחרן ואבא עם-אבי שכמה

ב: ואנכי נער כבן-עשרים שנה כאשר נקמתי מחמור יחד עם-שמעון את-נקמת דינה אחותנו

ג: וכאשר רעיתי באבל-מחולה ותבא עלי רוח דעת אלהים וארא את-כל-האנשים המשחיתים את-דרכם וכי חמות בנתה לה חטאת ועל-מגדלים רשע ישב

ד: ואתעצב על-משפחות בני האדם ואתפלל אל-יי למען יושיעני

ה: והנה נפלה עלי תרדמה וארא הר גבוה ואני בתוכו

ו: והנה נפתחו השמים ומלאך יי דבר אלי ויאמר לוי לוי בוא

ז: ואבא אל-תוך הרקיע הראשון וארא מים רבים תלוים

ח: וארא רקיע שני והוא מאיר ונוצץ הרבה מן-הראשון כי נגה לבלי-חק בו

ט: ואמר אל-המלאך למה הוא כן ויאמר אלי המלאך אל-תתמה על-אלה כי תראה עוד שמים אחרים בהירים מאלה אשר אין ערוך להם

י: וכאשר תבא שמה תעמד ליד יי ותשרת לפניו ואת-תעלומותיו תגלה לבני-איש ותבשר על-אשר יבא לגאל את-ישראל

יא: ומחלק יי חייך והוא לבדו יהי לך שדה וכרם ותבואת הארץ וזהב וכסף

פרק ג[עריכה]

א: ועתה שמע על-אדות השמים אשר הראית ועל-כן אלה אשר מתחת כהים הם כי ראו את-כל-מעשי רשע בני האדם

ב: ועליו אש ושלג וקרח הוכן ליום-דין למשפט יי וצדקו כי בו כל-הרוחות המועדים לנקמת בני-האדם

ג: וברקיע השני כל-כחות הצבא הערוכים ליום-דין לנקם את-נקמתם ברוחות התהו ובבליעל ולמעלה מהם הקדושים

ד: ובעליון על-כל תשכן התפארת הגדולה למעלה מכל-קדש

ה: ואחרי השמים האלה כל-המלאכים הגדולים המשרתים והמכפרים לפני יי על-כל-שגגות הצדיקים

ו: והמה יביאו ליי ריח ניחוח למנחה וקרבן ללא דם

ז: ולמטה מהם המלאכים המביאים את-התשובות אל-מלאכי פני-יי

ח: ואחרי אלה כסאות ושלטונות ובהם תנשא תמיד שירה ליי

ט: וכאשר ישקיף יי עלינו נחרד כלנו והשמים והארץ ותהם ירעדו מפני גאונו

י: ובני האדם לא יבינו זאת ויחטאו ויכעיסו אל עליון

פרק ד[עריכה]

א: ואתה דע-לך כי-יעשה יי משפט בבני האדם כי כאשר יבקעו הסלעים ותחשך השמש ויחרבו המים ותכהה האש וכל-היקום יחמם וכל-הרוחות אשר לא-תראו ימקו ושאול תשלל שלל בהופיע עליון ובני-אדם לא יאמינו וברשעתם יתחזקו ועל-כן בשפטים ישפטו

ב: ואל עליון שמע תפלתך להבדיל אותם מרשע

ג: ולהיותך לו לבן ולעבדו ולשרת לפניו

ד: אור הדעת תאיר על-יעקב וכשמש תהיה לכל-זרע ישראל

ד: וברכה תנתן עליך ועל-כל-זרעך עד-אשר ישקיף יי על-כל-העמים ברחמיו עד-עולם

ה: ועל-כן תנתן-לך עצה ודעת למען תודיע על-כל לבניך

ו: כי מברכיך יברכו ומקלליך ישמדו

פרק ה[עריכה]

א: ואחרי-כן פתח לי המלאך את שערי-השמים וארא את-קדוש עליון יושב על-כסא

ב: ויאמר אלי לוי לך נתתי את-ברכות הכהנה עד-אבא ואשכן בתוך ישראל

ג: אחרי-כן הורידני המלאך ארצה ויתן-לי מגן וחרב ויאמר אלי נקם נקמתך בשכם על-דבר דינה אחותך ואנכי אהיה עמך כי יי שלחני

ד: ואשמיד בעת ההיא את-בני-חמור ככתוב בספר השמים

ה: ואמר אליו אנא יי הודיעני את-שמך למען אקראך ביום צרה

ו: ויאמר אנכי המלאך העומד על-ישראל למען לא ישמידו אותם

ז: אחרי הדברים האלה הקיצותי ואברך אל עליון

פרק ו[עריכה]

א: ויהי כאשר באתי אל-אבי ואמצא שריון נחשת ועל-כן נקרא שם ההר שריון והוא ליד גבל לימין אבלה

ב: ואשמר את-הדברים האלה בלבי

ג: אחרי-כן נועצתי באבי ובראובן אחי למען יאמרו לבני-חמור אשר לא ימולו כי קנאתי על-דבר הנבלה אשר עשו עם-אחותי

ד: ואהרג ראשונה את-שכם ושמעון הרג את-חמור

ה: ואחרי-כן באו אחי ויכו את-העיר לפי-חרב

ו: וישמע אבי זאת ויקצף ויתעצב כי נמולו וימותו ובברכותיו לא זכרנו לטוב

ז: כי חטאנו כי עשינו זאת ולא רוחו וגם-הוא חלה ביום ההוא

ח: ואנכי ידעתי כי מחשבת יי היתה לרעה על-שכם כי בקשו לעשות גם-עם-שרה ועם-רבקה כאשר עשו עם-דינה אחותנו ויי עצר בעדם

ט: וירדפו את-אברהם אבינו כי גר היה ויענו את-עדרי בהמותיו בהיותן הרות וליובל יליד ביתו הציקו מאד

י: וככה עשו לכל-הגרים ויגזלו בחזקה את-נשיהם וידיחון

יא: ותבא עליהם חמת יי להשמידם

פרק ז[עריכה]

א: ואמר ליעקב אבי בך יבוס יי את-הכנענים ויתן את-ארצם לך ולזרעך אחריך

ב: כי מהיום תקרא שכם עיר הכסילים כי כאשר ילעג איש לפותה כן לעגנו להם

ג: כי נבלה עשו בישראל ויענו את-דינה אחותנו

ד: ונסע ונבוא בית-אל

פרק ח[עריכה]

א: וארא שם חזון כבראשונה אחרי אשר ישבנו שם שבעים יום

ב: וארא שם שבעה אנשים ובגדיהם לבנים ויאמרו אלי קומה ולבשת את-מעיל הכהנה ואת-נזר הצדק ואת-חשן הדעת ואת-בגד האמת ואת-ציץ האמונה ואת-מגבעת הישר ואת-אפוד הנבואה

ג: וישאו כלם את-הבגדים ויאמרו אלי מעתה היה כהן ליי אתה וזרעך

ד: וימשחני הראשון בשמן הקדש ויתן-לי שבט משפט

ה: וירחצני השני במים טהורים ויאכילני לחם ויין הקדש וילבישני מעיל קדש ותפארת

ו: וילבישני השלישי לבוש בוץ כעין האפוד

ז: ויאזרני הרביעי אזור כעין הארגמן

ח: ויתן-לי החמישי ענף-עץ שמן-זית

ט: ויתן הששי נזר על-ראשי

י: וישם עלי השביעי נזר כהנה וימלא את-ידי קטרת לכהן לפני יי אלהים

יא: ויאמרו אלי לוי לשלשה ראשים יפרד זרעך לאות תפארת יי אשר יבא

יב: והחלק הראשון גדול יהיה ולמעלה ממנו לא יהי אחר

יג: והשני לכהנה יהי

יד: והשלישי שם חדש יקרא לו כי מלך יקום מיהודה וכהנה חדשה יחדש כדרך הגויים

טו: וחזותו יאהבו כנביא אל עליון מזרע אברהם אבינו

טז: כל-חמד בישראל לך יהיה ולזרעך ותאכלו כל-דבר טוב לראוה ושלחן יי יהיה חלק זרעך

יז: ומהם יהיו כהנים ושופטים וסופרים ועל-פיהם ישמר הקדש

יח: ויהי כאשר הקיצותי ואבין כי דמה החלום הזה אל-החלום הראשון

יט: ואסתיר גם-את-זאת בלבי ולא הגדתי לאיש עלי אדמות

פרק ט[עריכה]

א: וכעבר שני ימים ואבא אנכי ויהודה עם-יעקב אבינו אל-יצחק אבי אבינו

ב: ויברכני אבי אבי על-פי החלומות אשר ראיתי וימאן ללכת אתנו אל-בית-אל

ג: ויהי כאשר באנו בית-אל ויחלם יעקב אבי חלום על-אדותי כי אהיה להם לכהן לפני האלהים

ד: ויקם בבקר השכם ויעשר על-ידי הכל ליי

ה: וככה באנו חברונה לגור שם

ו: ויקראני יצחק תמיד להזכירני את-חקת יי כאשר גם הורני המלאך

ז: וילמדני את-משפט הכהנה הקרבנות העלות הבכורים והשלמים

ח: ויורני יום יום ויעש אתי לפני יי ויאמר אלי

ט: השמר-לך מרוח הזנות כי היא תשריש ותטמא בזרעך את-הקדשים

י: ולכן קח-לך בנעוריך אשה אשר אין בה מום ולא חללה ולא משבט הגוים הזרים

יא: ולפני בואך אל-הקדש תטבל ובהקריבך קרבן תרחץ וככלותך להקריב תשוב תרחץ

יב: ושנים עשר עצים אשר העלים עליהם תביא לפני יי כאשר הורני אברהם אבי

יג: ומכל-החי הטהור ומכל-העוף תקריב קרבן ליי

יד: ומכל-בכוריך ומן-היין תקריב ראשיתם קרבן ליי

טו: ואת כל-קרבנך במלח תמלח

פרק י[עריכה]

א: ועתה בני שמרו את-אשר אצוכם כי את-אשר שמעתי מאבותי גליתי לכם

ב: והנה נקיתי מפשעכם ומעונכם אשר תעשו באחרית הימים כי תתעו את-ישראל ותמיטו עליו רעות רבות מאת יי

ג: ואתם תפשעו בישראל עד-כי לא תשא אתכם ירושלם מפני רשעתכם

ד: ואתם תפוצו בשבי בין הגוים ותהיו שם לחרפה ולאלה

ה: כי הבית אשר בו יבחר יי ירושלם יקרא ככתוב בספר חנוך הצדיק

פרק יא[עריכה]

א: ואקח לי אשה ואני בן-שמונה ועשרים שנה ושמה מלכה

ב: ותהר ותלד בן ואקרא שמו גרשם כי גרים היינו בארצנו

ג: ואדע כי הוא לא יהיה במערכת הראשונה

ד: ובשנת חמש ושלשים לחיי נולד קהת לעת עלות השמש

ה: וארא בחלומי והנה הוא עומד במעלה בתוך כל-הקהל

ו: על-כן קראתי שמו קהת כי הוא ראשית התפארת והקהלה

ז: ותלד לי בן שלישי את-מררי בשנת ארבעים לחיי ויהי בהקשות אמו בלדתה ואקרא שמו מררי לאמר מרתי כי גם-הוא נטה למות

ח: ויוכבד נולדה במצרים בשנת הששים ושלש לחיי כי נכבדתי אז מאד בין אחי

פרק יב[עריכה]

א: ויקח גרשם אשה ותלד לו את-לבני ואת-שמעי

ב: ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועזיאל

ג: ובני מררי מחלי ומושי

ד: ובארבע ותשעים שנה לחיי לקח לו עמרם את-יוכבד בתי לאשה כי ביום אחד נולדו הוא ובתי

ה: בן-שמונה שנים הייתי כאשר באנו ארצה כנען ובן-שמונה עשרה כאשר הרגתי את-שכם ובן-תשע עשרה שנה הייתי לכהן ליי ובן-שמונה ועשרים שנה לקחתי אשה ובן-שמונה וארבעים שנה הייתי כאשר באתי מצרימה

ו: והנה אתם בני דור שלישי

ז: ויוסף מת בשנת מאה ושמונה עשרה לחיי

פרק יג[עריכה]

א: ועתה בני הנני מצוה אתכם יראו את-יי אלהיכם בכל-לבבכם והתהלכו בתם-לבבכם ככל-מצותו

ב: ולמדו גם-אתם את-בניכם לקרא למען תהיה להם דעת בכל-חייהם ויהגו תמיד בתורת יי

ג: כי כל-אשר ידע את-תורת יי יכבד ולא יהי זר בכל-אשר ילך

ד: ורעים רבים יקנה על-הוריו ויתאוו אנשים רבים לעבדו ולשמע תורה מפיהו

ה: ועל-כן בני עשו צדקה עלי אדמות ותאצרו בשמים

ו: וזרעו טוב בנפשותיכם ותמצאהו בחייכם ואם-רע תזרעו רגז ועצב תקצרו

ז: אספו דעת ביראת יי כי אם-שבי יבא וערים וארצות תכחדנה וזהב וכסף וכל-רכוש יאבדו מאת החכם לא יבוז איש את-החכמה לולא עורון הפשע וקשי החטא

ח: כי אם ישמר איש מכל-הרעות האלה אז גם-בין אויביו תהי לו החכמה לתפארת ובארץ נכריה מולדת ובתוך אויבים אוהב לו ימצא

ט: כל-אשר נדיבות יורה ויעשה יחד עם-מלכים לכסא ישב כאשר היה גם-יוסף אחי

פרק יד[עריכה]

א: ועתה אחי ידעתי מספר חנוך כי בקץ העתים תפשעו ביי ותשאו ידיכם לכל-פשע ואחי יבושו בכם ותהיו ללעג לכל-הגוים

ב: כי אבינו יעקב חף מפשע הכהנים הגדולים

ג: בני טהורים תהיו כשמים על הארץ ואתם אשר אור לישראל הנכם כשמש וכירח תהיו

ד: כי מה-יעשו כל-הגוים אם-בחשך ילכו בפשעכם ותבאנה קללות על-שבטכם והאור הנתן בתורה להאיר לכם ולכל-איש אותו תחפצו לכבות ותורו את-המצות נגד חקי אלהים

ה: את-קרבנות יי תגזלו ומחלקיו תגנבו כל-מבחר ובשאט-נפש עם-הזונות תאכלו

ו: ובבצע כסף את-מצות יי תורו ונשי איש תטמאו ועם-זונות ומנאפות תתחברו ואת-בנות הגוים לנשים תקחו והיה משכבכם בהן כסדום וכעמורה

ז: ואתם בכהנתכם תרהבו ותתנשאו על-בני-איש וגם-נגד מצות אלהים תתרוממו

ח: כי גם-את-הקדשים בלעג ובקלס תשקצו

פרק טו[עריכה]

א: ועל-כן המקדש אשר בו יבחר יי לשממה יהיה בטמאתכם ואתם שבוים תהיו בין כל-הגוים

ב: ותהיו לשמצה להם ובושה וכלמת עולם במשפט אלהים

ג: וכל-אשר ישנאו אתכם יגילו על-מפלתכם

ד: ואם-לא על-ידי אברהם יצחק ויעקב אבינו תרחמו כי אז לא ישאר איש מזרעכם על-האדמה

פרק טז[עריכה]

א: ועתה ידעתי כי שבעים שבעות תתעו ואת-הכהנה תחללו ואת-הקרבנות תטמאו

ב: ואת-התורה תסירו ואת-דברי הנביאים לאין תשימו בתהפוכות רשע ואנשים צדיקים תרדפו ותמימים תשנאו ודברי אנשי אמת תשקצו

ג: קדשיכם לשמה יהיו עד-היסוד

ד: ומקום טהור לא-יהיה לכם והייתם לאלה ולזרא בין הגוים עד-אשר ישקיף יי עליכם וירחמכם ויקבל אתכם


פרק יז[עריכה]

א: וכאשר שמעתם על-דבר שבעים השבעות שמעו גם-על –דבר הכהנה

ב: כי בכל-יובל ויובל כהנה תהיה וביובל הראשון אשר ראשון לכהנה ימשח גדול יהי וכדבר איש אל-אביו אל-אלהים ידבר וכהנתו שלמה עם-יי תהיה

ג: וביובל השני אשר ימשח לאשר אהב בעצב ידאג והיתה כהנתו כבוד ועל-ידי-כל יפאר

ד: והכהן השלישי בעצב יקבל

ה: והרביעי יענה כי רשע לרב יתחבר נגדו וכל ישראל ישנאו איש את-קרובו

ו: והחמישי בחשך יתפש

ז: וכמוהו גם-הששי וגם-השביעי

ח: ובשביעי תהיה טמאה אשר לא-אוכל להגיד בפני בני-איש כי אלה אשר יעשו אותה ידעוה

ט: ועל כן לשבי ולבזה יהיו וארצם וכל-יקומם יכחדו

י: ובשבוע החמישי ישובו אל-ארצם השוממה ויחדשו את-בית יי

יא: ובשבוע השביעי יבאו כהנים עובדי אלילים מנאפים אוהבי בצע אנשי גאוה עוברי חק פושעים אשר נערים יטמאו ובהמה ירבעו

פרק יח[עריכה]

א: והיה כי-יקם יי את-נקמתו מהם תחדל הכהנה

ב: ואז יקים יי כהן חדש אשר לו יגלו כל-אמרות יי והוא יעשה משפט אמת עלי-אדמות במלאת הימים

ג: ויעלה כוכבו בשמים ככוכב מלך ויאיר באור הדעת כשמש ליום והוא יתגדל בעולם

ד: הוא יזרח כשמש על-הארץ ויסיר כל-חשך מתחת השמים ושלום יהיה בכל-הארץ

ה: ישמחו השמים בימיו ותגל הארץ והעננים ישישו ודעת יי תערה על-האדמה כמי הימים ומלאכי הכבוד לפני יי יגילו בו

ו: והשמים יפתחו וממקדש הכבוד תערה עליו קדשה בקול אב כמן-אברהם ליצחק

ז: וכבוד אל עליון יערה עליו ורוח דעת וקדשה תשכן עליו

ח: כי הוא ימסר את-גדל תפארת יי לבניו באמת לעולם ולא יהי יורש לו לדור ודור עד-עולם

ט: ולעת כהנתו ירבו העמים דעת על-האדמה ובכהנתו יתם החטא והרשעים יחדלו הרע והצדיקים ינוחו בו

י: והוא יפתח את-שערי גן-עדן ויסיר את-החרב המפחידה את-האדם

יא: ויתן לקדושים לאכל מעץ החיים ורוח הקדש יהיה עמהם

יב: והוא יאסר את-בליעל ויתן אמץ לבניו לרמס את-הרוחות הרעות

יג: וישמח יי בבניו ויתהלל בפי אשר אהב לעולם

יד: ואז יגל אברהם ויצחק ויעקב וגם-אנכי אשמח וכל-הקדושים ילבשו צדק

פרק יט[עריכה]

א: ועתה בני שמעו כלכם בחרו לכם את-האור או את-החשך את-תורת יי או את-מעשי בליעל

ב: ויענהו בניו ויאמרו לפני יי נלך ובתורתו

ג: ויאמר אליהם אביהם עד יי ועדים מלאכיו ואתם עדים ואנכי עד על-דבר מוצא פיכם ויאמרו לו בניו עדים

ד: ויחדל לוי לצות את-בניו כן ויפשט את-רגליו על-המטה ויאסף אל-אבותיו והוא בן-שבע ושלשים ומאת שנה

ה: וישימו אותו בארון ואחרי-כן קברהו בחברון עם-קברות אברהם יצחק ויעקב

<< · צוואות השבטים · צוואת יהודה· >>

צוואת יהודה הבן הרביעי ליעקב וללאה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת דברי יהודה אשר דבר אל-בניו לפני מותו

ב: ויהי כאשר נאספו ויבאו אליו ויאמר אליהם שמעו בני אל-יהודה אביכם

ג: אנכי נולדתי בן רביעי ליעקב אבי ולאה אמי קראה שמי יהודה כי אמרה אודה את-יי כי נתן לי גם-בן רביעי

ד: ואנכי חרוץ הייתי בנעורי ואשמע בקול אבי לכל-דבר

ה: ואכבד את-אמי ואת-אחות אמי

ו: ויהי כאשר גדלתי ואהי לאיש ויברכני אבי ויאמר מלך תהיה ובכל תצליח

פרק ב[עריכה]

א: ויתן יי לי חן בכל-מעשי בשדה ובבית

ב: ידעתי כי-דלקתי יחד עם-האילה ואצודה ואעש מטעמים לאבי ויאכל

ג: ואת-הצבי תפשתי במרוצתי וכל-אשר בשדות צדתי

ד: ואך את-הארי ואציל גדי מפיו ואת-הדב תפשתי ברגלו ואשליכהו אל-הפחת וישבר

ה: ואחרי חזיר-היער רדפתי ואצודהו במרוצתו ואקרעהו

ו: ובחברון קפץ נמר על-הכלב ואחז בזנבו ואשליכהו אל-הסלע וישבר לשנים

ז: ואת-שור-הבר מצאתי והוא בער בשדות ואתפשהו בקרניו ואסובבהו סביב ואהם אותו ואשליכהו ואהרגהו

פרק ג[עריכה]

א: ויהי כאשר באו שני מלכי כנען והמה משרינים על-מקננו ועם-רב אתם וארוץ אנכי לבדי אל-מלך חצור ואכהו על-שריוני רגליו ואורידהו ארצה וככה הרגתיו

ב: ואת-המלך השני מלך תפוח אשר ישב על-סוסו הרגתי ובכן פזרתי את-כל-עמו

ג: ואת-מלך אחר איש ענק ראיתי והוא יושב על-סוסו ומורה חצים מלפניו ומאחריו ואקח אבן ששים ליטרא משקלה ואור בסוס ואהרגהו

ד: ואלחם באחר שתי שעות ואשבר את-מגנו לשנים וארוצץ את-רגליו ואהרגהו

ה: ויהי כאשר פשטתי את-שריונו והנה תשעה אנשים מחבריו באו להלחם אתי

ו: ואקח את-בגדי על-זרועי ואקלע בהם אבנים ואהרג ארבעה מהם ויתרם נסו

ז: ויעקב אבי הרג את-בעל שילה מלך כל-המלכים איש ענק ארכו שתים עשרה אמה

ח: ויפל עליהם פחד ויחדלו להלחם בנו

ט: ועל-כן היה אבי בלי-פחד במלחמותיו כאשר הייתי אנכי עם-אחי

י: כי ראה בחלומו על-אדותי כי מלאך הגבורה הולך בעקבותי למען לא אכשל

פרק ד[עריכה]

א: ואחרי-כן קמה עלינו בנגב מלחמה גדולה מאשר בשכם ואערך מלחמה יחד אני ואחי וארדף אלף איש ואהרג מאתים מהם וארבעה מלכים

ב: ואדלג על-החומה ואהרג עוד ארבעה מלכים

ג: וככה לכדנו את-חצור ונקח את-כל-שללם

פרק ה[עריכה]

א: ממחרת באנו אל-סרטן עיר חזקה ובצורה אשר יושביה אמרו להרגנו

ב: ואני וגד קרבנו אליה מן-המזרח וראובן ולוי מן-המערב

ג: וכאשר חשבו האנשים אשר על-החומה כי לבדנו אנחנו ויערכו לנגדנו

ד: ואחי עלו מכל-עבר חרש ביתדות על-החומה ויבואו העירה והמה לא ידעו

ה: ונך אותם לפי חרב ואשר על-החומה נסו ויבאו אל-המגדלים ונצת את-המגדלים ונלכדם אתם

ו: ויהי כאשר הלכנו משם ויתנפלו אנשי תפוח על-שללנו ונתנהו ביד בנינו ונלחם אתם עד תפוח

ז: ונהרג אותם ונשרף את-העיר וכל-אשר בתוכה בזונו

פרק ו[עריכה]

א: ויהי כאשר היינו על-מימי כזבא ויבאו עלינו אנשי ארבל למלחמה

ב: ונלחם אתם ונרדפם ואת-אנשי שילח מרעיהם הרגנו ולא היה להם מפלט מאתנו לצאת לקראתנו

ג: וביום החמישי באו עלינו אנשי מכיר לשלל שלל ונצא לקראתם וננצח אותם בחרב חדה ונהרגם טרם יעברו במעברה

ד: וכאשר באנו העירה ותשלכנה נשיהם אבנים בנו מראש ההר אשר עליו היתה העיר

ה: ונחבא אני ושמעון מאחרי העיר ונלכד את-מעלות ההר ונהרס גם את-העיר הזאת

פרק ז[עריכה]

א: ויגד לנו ממחרת כי מלך געש יוצא לקראתנו בעם רב

ב: ואני ודן התחפשנו לאמורים ונבא אל-תוך עירם כבעלי ברית

ג: וברדת הלילה ויבאו אחינו ונפתח להם את-השערים ונשמד אותם ואת-כל-אשר להם ונבז את-כל-רכושם ונהרס את-שלש חומותיהם

ד: ונקרב אל-תמנה מקום שם אצור כל-רכוש המלכים אויבינו

ה: ויהי כאשר גדפוני ואקצף וארוץ אליהם אל-ראש ההר והמה ירו בי אבנים וחצים

ו: ולולא דן אחי היה בעזרי כי עתה יכלו להרגני

ז: ונתנפל עליהם בקצף וינוסו כלם ויבאו בדרך אחרת אל-אבי ויתחננו לפניו ונכרת אתם ברית שלום

ח: ולא עשינו להם רעה ויהיו לנו למס ונשב להם את-כל-שללם

ט: ואבנה את-תמנה ואבי בנה את-ארבל

י: ואנכי בן-עשרים שנה כאשר פרצה המלחמה הזאת

יא: ויגורו הכנענים מפני ומפני אחי מאד


פרק ח[עריכה]

א: ומקנה רב היה לי וראש הרועים אשר לי חירם העדלמי

ב: ויהי כאשר הלכתי אליו וארא את-בן-שוע מלך עדלם וידבר עמנו ויעש לנו משתה ובחמי ויתן-לי את-בת-שוע בתו לאשה

ג: ותלד לי את-ער ואת-אונן ואת-שלה

ד: וימת יי שנים ושלה חי ואתם בניו

פרק ט[עריכה]

א: ושמונה עשרה שנה היתה ברית שלום בין אבי ובין עשו אחיו ובין בניו ובינינו אחרי אשר באנו מארם-נהרים מעם-לבן

ב: וכמלאת שמונה עשרה שנה בשנת הארבעים לחיי ויצא עשו אחי אבי לקראתנו בעם כבד וחזק

ג: ויך יעקב בקשתו את-עשו והוא נחלה בהר שעיר

ד: ונרדף את-בני עשו ולהם עיר בצורה חומת ברזל ושערי נחשת ולא יכלנו לבא בתוכה ונשם עליה מסביב ונצר עליה

ה: ויהי מקץ עשרים יום והמה לא פתחו והנה אנכי מביא לעיניהם סלם ובנשאי את-מגני ממעל לראשי ואעל ואני תופש את-האבנים ואהרג מהם ארבעה אלופים

ו: וראובן וגד הרגו ששה אחרים

ז: ויתחננו אלינו בדברי שלום ונועץ עם-אבינו ונשם אותם למס

ח: ויהיו נותנים לנו חטה חמש מאות כור ושמן חמש מאות איפה ויין חמש מאות מדה עד-הרעב עד-אשר ירדנו מצרימה

פרק י[עריכה]

א: אחר הדברים האלה לקח לו ער בני את-תמר מארם נהרים בת-ארם לו לאשה

ב: ויהי ער רע ויצק לתמר כי לא-היתה מארץ כנען וימיתהו מלאך יי בלילה השלישי

ג: והוא לא ידעה במזמת אמו כי לא חפץ להוליד ממנה בנים

ד: ובימי המשתה ואתננה לאונן לאשה

ה: וגם הוא ברעתו לא ידעה ויעש אתה שנה

ו: ויהי כאשר יראתי אותו ויבא אליה ושחת זרעו ארצה במצות אמו וימת גם-הוא ברעתו

ז: ואבקש לתתה גם לשלה ולא נתנתני אמו כי כעסה על-תמר אשר לא היתה מבנות כנען כמוה

פרק יא[עריכה]

א: וגם-אנכי ידעתי כי רעה משפחת הכנענים ועצת נעורים נמהרה עורה את-תבונתי

ב: ובראותי אותה והיא השקתני יין ואפת ואקחה בלא עצת אבי

ג: והיא כאשר הלכתי ותלך ותקח אשה לשלה מבנות כנען

ד: וכאשר נודע לי אשר עשתה ואקללה במר נפשי

ה: ותמת גם-היא ברעתה יחד את-בניה

פרק יב[עריכה]

א: ויהי אחר הדברים האלה ותמר באלמנותה ובשמעה מקץ שנתים כי הולך אנכי לגזז את-צאני ותעד בגדי כלולותיה ותשב בעיר עינים לפני השער

ב: כי כן חק לאמורים אשר יושיבו את-המארסה שבעה ימים לפני השער להזנותה

ג: ואנכי בשתותי יין לשכרה לא הכרתיה ויפתני יפיה ומראה יפי עדיה

ד: ואט אליה ואמר אבא-נא אליך ותאמר מה-תתן לי ואתן-לה את-מטי ואת-פתילי ואת-נזר מלכותי לערבון וכאשר באתי אליה ותהר

ה: ובהודעי את-אשר עשיתי ואבקש להרגה והיא שלחה אלי חרש את-הערבונות ותכלימני

ו: ובקראי לה ואשמע גם-את-דברי הסוד אשר דברתי בשכבי עמה בשכרוני

ז: ולא יכלתי להמיתה כי מאת יי היתה זאת

ח: ואני אמרתי אולי בעצת ערמה עשתה בקחתה את-הערבון מאשה אחרת

ט: ואנכי לא קרבתי אליה כל-ימי חיי כי עשיתי את-התועבה הזאת בישראל

י: וגם-אנשי העיר אמרו לא היתה בשער קדשה כי מארץ אחרת באה ותשב בשער לזמן מצער

יא: ואחשב כי לא-ידע איש כי באתי אליה

יב: ואחרי-כן באנו מצרימה אל-יוסף מפני הרעב

יג: ואנכי אז בן-שש וארבעים שנה ושלש ושבעים שנה גרתי במצרים

פרק יג[עריכה]

א: ועתה בני הנני מצוה אתכם שמעו אל-יהודה אביכם ושמרו את-דברי לעשות ככל-חקות יי ולשמע אל-מצות אלהים

ב: ולא תלכו אחרי תאותיכם בשרירות לב ואל-תתגאו במעשיכם ובכח נעוריכם כי כל-אלה רע בעיני יי

ג: כי גם-אנכי התפארתי אשר במלחמות לא פתני מראה אשה יפת-תאר ואחרף את-ראובן אחי על-דבר בלהה אשת אבי ורוח-הקנאה והזנות ערכו לנגדי מלחמה עד-אשר שכבתי עם-בת-שוע הכנענית ועם-תמר כלתי

ד: כי אמרתי אל-חותני אועץ באבי וכן אקח את-בתך לאשה והוא לא חפץ ויראני בדבר בתו המון זהב לבלי-חק כי מלך היה

ה: ויפאר אותה בזהב ובפנינים ויצוה להשקותני יין בחדר הנשים והיא יפה מאד

ו: והיין הטה את-עיני והחשק החשיך את-נפשי

ז: ואנכי חשקתי בה ואשכב עמה ואעבר מצות יי ומצות אבי ואקחה לאשה

ח: ויי שלם-לי בעצת נפשי הרעה כי לא נחת היה לי בבניה

פרק יד[עריכה]

א: ועתה בני אל-תשתו יין לשכרה כי הוא יסיר את-הלב מאחרי האמת ויעורר קנאה ותאוה ויטה את-העינים למעשי תעתועים

ב: כי היין כמשרת לרוח הזנות למלא תאות-נפש כי גם-שניהם יעקשו את-תבונת האדם

ג: כי אם-תשתה יין לשכרה הוא ירגיז את-רוחך במחשבות נתעבות אשר תתעינה לזנות ויחמם את-גוך לתאוה ואתה תעשה את-מעשה החטא ולא תבוש

ד: כן דרך השכור בני כי אשר ישתה לשכרה לא יבוש מאיש

ה: והנה גם-אנכי נתעיתי לבלתי הכלם מפני המון העיר כי לעיני-כל נטיתי אל-תמר ואחטא חטא גדול ואגל את-מכסה ערות בני

ו: וכאשר שתיתי יין לא הדרתי את-מצות אלהים ואקח אשה כנענית

ז: ועל-כן תבונה רבה דרושה לאיש השותה יין וזה יהיה שכל-שתית היין אשר ישתה איש כל-עוד יבוש

ח: והיה כי יעבר את-הגבול הזה ורוח-תעתועים תתקף את-נפשו ותשים דברי נבלה בפיו והוא יפשע ולא יבוש ויחשב כי טוב הוא

פרק טו[עריכה]

א: ונואף כי יענש לא יחוש וכי יהיה לבוז לא יכלם

ב: כי אם-יהיה איש מלך וינאף תסור ממנו מלכותו כי עבד לזנות יהיה כאשר עניתי גם-אני

ג: כי נתתי את-מטי הוא עז שבטי ואת-אזורי הוא גבורתי ואת-נזרי אשר הוא תפארת מלכותי

ד: ובהנחמי על-אלה לא אכלתי בשר ויין עד-עת זקנתי וכל שמחה לא ראיתי

ה: ומלאך אלהים הראני כי אם-מלך ואם-דל תמשלנה בו הנשים

ו: והן תקחנה מאת המלך את-תפארתו מאת הגבור את-גבורתו ומאת הדל גם את-משען דלותו האחרון

פרק טז[עריכה]

א: ועל-כן שמרו בני את-גבול היין כי ארבע רוחות רעות בו רוח החמדה רוח חשק-בשרים רוח הוללות ורוח הבצע

ב: אם-תשתו יין בשמחה היו ענוים ביראת יי כי אם-בשמחתכם תסור יראת יי ישאר השכרון ואתו תבא פריצות

ג: ואם-תבקשו לחיות בענוה אל-תגעו כליל ביין למען לא תחטאו בדברי שחץ ומריבות ובעלילות-שוא ולא תעברו מצות יי ותמותו לא בעתכם

ד: כי היין יגלה גם-סודות אלהים ואנשים כאשר גליתי גם-אנכי את-מצות אלהים וסודות יעקב אבי לכנענית אשר אמר לי אלהים לא תגלה

פרק יז[עריכה]

א: ועתה אצוכם בני אל-תאהבו כסף ואל-תביטו אל-יפי הנשים כי גם-אנכי על-ידי הזהב ויפי המראה נתעיתי אחרי בת-שוע הכנענית

ב: כי ידעתי בעקב שני אלה יפל זרעכם בזנות

ג: כי גם-אנשים נבונים מבני יעבירו על-דעתם וימעיטו את-מלכות יהודה אשר נתן לי יי עקב אשר שמעתי בקול אבי

ד: כי אנכי לא-העצבתי את-אבי מימי כי אם-כל-אשר אמר אלי עשיתי

ה: ויברכני יצחק אבי-אבי למלך על-ישראל וגם-יעקב ברכני כן

ו: וגם-אנכי ידעתי כי ממני תקום המלוכה

פרק יח[עריכה]

א: ואנכי ידעתי כי תעשו רעה באחרית הימים

ב: ועל-כן השמרו בני מן-הזנות ומאהבת-כסף ושמעו אל-יהודה אביכם

ג: כי אלה יסירו מאחרי תורת אלהים ויעורו עצת הנפש וילמדו גאוה ולא יתנו לאיש לרחם על-קרובו

ד: והם מנפשו כל-חנינה יגזלו ויציקו להם בעני ועמל וינידו ממנו שנה ויאכלו את-בשרו

ה: והוא את-קרבנות אלהים יפר וברכת אלהים לא יזכר נביא כי-ידבר אליו לא ישמע ודברי תמימים יתעב

ו: כי הוא לשני יצרים יעבד ולא יוכל לשמע בקול אלהים כי החשיכו את-נפשו וביום כבלילה יהלך

פרק יט[עריכה]

א: בני אהבת הכסף תוביל לעבודת אלילים כי בתעתועי הכסף יקראו לאלילים אלים והוא יפעל אשר מי שיש-לו כסף בשגעון ינהג

ב: בעקב הכסף מתו לי בני ולולא שבתי נכנעתי ולולא תפלות יעקב אבי כי אז ערירי הלכתי למות

ג: ואלהי אבותי חמל עלי כי עשיתי את-אלה ולא ידעתי

ד: כי שר החטא עורני ואפשע כאדם וכבשר אשר בחטאים נשחת

ה: ואנכי הכרתי את-רפיוני בחשבי כי לא ינצחני איש

פרק כ[עריכה]

א: ואתם דעו לכם בני כי שתי רוחות תשמרנה על-האדם רוח האמת ורוח הכזב

ב: והרוח התיכונה היא רוח תבונת השכל אשר תט לכל אשר תחפץ

ג: ומפעלי שתיהן האמת והכזב חקוקים בלב האדם ויי יודע כל-אחד מהם

ד: ואין זמן אשר בו יוכלו להסתר מעשי בני-איש כי בלבו חקוקים הם לפני יי

ה: ורוח האמת תעיד בכל ותאשים את-כל והיתה כאש עצורה בלב החוטא ולא יוכל לשאת פניו אל-שופטו

פרק כא[עריכה]

א: ועתה בני הנני מצוה אתכם אהבו את-לוי למען תשארו ואל-תתנשאו עליו למען אשר לא-תשמדו

ב: כי לי נתן אלהים את-המלוכה ולו את-הכהנה וישם את-המלוכה תחת הכהנה

ג: לי נתן את-אשר על-הארץ ולו את-אשר בשמים

ד: כי כאשר גבהו השמים מעל-הארץ כן גבהה כהנת אלהים ממלכות הארץ אם-לא תסור בחטאה מאחרי יי ומלכות הארץ תמשל-בה

ה: כי מלאך יי אמר אלי בו בחר יי על-פניך לקרבו אליו ולאכל משלחנו ולהקריב לפניו בכורים ממטעמי בני ישראל ואתה תהיה מלך בישראל

ו: ותהיה ביניהם כים כי כאשר בו יתרוצצו צדיק ורשע אלה אסירים ואלה עשירים ככה יהיה גם-בך כל-מין האדם אלה מסכנים יהיו ובשבי ילכו ואלה עשירים חומסי הון-זרים

ז: כי המלכים כתנינים יהיו ויבלעו בני-איש כדגים ובנים ובנות יקחו לעבדים ובתים ושדות ומקנה ורכוש יגזלו

ח: ובבשר רבים ישביעו עורבים ועגורים והמה יפלו ברעה ויתגאו בתאות-בצע

ט: ונביאי השקר כסופות יהיו וירדפו כל-אנשי צדק

פרק כב[עריכה]

א: ויי יביא עליהם ריבות איש באחיו ומלחמות תמיד תהיינה בישראל

ב: ובזרים יבא הקץ למלכותי עד-אשר תבוא תשועת ישראל עד-יופיע אלהי הצדק להשקיט בשלום יעקב וכל-הגוים והוא ישמר כח-מלכותי עד-עולם

ג: כי שבועה נשבע יי לבלתי השמיד את-המלוכה מזרעי עד-עולם

פרק כג[עריכה]

א: ועתה בני נעצבתי מאד על-הפשעים ועל-הכשפים אשר תעשו נגד המלוכה כי תלכו אחרי המעוננים הידעונים ורוחות התהו

ב: את-בנותיכם תעשו למחוללות ולקדשות ותתערבו בכל-תועבות הגוים

ג: ועל-הדברים האלה יביא יי עליכם רעב ודבר מות וחרב רודפת מצור-אויבים וחרפת-אוהבים עולליכם ימותו את-נשיכם יגזלו את-רכושכם יבזו מקדש יי יהיה לשרפת אש ארצכם שממה ואתם תהיו בשבי בין הגוים

ד: ומבניכם יעשו סריסים לנשיהם

ה: עד-אשר תשובו אל-יי בלבב שלם ותשובו ותלכו בכל-מצותיו ויי ישקיף עליכם ברחמים ויוציא אתכם משבי הגוים

פרק כד[עריכה]

א: ואחרי כל-אלה יקום לכם כוכב מיעקב בשלום וקם איש מזרעו כשמש צדקה ויתהלך עם-בני אדם בתם ובצדק וכל-עולה לא תמצא בו

ב: והשמים יפתחו-לו לשפך עליו רוח ברכה והוא ישפך רוח חן עליכם

ג: ואתם תהיו לו בנים באמת ותלכו בחקותיו

ד: ואז יזהיר שבט מלכותי ומגזעכם יצא חטר

ה: וממנו יצמח שבט מישור לגוים לשפט ולהושיע את-כל-אשר יקרא אל-אלהים

פרק כה[עריכה]

א: ואז יקומו אברהם יצחק ויעקב לחיים ואנכי ואחי ראשי שבטי ישראל נהיה הראשון לוי השני אנכי השלישי יוסף הרביעי בנימין החמישי שמעון הששי יששכר וככה כלם על-סדרם

ב: ויברך יי את-לוי ומלאך הפנים ברך אותי כחות הכבוד את-שמעון השמים את-ראובן הארץ את-יששכר הים את-זבלון ההרים את-יוסף האהל את-בנימין המארות את-דן עדן את-נפתלי השמש את-גד והירח את-אשר

ג: ואתם תהיו עם ליי ושפה אחת ולא יהיה שם רוח-תעתועים מבליעל כי הוא לאש יוטל עד-עולם

ד: וכל אשר ביגון מתו בשמחה יקומו

ה: והמתים למען יי לחיים יקיצו

ו: וצבאי יעקב בשמחה ירוצו ונשרי ישראל יעופו בגילה וכל-העמים יכבדו את-יי לעולמים

פרק כו[עריכה]

א: ועל-כן בני שמרו כל-תורת יי כי היא תקוה לכל אשר יחזיקו בדרכיו

ב: ויאמר אליהם יהודה הנה אנכי מת היום בן-מאה ועשר ושמונה שנים

ג: ואל-תקברוני בבגדי-יקר ואל-תקרעו את-בטני כי כן יעשו המלכים והעלוני חברונה אתכם

ד: וישכב יהודה עם-אבותיו אחרי דברו את-הדברים האלה ויעשו בניו ככל אשר צוה אותם ויקברו אותו עם-אבותיו בחברון

<< · צוואות השבטים · צוואת יששכר· >>

צוואת יששכר הבן החמישי ליעקב וללאה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת דברי יששכר ויקרא אל-בניו ויאמר אליהם שמעו בני אל-יששכר אביכם והאזינו לדברי אהוב יי

ב: אנכי נולדתי בן חמישי ליעקב בשכר הדודאים

ג: כי ראובן אחי הביא דודאים מן-השדה ותפגשהו רחל ותקחם

ד: ויבך ראובן ותצא לאה אמו לקולו

ה: ואלה היו תפוחים אשר ריחם מתוק הצומחים מעל לאפיקי המים בארץ ארם

ו: ותאמר רחל לא אתן-לך את-אלה והיו לי תחת בנים כי שנאני יי ולא ילדתי בנים ליעקב

ז: ושנים היו התפוחים ותאמר לאה אל-רחל יהי-לך אשר לקחת את-בעלי ולקחת גם-את-אלה ממני

ח: ותאמר לה רחל יהי לך יעקב הלילה הזה תחת דודאי בנך

ט: ותאמר לה לאה לי הוא יעקב כי אנכי אשת נעוריו

י: ותאמר רחל אל-תתגאי ואל-תתפארי כי אותי ארש לו בראשונה ולמעני עבד את-אבינו ארבע עשרה שנה

יא: ואנכי מה-אעשה-לך כי רבה הערמה ומזמת בני-איש וערמה תהלך עלי-אדמות כי לולא זאת לא ראית את-פני יעקב

יב: כי לא אשתו את ובערמה הבאת לו

יג: ואותי רמה אבי ויגרשני בלילה ההוא ולא נתן את-יעקב לראותני כי לו הייתי שם לא קרהו כזאת

יד: ואולם בדודאים האלה אשכיר לך ללילה אחד את-יעקב

טו: וידע יעקב את-לאה ותהר ותלד אותי ועל-השכר הזה נקרא שמי יששכר

פרק ב[עריכה]

א: וירא אז מלאך יי אל-יעקב ויאמר שני בנים תלד רחל כי בחלה במשכב בעלה ותבחר הנזר

ב: ולולא לאה אמי מכרה במשכבו את-שני התפוחים כי עתה שמונה ילדה ועל-כן ילדה היא ששה ורחל ילדה את-השנים כי למען הדודאים השקיף עליה יי

ג: כי ידע אשר למען לדת בנים בקשה לחיות עם-יעקב ולא למען מלא תאותה

ד: וממחרת היום נתנה שנית את-יעקב

ה: ובגלל הדודאים ההם שמע יי את-רחל

ו: כי גם-כאשר קבלתם לא אכלה אותם ותקרב אותם בבית יי ותביאם אל-הכהן אשר היה בימים ההם

פרק ג[עריכה]

א: ויהי כאשר הייתי לאיש ואתהלך בישר לבבי ואהי עובד אדמת אבי ואדמת אחי ואאסף את-תבואות אדמתם בעתן

ב: ויברכני אבי כראותו כי בתם-לבבי אתהלך לפניו

ג: ואנכי לא-הייתי נמהר במעשי ולא קנאתי ולא רעה עיני בקרובי

ד: לא הלכתי רכיל באיש ולא הרשעתי חיי אדם כי בתמת עיני הלכתי

ה: בן-שלשים וחמש הייתי כאשר לקחתי אשה כי עמלי אכל את-כחי ולא חשבתי על-חשק נשים כי עיף ויגע הייתי ותפל עלי תרדמה

ו: וישמח אבי תמיד על-תם-לבבי כי כל-בכור הקרבתי ביד-הכהן ליי וכן גם-לאבי

ז: וירב יי את-טובו בידי עשרת אלפי מונים וידע גם-יעקב אבי כי יי עזרני בתמי

ח: כי לדלים ולאשר בצרה נתתי מטוב האדמה בתם-לבבי

פרק ד[עריכה]

א: ועתה בני שמעו אלי והתהלכו בתם-לבבכם כי בו ראיתי את-כל-רצון יי

ב: איש תם לא-ישאף הון מאכלי-תאוה שונים לא יחמד בגד מחלצות לא ירצה

ג: ימים רבים לא-יקוה לחיות והוא רק לרצון יי יחכה

ד: ועל-כן כל-רוחות תעתועים לא-ימשלו בו כי לא-יואיל הבט אל-יפי הנשים למען אשר לא-יחלל נפשו בתהפוכות רע

ה: אין קנאה בעצותיו והכעש לא יעציב את-נפשו ולא יענה את-רוחו בתאוה נכזבה

ו: והוא בתמת-נפשו יתהלך וכל-דבר בישר לבבו יראה ויעצם עיניו מראות רע בחטאי העולם לבל-יראה בהפר איש את-מצות יי

פרק ה[עריכה]

א: ועל-כן שמרו בנים את-תורת אלהים וקנו תם ובישר תתהלכו ואל-תהיו קלי-דעת במצות יי ובמעשי קרוביכם

ב: ואהבו את-יי ואיש את-קרובו ועל-דל ועל-חולה תחמלו

ג: שימו מעיניכם לעבד את-האדמה ועמלו במפעליכם בכל-עבודת השדה והביאו מנחה בתודה ליי

ד: כי בראשית בכורי פרי האדמה יברך אתכם יי כאשר ברך את-כל-הקדושים למן-הבל ועד-עתה

ה: כי לא-ינתן לכם חלק אחר מלבד משמני הארץ אשר פריה בעמל תוציאו

ו: כי גם-יעקב אבי ברכני בברכות האדמה ובראשית תבואותיה

ז: ויכבד יי את-לוי ואת-יהודה גם-בתוך בני יעקב

ח: ויתן יי להם מורשת נחלה ויתן ללוי את-הכהנה וליהודה את-המלוכה

ט: ועל-כן שמעו אליהם והתהלכו בתמת אביכם

פרק ו[עריכה]

א: ודעו לכם בני כי באחרית הימים יעזבו בניכם את-תמתם וידבקו באהבת-בצע לא-תדע שבעה ויעזבו צדק ויקרבו למזמה ויזניחו את-מצות יי וידבקו בבליעל

ב: והמה יעזבו את-עבודת האדמה ויתורו אחרי עצותיהם הרעות ויפוצו בין הגוים והיו עבדים לאויביהם

ג: ואתם הגידו כזאת לבניכם למען אשר אם-יחטאו ישובו מהרה אל-יי

ד: כי הוא רחום ויגאלם להשיבם אל-אדמתם

פרק ז[עריכה]

א: בן-שתים ועשרים ומאה שנה אנכי היום ולא ידעתי בי כל-חטא

ב: ומלבד אשתי לא ידעתי אחרת ולא זניתי בנשאי את-עיני

ג: יין לא שתיתי ואתע וכל-חמד אשר לרעי לא חמדתי

ד: ערמה לא שכנה בלבבי וכזב לא עבר על-דל-שפתי

ה: איש כי היה בצרה ואאנח אתו ולדל פרסתי מלחמי חסד עשיתי כל-ימי אמת שמרתי

ו: את-יי אהבתי בכל-כחי וכן אהבתי כל-איש יותר מבני

ז: וככה עשו גם-אתם בני וכל-רוח בליעל ינוס מכם וכל-מעשה אנשים רעים לא ימשל בכם ותרדו בכל-חית השדה כי אתכם יהי אלהי השמים והארץ כי תתהלכו עם-בני-איש בתם-לבב

ח: ויצו את-בניו אחרי אשר דבר להם העלוני חברונה ושמה תקברוני במערה עם-אבותי

ט: ויפשט את-רגליו וימת בשיבה טובה בריא בכל-אבריו ולא נס כחו ויישן שנת-עולמים

<< · צוואות השבטים · צוואת זבולון· >>

צוואת זבלון הבן הששי ליעקב וללאה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת דברי זבלון אשר צוה את-בניו לפני מותו בשנת מאה וארבע-עשרה לחייו שנתים אחרי מות יוסף

ב: ויאמר אליהם שמעו אלי בני זבלון והקשיבו לאמרי אביכם

ג: אני זבלון זבד טוב זבדני אלהים לאבותי כי בעת הולדי ויעצם אבי מאד בצאן ובבקר בעת ההיא היה חלקו במקלות הפצלות

ד: לא ידעתי כי-אחטא מימי מלבד במחשבותי

ה: ולא אזכר אשר אפשע מלבד הפשע אשר מעלתי ביוסף כי נדברתי עם-אחי לבלתי הגיד לאבי את אשר נעשה

ו: ואבך במסתרים ימים רבים על-יוסף כי יראתי מפני אחי כי נדברו כלם להרג את אשר יגלה הסוד

ז: וכאשר בקשו להמיתו ואבך ואצעק אליהם לבל-יפשעו את-הפשע הזה

פרק ב[עריכה]

א: כי הלוך הלכו שמעון ודן וגד לקראת יוסף להמיתו והוא בכה ויאמר אליהם חוסו עלי אחי ורחמו על-לב יעקב אבינו

ב: אל-תשאו את-ידיכם עלי לשפך דם נקי כי לא חטאתי לכם

ג: ואם גם חטאתי ענש תענשוני אחי וידכם אל-תהי ברצח אחיכם למען יעקב אבינו

ד: וכאשר דבר יוסף את-הדברים האלה ויבך ולא נשאתי את-אנקותיו ואחל לבכות ולשפך כבדי וכל-קירות קרבי חמרמרו

ה: ויבך יוסף ולבבי המה וכל-יצורי גוי רעדו ולא יכלתי עמד

ו: וכאשר ראה יוסף כי בכיתי עמו ואת-אלה ההולכים להמיתו וירץ מאחרי ויתחנן אליהם

ז: ובין כה וכה קם ראובן ויאמר אל-נא אחי אל-נהרגהו נשליכהו באחד הבורות הריקים האלה אשר חפרו אבותינו ולא מצאו מים

ח: כי עצר יי בעד המים ממלא אותם למען יהיה מפלט ליוסף

ט: ויעשו-כן עד-אשר מכרהו לישמעאלים

פרק ג[עריכה]

א: ובכסף שכרו לא היה לי חלק בני

ב: כי אם שמעון ודן וגד ובניהם ויקחו את-מחירו ויקנו נעלים להם ולנשיהם ולבניהם ויאמרו לא נאכלהו כי מחיר אחינו הוא

ג: כי אם-רמוס נרמסנו יען אשר אמר למלך עלינו ונראה מה-יהיו חלומותיו

ד: כי על-כן כתוב בספר חנוך כל-אשר לא יחפץ להקים זרע לאחיו וחלצו את-נעלו וירקו בפניו

ה: ואחי יוסף לא חפצו בחיי אחיהם ויי חלץ להם נעלם אשר נעלו בפני יוסף אחיהם

ו: כי כאשר ירדו מצרימה ויחלצו להם נערי יוסף את-נעליהם לפני השער וככה השתחוו לפני יוסף כחק למלך פרעה

ז: והמה לא רק השתחוו לפניו כי גם-ירקו עליהם אחרי אשר נפלו אפים לפניו ויכלמו לפני המצרים

ח: כי שמעו המצרים את-הרעה אשר עשו ליוסף

פרק ד[עריכה]

א: ויהי כאשר השליכו אותו אל-הבור וישבו אחי לאכל

ב: ואנכי לא אכלתי מאומה שני ימים ושני לילות כי רחמתי על-יוסף

ג: ויהודה לא אכל עמהם וישמר על-הבור כי ירא פן יבאו שמעון וגד להמיתו

ד: ויהי כאשר ראו כי לא אכל וישימוני לשומר עליו עד-אשר ימכרהו ויהי בבור שלשה ימים ושלשה לילות רעב וככה מכרהו

ה: ויהי כשמע ראובן כי נמכר בעת לכתו משם ויקרע את-בגדיו ויתאבל ויאמר איך אראה את-פני יעקב אבי

ו: ויקח את-הכסף וירץ אחרי הסוחרים ולא מצא איש

ז: כי עזבו את-הדרך הגדולה וילכו אל-הסכיים בדרך הקצרה

ח: ויעצב ראובן ולא אכל לחם ביום ההוא ויבא דן ויאמר אליו אל-תבך ואל-תעצב כי מצאנו את-אשר נאמר לאבינו

ט: אנחנו נשחט גדי עזים וטבלנו את-כתנת יוסף ושלחנו אל-יעקב לאמר הכר-נא הכתנת בנך היא ויעשו-כן

י: כי את-הכתנת פשטו מיוסף כאשר מכרהו וילבישהו בגדי עבדים

יא: ואולם שמעון לקח את-הכתנת ולא חפץ להשיבה כי בקש לקרעה בחרבו בקצפו על-אשר לא המיתו

יב: ונעמד כלנו ונאמר לו אם-לא תתן את-הכתנת נאמר לאבינו כי אתה לבדך עשית את-התועבה הזאת בישראל

יג: ובכן נתן אותה להם והמה עשו כאשר אמר דן


פרק ה[עריכה]

א: ועתה בני הנני מצוכם אשר תשמרו את-מצות יי ותרחמו איש על-קרובו ותחוסו על-כל לא רק על-בני אדם כי אם גם-על-כל-חי אשר לא ידבר

ב: כי על-כן ברכני יי ובחלות כל-אחי אני לא נחליתי כי יודע יי מזמות כל-איש

ג: ועל-כן יכמרו רחמיכם כי כאשר יעשה איש לקרובו כן ישלם יי לו

ד: כי בני אחי חלו וימותו על-דבר יוסף כי לא רחמו בלבבם ובני נשמרו מכל חלי כאשר ידעתם

ה: ויהי כאשר היינו בארץ כנען על-חף הים ואצוד ציד ליעקב אבינו ורבים טבעו ואנכי נשארתי חי

פרק ו[עריכה]

א: אנכי הראשון עשיתי סירה לשוט בה על-פני הים כי נתן יי לי דעת וחכמה לאלה

ב: ואשים עמוד-עץ מתחתיה ואפרש מסך על-העמוד השני הנצב בתוך

ג: ואשוט בה על-שפת הים ואצוד דגים לבית אבי עד-אשר באנו מצרימה

ד: ומצידי נתתי לכל-זר ברחמי עליו

ה: וכי היה גר או חולה או זקן ואבשל את-הדגים ואכינם היטב ואתנם לכל איש איש לפי צרכו ואהי כואב עמהם ומרחם עליהם

ו: ועל-כן מלאני יי דגים לרב בצאתי לצוד ציד כי כל-אשר יחלק עם-רעהו הרבה מונים יקבל מאת יי

ז: וחמש שנים שליתי דגים ואתן מהם לכל-אשר ראיתי ואמציא דגים לכל-בית אבי

ח: בקיץ דגתי דגים ובחרף רעיתי יחד את-אחי

פרק ז[עריכה]

א: ועתה אודיע אתכם את אשר עשיתי

ב: ראיתי איש בצרה ערם בקרה ויכמרו רחמי עליו ואגנב בגד מבית אבי ואתנהו בסתר לאביון

ג: וגם-אתם בני מכל-אשר יחנכם אלהים בלי הבדל חנו ברחמים את-כל ואל-תתמהמהו ותנו לכל-איש בלב טוב

ד: וכי לא יהיה לכם את אשר תתנו לאיש מחסור יהמו מעיכם עליו ברחמים

ה: ידעתי כי כאשר לא מצאה ידי לתת לאיש מחסור ואלך אתו שבעה ריסים ואבך אתו יחד וקרבי נכמרו עליו ברחמים

פרק ח[עריכה]

א: ועל-כן בני יכמרו-נא רחמיכם על-כל-איש בחנינה למען יחנכם יי וירחם עליכם

ב: כי באחרית הימים ישלח אלהים את-רחמיו על-פני הארץ ובמקום אשר ימצא לב רחום שמה ישכן

ג: כי כאשר ירחם איש על-רעהו כן ירחם יי אותו

ד: ויהי כאשר באנו מצרימה לא שמר לנו יוסף עברתו

ה: וגם-אתם בני תלכו בדרכו זאת ותאהבו איש את-רעהו ואל-תחרשו רע איש על-אחיו

ו: כי הוא אחוה ישבר ובין קרובים יפריד וירגיז נפש וכל-רכוש יחריב

פרק ט[עריכה]

א: ואתם דרשו היטב במים ודעו לכם אם-ישטפו לעבר אחד יגרפו אתם אבנים עצים ואדמה וכל-דבר אחר

ב: ואם-להרבה זרמים יחלקו ובלעה אותם האדמה ונמסו

ג: וגם-אתם אם-תתפרדו יהי לכם כן

ד: ועל-כן אל-תתפרדו לשני ראשים כי כל-אשר עשה יי ראש אחד לו ושתי כתפים שתי ידים ושתי רגלים ושאר האברים

ה: ואנכי ידעתי על-פי כתבי אבותי כי תתפרדו בישראל ותלכו אחרי שני מלכים ותעשו כל-תועבה

ו: ואויביכם יוליכו אתכם בשבי ותחיו ברעה בין הגוים ברב חלי ויגון

ז: ואחרי הדברים האלה תזכרו את-יי ותשובו והוא ישיב אתכם כי חנון ורחום הוא לא יפקד עון על-בני-איש כי בשר המה ורוחות התהו יתעום במעשיהם

ח: והיה אחרי-כן יאיר יי לכם אור צדקה ומרפא ורחמים בכנפיו והוא לבדו יגאל את-כל-שבי בני האדם מבליעל וכל-רוח תהו יהיה למרמס וישיב את-כל-העמים לקנא למענו והמקום אשר בו יבחר יי ירושלים שמו יקרא

ט: ועוד תכעיסהו ברב מעלליכם והוא ישליך אתכם מעל פניו עד-קץ העתים


פרק י[עריכה]

א: ועתה בני אל-תעצבו כי מת אנכי ואל-יפל לבבכם כי אאסף

ב: כי עוד אקום בתוככם כמושל בין בניו ואגיל בתוך שבטי אשר ישמרו את-תורת יי ואת מצות זבלון אביהם

ג: ועל-הרשעים יביא יי אש עולמים ותאכל אותם לדורי דורות

ד: ועתה הנני הולך למנוחתי כאשר עשו גם-אבותי

ה: ואתם תיראו את-יי אלהיכם בכל-מאדכם כל-הימים אשר אתם חיים

ו: ויהי ככלותו לדבר וישכב בשיבה טובה וישימו אותו בניו בארון-עץ

ז: ואחרי-כן העלהו ויקברהו בחברון עם-אבותיו

<< · צוואות השבטים · צוואת דן· >>

צוואת דן הבן השביעי ליעקב ובן בלהה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת דברי דן אשר דבר אל-בניו באחרית ימיו בשנת חמש ועשרים ומאה לחייו

ב: ויקרא אל נפשות ביתו ויאמר שמעו בני דן את-דברי והקשיבו לאמרי אביכם

ג: אני נוכחתי בלבי בכל-חיי כי האמת והצדק טובים הם וימצאו-חן בעיני אלהים ורעים השקר והכעס כי הם ילמדו כל-רע לבני האדם

ד: הגדתי לכם היום בני כי בלבבי חרצתי להמית את-יוסף איש הטוב והאמת

ה: ואנכי שמחתי על-מכירתו כי אבינו אהב אותו מכלנו

ו: כי רוח הקנאה והגאוה דברה אלי לאמר גם-אתה בנו כמוהו

ז: ויעירני אחד מרוחות בליעל לאמר קח את-החרב והרג-בה את-יוסף ויאהבך אביך במותו

ח: והוא רוח הקנאה אשר הסיתני לטרף את-יוסף כאשר יטרף הנמר את-הגדי

ט: ואלהי אבי יעקב לא אנה אותו לידי אשר אמצאהו לבדו ולא נתנני לעשות את-מעשה הפשע הזה למען לא יכחדו שני שבטים מישראל


פרק ב[עריכה]

א: ועתה בני הנה אנכי מת ואגיד לכם באמת אם-לא תשמרו מרוח הכזב והכעס ולא תאהבו אמת וארך-רוח אבד תאבדון

ב: כי עורון-עינים בקנאה אשר לא יתן את-איש לראות פניו באמת

ג: כי אם אב יהי או אם יתהלך אתם כאויב או אח יהי ולא ידעהו או נביא יי ולא ישמע אליו או צדיק ולא יראהו או רע ויתנכר אליו

ד: כי רוח הכעש יאחזהו ברשת תעתועים ויעור את-עיניו ובכזב יחשיך תבונתו ויראהו כל על-פי דרכו הוא

ה: ואל-מי יפנה את-עיניו הלא אל-אחיו בשנאת לבב למען קנא בו

פרק ג[עריכה]

א: כי הכעש ענין רע בני והוא את-הנשמה ירגיז

ב: ואת-הגוף יכניע ובנפש ישלט ויתן תעצומות לגו למען יעשה כל-רע

ג: ואם-הבשר יעשה כל-אלה תזכה גם-הנפש את-הנעשה כי לא תראה נכוחה

ד: ועל-כן איש כי יכעס ועז לו והיה-לו כח פי שלשה בכעסו הכח הראשון הוא חיל עוזריו הכח השני עשרו כי בו יפתה וברשע ינצח וכי יש-לו הכח השלישי הוא כח הטבע של הבשר בו יעשה רעה

ה: ואם-גם-יחלה הכועס והיה לו כח פי שנים בכעסו כי הכעס יעזר תמיד בעשות רשע

ו: והרוח הזה יהלך עם-רוח השקר לימין השטן למען יעשו מעשיהם בכזב ובכח אכזר


פרק ד[עריכה]

א: ועל-כן הכירו בני את-כח הכעש כי הבל הוא

ב: כי לראשונה בדברים יעורר ובמעשים יחזק את-אשר יכעס ובנזקים קשים יסעיר את-דעתו עד-אשר יעיר בכעס גדול את-נפשו

ג: ואם-ידבר איש קשות אליכם אל-תתעוררו לכעס ואם-יהללכם איש כי קדושים אתם אל-תתגאו ואל-תשתנו לא לשמח ולא למאס

ד: כי לראשונה ייטיב השמיע ויחדד את-דעתו לקבל עצת מזמות והיה כי יכעס האיש ויאמין כי צדק בכעסו

ה: וכי יאנה לכם נזק או כי תאבד לכם אבדה אל-תעצבו בני כי הרוח הוא יעורר אתכם להתאוות תאוה אל-הדבר האבוד למען תפלו בכעס על-ידי העצב

ו: וכי יאנה לכם נזק לרצונכם או לא לרצונכם אל-תדאגו כי הדאגה תוליד כעס וכזב

ז: כי רע הכעס עם השקר ושני פנים לו ושניהם יתחברו למען הרגיז לב

ח: וכי תסער הנפש תמיד וסר מעליה יי בליעל ימשל-בם


פרק ה[עריכה]

א: ועל-כן בני שמרו את-מצות יי ואת-תורתו נצרו וסורו מן-הכעס ושנאו כזב למען ישכן בקרבכם יי ובליעל ינוס מכם

ב: ודברו אמת איש את-רעהו ולא תפלו בכעס וברגז ושלום יהיה לכם ואלהי השלום יהיה עמכם ולא תנצח אתכם מלחמה

ג: אהבו את-יי כל-ימי חייכם ואיש את-רעהו בלבב שלם

ד: כי ידעתי כי באחרית הימים תסורו מאחרי יי ותכעיסו את-לוי ותערכו מלחמה על-יהודה ולא תוכלו להם כי מלאך יי יוליך את-שניהם כי בהם יקום ישראל

ה: וכי תסורו מאחרי יי ותלכו בכל-רע ותעשו את-תועבות הגוים ותזנו אחרי נשי פושעים כל-רוחות הרשע יפעלו בכם בכל-רע

ו: כי הכרתי בספר חנוך הצדיק כי השטן נשיאכם וכל-רוחות רשע ורהב יקשרו ויאריכו ימים אצל בני לוי ויפעלו למען החטיאם לפני אלהיהם

ז: ובני יקרבו אל-בני לוי ויחטאו אתם בכל ובני יהודה ישאפו בצע ויטרפו כאריות הון זרים

ח: ועל-כן אתם יחד בשבי תובלו ושם תענו במכות מצרים ובכל-רשעת הגוים

ט: ואחרי כן תשובו אל-יי ויתן לכם רחמים והשיבכם אל-מקדשו ויתן לכם שלום

י: ומשבט יהודה ומשבט לוי תקום לכם ישועת יי כי הוא לבדו יעשה מלחמה את-בליעל ויתן נקמת נצח באויביכם

יא: ואז יוציא את-נפשות הצדיקים משבי בליעל וכל-הלבבות אשר לא אבו שמע ישיב אל-יי ויתן שלום נצח לכל-אשר יקראהו

יב: וכל-הקדושים ינוחו בעדן וצדיקים בירושלם החדשה יגילו אשר היא תפארת אלהים לעולם

יג: ולא עוד תשאר ירושלם שממה ולא עוד ישראל בשבי ילך כי יי יהיה בתוכה וקדוש ישראל ימשל בה


פרק ו[עריכה]

א: ועתה בני יראו את-יי והשמרו מפני השטן וכל רוחותיו

ב: קרבו אל-אלהים ואל-המלאך המתפלל בעדכם כי הוא העומד בין אלהים ובין בני האדם ולשלום ישראל נגד ממלכת האויב יעמד

ג: על-כן יתאמץ האויב להשחית את-כל-אשר בשם יי יקרא

ד: כי ידע אשר ביום שוב ישראל תחדל ממלכת האויב

ה: כי מלאך השלום הוא יחזק את ישראל למען אשר לא-יפל בקץ הרעות

ו: ועל-כן השמרו בני מכל-מעשה רע והסירו מאתכם כל-כעס וכל-כזב ואמת וארך-רוח אהבו

ז: ואת-אשר שמעתם מאביכם אותה תגידו לבניכם

ח: ועל-כן סורו מכל-רשע ודבקו בצדקת אלהים והיה שבטכם לתשועה עד-עולם

ט: וקברוני אצל אבותי


פרק ז[עריכה]

א: וידבר אליהם כאלה וינשק להם וישכב בשיבה טובה

ב: ויקברהו בניו ואחרי-כן העלו את-עצמותיו וישימון במקום אשר שם אברהם יצחק ויעקב

ג: לבד אשר נבא להם דן אשר ישכחו את-אלהים וינכרו מארץ נחלתם ומשבט ישראל ומארץ מכורתם

<< · צוואות השבטים · צוואת נפתלי· >>

צוואת נפתלי הבן השמיני ליעקב ובן בלהה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת צואת נפתלי אשר צוה לפני מותו בשנת שלשים ומאה לחייו

ב: ויהי כאשר נאספו בניו בחדש השביעי בראשון לחדש ויעש להם משתה

ג: ויהי ממחרת כאשר הקיץ משנתו ויאמר להם הנה אנכי מת ולא האמינו לו

ד: ויברך את-יי ויתחזק ויאמר להם הנה אנכי מת אחרי המשתה אשר עשיתי אתמול

ה: ויען ויאמר אל-בניו שמעו בני בני נפתלי והקשיבו לאמרי אביכם

ו: אותי ילדה בלהה כי עשתה רחל בערמה ותתן ליעקב את-בלהה תחתיה ותהר ותלד אותי על-ברכי רחל ועל-כן קראה את-שמי נפתלי

ז: ותאהבני רחל מאד כי נולדתי על-ברכיה ובעודני רך ותשקני ותאמר מי יתן-לי אח לך יוצא מרחמי וישוה לך

ח: ועל-כן דמה אלי יוסף בכל כתפלת רחל

ט: ואמי בלהה היתה בת-רתי אחי דבורה מינקת רבקה אשר נולדה ביום הולד רחל

י: ויהי רתי ממשפחת אברהם כשדי ירא אלהים חפשי ומזרע היחש

יא: ויהי כאשר נפל בשבי ויקנהו לבן ויתן-לו את-עדנה שפחתו לאשה ותלד בת ויקרא שמה זלפה על-שם העיר אשר בה נשבה

יב: ואחרי-כן ילדה לו את-בלהה לאמר נבהלה בתי כי אך נולדה ותתפש בשדי אמה ותבהל לינק

פרק ב[עריכה]

א: ואנכי הייתי קל ברגלי כאחת האילות ויועידני אבי לכל-בשורה וגם-ברכני להיות כאילה

ב: כי כאשר ידע היוצר את-הכלי כמה יכיל ולפיהו יביא חמר ככה יצר גם-יי את-הגויה בדמות הרוח ולפי כח הגוף יפח הרוח

ג: ולא יהי יתרון בינותם עד-לשלישית השערה כי במשקל ובמדה ובקו נוצר כל-יצור

ד: וכאשר ידע היוצר שרות כל-כלי למה יכשר ככה יודע יי כל-בשר את-הגבול אשר עדיו יתהלך בטוב ומתי יחל הרע

ה: כי אין יצור ואין מחשבה ויי לא ידעם כי את-כל-האדם ברא בצלמו

ו: ככח האדם כן פעלו כתבונתו כן מעשהו כאשר זמם כן-יבצע כלבו כן-פיו כעינו כן שנתו כנפשו כן דברו אם-בתורת יי ואם-במעשי בליעל

ז: וכאשר הבדל בין אור לחשך בין ראיה לשמיעה ככה הבדל גם בין-איש לרעהו ובין אשה לרעותה ואין אשר יאמר כי ידמו אחד לשני בפניהם או בדעתם

ח: כי כל פעל אלהים בסדר חמשת החושים בראש ואת-הצואר חבר עם-הראש ויתן עליו שער ליפי ולתפארת ולב להבין בטן להפריש קבה קנה לבריאות כבד לכעס מרה למרירות טחול לשחוק כליות לעצה ירכים לכח צלעות למשכב מתנים לעז וכאלה

ט: וככה בני יהיו כל-מעשיכם בסדר לטוב וליראה את-האלהים ואל תחפזו לעשות בגאוה וגם-לא דבר בלא עתו

י: כי כאשר יאמר לעין שמעי והיא לא תוכל כן לא-תוכלו להאיר מעשיכם אם בחשך תהיו


פרק ג[עריכה]

א: ואתם אל-תמהרו להרע את-מעשיכם בתאות-בצע ולפתות את-נפשכם בדברי-שוא כי אם-תחרישו בטהר לבב תדעו להתחזק ברצון יי ולתעב רצון בליעל

ב: השמש והירח והכוכבים לא ישנו צבאם כן לא תמירו גם אתם את-תורת אלהים במשובת מעשיכם

ג: כי הגוים הלכו שולל ויעזבו את-יי וימירו את-דרכם ויכנעו לפני עץ ואבן ורוחות תעתועים

ד: לא-כן אתם בני אשר הכרתם ברקיע בארץ ובים ובכל-היצורים את-יי עושם לבל-תהיו כאנשי סדום אשר המירו את-דרכם

ה: ככה השחיתו גם-הנפילים את-דרכם אשר קללם יי בעת המבול וישם בגללם את-הארץ שממה מיושביה וכל-הצומח בה


פרק ד[עריכה]

א: ואת-כל-אלה הנני אומר לכם בני קראתי בספר חנוך אשר גם-אתם תסורו מאחרי יי ותלכו בכל-חטאת הגוים ותעשו כל-רשעת סדום

ב: והביא יי עליכם שבי ועבדתם שם את-אויביכם וצרה וצוקה תכניע אתכם עד השמיד יי את-כלכם

ג: ונשארתם מתי-מעט ושארית ואז תשובו וידעתם את-יי אלהיכם והשיבכם יי לארצכם כרב חסדיו

ד: והיה כי-ישובו אל-ארץ אבותיהם ושבו ושכחו את-יי ופשעו

ה: והפיצם יי על-פני כל-הארץ עד-בא חסד יי


פרק ה[עריכה]

א: ובשנת הארבעים לחיי ראיתי חזון על-הר הזיתים מקדם לירושלים כי השמש והירח נדמו

ב: והנה יצחק אבי-אבי ויאמר אלינו רוצו ותפשו איש כפי כחו והיה אשר יחזיק בם והיו לו השמש והירח

ג: ונרץ כלנו יחד ויתפש לוי את-השמש ויעבר יהודה ויתפש את-הירח וירומו שניהם אתם

ד: ויהי לוי כשמש והנה עלם מושיט לו שנים עשר ענפי תמר ויהודה נוצץ כלבנה ותחת רגליהם שתים עשרה קרנים

ה: וירוצו לוי ויהודה גם-שניהם ויחזיקו בם

ו: והנה שור פר על-הארץ ושתי קרנים גדולות לו וכנפים בגבו ככנפי הנשר ונחפץ להחזיק בו ולא יכלנו

ז: ויבא יוסף ויחזק-בו וירום אתו יחד

ח: ואנכי ראיתי כי שם הייתי והנה מגלה קדושה נראתה לנו לאמר האשורים המדים הפרסים הכשדים והסורים ינהלו את-שבי שנים עשר שבטי ישראל

פרק ו[עריכה]

א: וארא עוד מקץ שבעה ימים והנה אבינו יעקב עומד על-שפת ים ימניה ואנחנו בניו אתו

ב: והנה אניה באה בלא מלחים ורבי-חובל ועל-האניה כתוב אנית יעקב

ג: ויאמר אלינו אבינו הבה נרדה לתוך אניתנו

ד: והיה כאשר באנו לתוכה והנה סער חזק התחולל ורוח-סופה גדולה ואבינו אשר אחז בהגה הלך מאתנו

ה: ואנחנו נשאנו על-הים בסערה ותמלא האניה מים ותנד בתוך הגלים עד-אשר נשברה

ו: וימלט יוסף על-הסירה האחת וגם-אנחנו נפרדנו איש מאחיו על-תשעה קרשים ויהודה ולוי היו על-האחד

ז: ונפץ כלנו עד-לקצוי ארץ

ח: ויחגר לוי שק ויתפלל אל-האלהים

ט: ויהי כי חדל הסער ותגע האניה אל-היבשה בשלום

י: והנה יעקב אבינו בא ונשמח כלנו יחדו

פרק ז[עריכה]

א: ואגיד ליעקב אבינו את-שני החלומות האלה ויאמר אלי בוא יבאו הדברים האלה בעתם אחרי אשר ישראל יענה הרבה

ב: ויאמר אלי אבי אחרי-כן אוחילה לאל כי עוד יוסף בני חי כי ראיתי תמיד אשר יספרהו יי יחד אתכם

ג: ויבך ויאמר אללי לי בני יוסף כי חי אתה ואנכי לא אראך וגם-אתה לא תראה את-יעקב אשר הולידך

ד: לקול דבריו בקשתי לבכות גם-אני ויהי כאש עצורה בלבבי להגיד-לו כי נמכר יוסף ואולם יראתי מפני אחי

פרק ח[עריכה]

א: הנה בני הראיתי אתכם את-אחרית הימים כי כל-אלה יקרו את-ישראל

ב: ואתם תצוו את-בניכם אחריכם אשר יתחברו אל-לוי ויהודה כי ביהודה תקום תשועת ישראל ובו יברך יעקב

ג: כי בשבטו יראה אלהים להציל את עם-ישראל ויקבץ את-הצדיקים מבין הגוים

ד: וכי תעשו גם-אתם בני את-הטוב יברכוכם בני-איש וגם-מלכים ובכם יתפאר אלהים בין הגוים והשטן ינוס מפניכם וחיות השדה ייראו מכם ויי יאהבכם ומלאכים יסוככו עליכם

ה: כי כאשר יגדל איש את-הילד היטב יפקד שמו לטובה ככה יפקד גם-זכרכם לטוב לפני אלהים כי תעשו את-הטוב

ו: ואשר לא יעשה טוב יקללהו מלאכים ואנשים ואלהים יחלל על-ידו בין הגוים והשטן יעשהו כלי-משכן לו וכל-חית השדה תרדה-בו ויי ישטמהו

ז: כי גם-מצות התורה שני פנים להן ובתבונה תמלאנה

ח: עת לאדם לדעת את-אשתו ועת פרש ממנה לתפלתו

ט: כי שניהם הנם מצות יי ואם-לא ישמרו על-פי דרכם יביאו חטא גדול על-בני האדם וככה גם-שאר המצות

י: ואתם בני היו חכמים ונבונים באלהים כי ידעתם את-דרך מצותיו ואת-חקי כל-מעשה למען יאהבכם יי


פרק ט[עריכה]

א: ויצו אותם כאלה ויאמר אליהם אשר יעלו את-עצמותיו אתם חברונה ויקברהו עם-אבותיו

ב: ויהי אחרי אשר אכל ושתה אתם בשמחת-לבב ויכס את פניו ויגוע

ג: ויעשו בניו ככל אשר צום אביהם

<< · צוואות השבטים · צוואת גד· >>

צוואת גד הבן התשיעי ליעקב ובן זלפה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת צואת אשר אשר צוה לבניו בשנת חמש ועשרים ומאה לחייו

ב: וידבר אליהם והוא בריא ויאמר שמעו בני אשר אל-אביכם וכל-הישר בעיני אלהים אראכם

ג: שתי דרכים נתן אלהים לבני האדם ושני יצרים ושני מפעלים שני פנים ושני קצות

ד: ועל-כן הכל שנים שנים הם זה לעמת זה

ה: כי שתי דרכים הן הטוב והרע ובלבנו שני היצרים המבדילים בינותם

ו: וכי תרצה הנפש בטוב כל-מעשיה בצדק תעשה ואם-תחטא מיד תשוב

ז: כי אם-תחשב על-דבר הצדק ותזרה הלאה את-הרע תרמס מהר את-הרשע ותשרש את-החטא

ח: וכי תכנע הנפש לפני היצר הרע את-כל-מעשיה ברשע תעשה ותגרש את-הטוב ותדבר ברע ובליעל ישלט-בה ואם-גם-תעשה את-הטוב לרע יהפך

ט: כי אם-תחל לעשות-טוב והיו תוצאות מעשיה רשע כי אוצר היצר רוח רשע תמלא


פרק ב[עריכה]

א: והנפש אשר תאמר להשליט את-הטוב על-הרע והיה סוף מעשיה גם-דרך הרע

ב: ויש איש אשר לא ירחם על-עבדיו אשר שרתו לפניו ברע גם-זה שני פנים לו אבל הכל רשע

ג: ויש איש אשר אהב עושה רע עד-כי יחפץ למות למענו ברע וגלוי הוא שני פנים לדבר הזה והכל ענין רע

ד: כי אם-גם אהבה היא אבל רעה היא בכסותה על-רשע ועל-כן הדבר הזה שמו טוב הוא וסוף מעשיו לרע יוביל

ה: ויש אשר יגנב ירשיע יגזל ויחמס ועל-דל ירחם גם-לזה שני פנים והכל רע

ו: כל-אשר יחמס את-רעהו יכעיס אלהים וישבע לשוא באל עליון ועל-העני ירחם את-יי נותן התורה יתעב ויכעיס ואביון יחיה

ז: את-נפשו יטנף ואת-גוו יפנק רבים יהרג ועל-מעט יחמל גם-לזה שני פנים והכל ענין רע

ח: ויש אשר ינאף ויזנה ומכל-אכל ינזר ויצום ויעשה עול ובחיל עשרו יחמס רבים וברב רשעו הוא גם-מצות יעשה גם-לזה שני פנים והכל רע-הוא

ט: וכל-אלה כחזירים וכארנבות הם כי גם-אלה טהורים למחצה המה ובאמת טמאים הם

י: וכאלה דבר אלהים גם-על-לוחות החקות

פרק ג[עריכה]

א: ואתם בני אל תהיו כמוהם בעלי שני פנים לטוב ולרע כי רק בטוב תדבקו למען ישכן-בו אלהים ובני אדם ידרשהו

ב: נוסו לכם מפני הרע והכריחו את-היצר הרע במעשיכם הטובים כי אלה אשר שני פנים להם לא יעבדו את-יי ויעבדו את-תאותיהם למען ימצאו-חן בעיני בליעל ובעיני האנשים הדומים להם


פרק ד[עריכה]

א: כי האנשים הטובים ישרים הם ואם-גם-חנפים לחוטאים יחשבום לפני יי יצדקו

ב: ורבים אשר ישמידו את-הרשעים שני מפעלים יעשו טוב ורע אולם הכל טוב-הוא כי עקר את-הרע משרשו וישמידהו

ג: ויש אשר ישנא חונן דל ורשע ונואף וצם גם-לזה שני פנים ואולם כל-המפעל טוב-הוא כי הולך הוא בדרכי יי אשר לא יקבל את-הנראה טוב כטוב באמת

ד: ויש אשר לא-יחפץ לראות ימים טובים עם-הוללים למען אשר לא-ינבל את-פיו ונפשו יגאל גם-לזה שני פנים והכל טוב-הוא

ה: כי אלה לצבאים ולאילות ידמו כי בהיותם פראים כטמאים ידמו ובאמת טהורים הם כי קנאו ליי וילכו בדרכיו וינזרו מכל-אשר צוה אלהים בחקותיו כי שנאו ויבדל בין הרע ובין הטוב


פרק ה[עריכה]

א: ראו בני איך שנים בכל המה זה לעמת זה והאחד בשני יסתר בצע בעשר שכרון בטוב לב עצב בשמחה והוללות בחיי האשות

ב: אחרי החיים מות יבא אחרי כבוד קלון אחרי היום הלילה וחשך אחרי אור וכל-אלה תחת שלטון היום המה והצדק תחת שלטון החיים והרשע תחת המות ועל-כן יחכו למות חיי עולם

ג: לא יוכל איש לקרא לאמת כזב ולצדק רשע כי כל-אמת תחת האור הוא כמו כל-נברא תחת אלהים

ד: בכל-אלה נסיתי אני בימי חיי ולא סרתי מאחרי אמת יי ואת-חקי עליון חקרתי כי בכל-כחי הלכתי בישרי אחרי הטוב


פרק ו[עריכה]

א: ואתם בני שמרו גם-אתם את-מצות-יי ולכו בישר פנים אחרי האמת

ב: כי אלה אשר שני פנים להם משנה יאשמו כי גם-עשה יעשו את-הרע וגם-יחנו את-כל-עושיו כי ילכו אחרי רוחות התהו הנלחמים עם-בני איש

ג: שמרו בני אתם את-מצות יי ואל תלכו אחרי הרע בחשבכם אותו לטוב ודרשו אחרי הטוב באמת ושמרהו בכל-מצות יי כי תשובו אליו ובו תרגעו

ד: כי סוף בני האדם יוכיח על-צדקתם כי יודעו למלאכי יי ולמלאכי בליעל

ה: הנפש כי תתרגז ותלך יציק לה הרוח הרע אשר אותו עבדה בתאותה ובמעשיה הרעים

ו: וכי ישלו איש ויכיר בשמחה את-מלאך השלום הוא ינחהו לחיי עולם


פרק ז[עריכה]

א: אל-תהיו בני כסדום אשר לא הכירה את-מלאכי יי ותאבד לעד

ב: כי ידעתי אשר תחטאו ותנתנו בידי אויביכם וארצכם שממה תהיה וכל-מקדשיכם יחרבו ונפזרתם בכל-ארבע פנות העולם ואתם תהיו בגולה ותתעבו כמים הנמסים

ג: עד-ישקיף עליון על-האדמה והוא יבוא ואת-ראש התנין ירוצץ על-המים והוא יושיע את-עם-ישראל ואת-כל-הגוים

ד: והגידו כזאת גם-אתם לבניכם אשר לא ימרו את-פיו

ה: כי קראתי בלוחות השמים כי שמוע לא תשמעו אליו ופשוע תפשעו-בו ולא תלכו בחקות יי כי אם-במצות בני האדם ותשחיתו ותרעו

ו: ועל-כן תזרו כגד וכדן אחי אשר לא יכירו את-ארצם ואת-שבטם ואת-שפתם

ז: ואולם יי יקבץ אתכם באמונה למען חסדיו ולמען אברהם יצחק ויעקב


פרק ח[עריכה]

א: ויהי אחרי אשר דבר להם כאלה ויצו ויאמר קברוני בחברון

ב: וישכב וימת בשיבה טובה

ג: ויעשו-לו בניו כאשר צום ויעלו אותו חברונה ויקברהו עם-אבותיו

<< · צוואות השבטים · צוואת אשר· >>

צוואת אשר הבן העשירי ליעקב ובן זלפה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת צואת אשר אשר צוה לבניו בשנת חמש ועשרים ומאה לחייו

ב: וידבר אליהם והוא בריא ויאמר שמעו בני אשר אל-אביכם וכל-הישר בעיני אלהים אראכם

ג: שתי דרכים נתן אלהים לבני האדם ושני יצרים ושני מפעלים שני פנים ושני קצות

ד: ועל-כן הכל שנים שנים הם זה לעמת זה

ה: כי שתי דרכים הן הטוב והרע ובלבנו שני היצרים המבדילים בינותם

ו: וכי תרצה הנפש בטוב כל-מעשיה בצדק תעשה ואם-תחטא מיד תשוב

ז: כי אם-תחשב על-דבר הצדק ותזרה הלאה את-הרע תרמס מהר את-הרשע ותשרש את-החטא

ח: וכי תכנע הנפש לפני היצר הרע את-כל-מעשיה ברשע תעשה ותגרש את-הטוב ותדבר ברע ובליעל ישלט-בה ואם-גם-תעשה את-הטוב לרע יהפך

ט: כי אם-תחל לעשות-טוב והיו תוצאות מעשיה רשע כי אוצר היצר רוח רשע תמלא


פרק ב[עריכה]

א: והנפש אשר תאמר להשליט את-הטוב על-הרע והיה סוף מעשיה גם-דרך הרע

ב: ויש איש אשר לא ירחם על-עבדיו אשר שרתו לפניו ברע גם-זה שני פנים לו אבל הכל רשע

ג: ויש איש אשר אהב עושה רע עד-כי יחפץ למות למענו ברע וגלוי הוא שני פנים לדבר הזה והכל ענין רע

ד: כי אם-גם אהבה היא אבל רעה היא בכסותה על-רשע ועל-כן הדבר הזה שמו טוב הוא וסוף מעשיו לרע יוביל

ה: ויש אשר יגנב ירשיע יגזל ויחמס ועל-דל ירחם גם-לזה שני פנים והכל רע

ו: כל-אשר יחמס את-רעהו יכעיס אלהים וישבע לשוא באל עליון ועל-העני ירחם את-יי נותן התורה יתעב ויכעיס ואביון יחיה

ז: את-נפשו יטנף ואת-גוו יפנק רבים יהרג ועל-מעט יחמל גם-לזה שני פנים והכל ענין רע

ח: ויש אשר ינאף ויזנה ומכל-אכל ינזר ויצום ויעשה עול ובחיל עשרו יחמס רבים וברב רשעו הוא גם-מצות יעשה גם-לזה שני פנים והכל רע-הוא

ט: וכל-אלה כחזירים וכארנבות הם כי גם-אלה טהורים למחצה המה ובאמת טמאים הם

י: וכאלה דבר אלהים גם-על-לוחות החקות

פרק ג[עריכה]

א: ואתם בני אל תהיו כמוהם בעלי שני פנים לטוב ולרע כי רק בטוב תדבקו למען ישכן-בו אלהים ובני אדם ידרשהו

ב: נוסו לכם מפני הרע והכריחו את-היצר הרע במעשיכם הטובים כי אלה אשר שני פנים להם לא יעבדו את-יי ויעבדו את-תאותיהם למען ימצאו-חן בעיני בליעל ובעיני האנשים הדומים להם


פרק ד[עריכה]

א: כי האנשים הטובים ישרים הם ואם-גם-חנפים לחוטאים יחשבום לפני יי יצדקו

ב: ורבים אשר ישמידו את-הרשעים שני מפעלים יעשו טוב ורע אולם הכל טוב-הוא כי עקר את-הרע משרשו וישמידהו

ג: ויש אשר ישנא חונן דל ורשע ונואף וצם גם-לזה שני פנים ואולם כל-המפעל טוב-הוא כי הולך הוא בדרכי יי אשר לא יקבל את-הנראה טוב כטוב באמת

ד: ויש אשר לא-יחפץ לראות ימים טובים עם-הוללים למען אשר לא-ינבל את-פיו ונפשו יגאל גם-לזה שני פנים והכל טוב-הוא

ה: כי אלה לצבאים ולאילות ידמו כי בהיותם פראים כטמאים ידמו ובאמת טהורים הם כי קנאו ליי וילכו בדרכיו וינזרו מכל-אשר צוה אלהים בחקותיו כי שנאו ויבדל בין הרע ובין הטוב


פרק ה[עריכה]

א: ראו בני איך שנים בכל המה זה לעמת זה והאחד בשני יסתר בצע בעשר שכרון בטוב לב עצב בשמחה והוללות בחיי האשות

ב: אחרי החיים מות יבא אחרי כבוד קלון אחרי היום הלילה וחשך אחרי אור וכל-אלה תחת שלטון היום המה והצדק תחת שלטון החיים והרשע תחת המות ועל-כן יחכו למות חיי עולם

ג: לא יוכל איש לקרא לאמת כזב ולצדק רשע כי כל-אמת תחת האור הוא כמו כל-נברא תחת אלהים

ד: בכל-אלה נסיתי אני בימי חיי ולא סרתי מאחרי אמת יי ואת-חקי עליון חקרתי כי בכל-כחי הלכתי בישרי אחרי הטוב


פרק ו[עריכה]

א: ואתם בני שמרו גם-אתם את-מצות-יי ולכו בישר פנים אחרי האמת

ב: כי אלה אשר שני פנים להם משנה יאשמו כי גם-עשה יעשו את-הרע וגם-יחנו את-כל-עושיו כי ילכו אחרי רוחות התהו הנלחמים עם-בני איש

ג: שמרו בני אתם את-מצות יי ואל תלכו אחרי הרע בחשבכם אותו לטוב ודרשו אחרי הטוב באמת ושמרהו בכל-מצות יי כי תשובו אליו ובו תרגעו

ד: כי סוף בני האדם יוכיח על-צדקתם כי יודעו למלאכי יי ולמלאכי בליעל

ה: הנפש כי תתרגז ותלך יציק לה הרוח הרע אשר אותו עבדה בתאותה ובמעשיה הרעים

ו: וכי ישלו איש ויכיר בשמחה את-מלאך השלום הוא ינחהו לחיי עולם


פרק ז[עריכה]

א: אל-תהיו בני כסדום אשר לא הכירה את-מלאכי יי ותאבד לעד

ב: כי ידעתי אשר תחטאו ותנתנו בידי אויביכם וארצכם שממה תהיה וכל-מקדשיכם יחרבו ונפזרתם בכל-ארבע פנות העולם ואתם תהיו בגולה ותתעבו כמים הנמסים

ג: עד-ישקיף עליון על-האדמה והוא יבוא ואת-ראש התנין ירוצץ על-המים והוא יושיע את-עם-ישראל ואת-כל-הגוים

ד: והגידו כזאת גם-אתם לבניכם אשר לא ימרו את-פיו

ה: כי קראתי בלוחות השמים כי שמוע לא תשמעו אליו ופשוע תפשעו-בו ולא תלכו בחקות יי כי אם-במצות בני האדם ותשחיתו ותרעו

ו: ועל-כן תזרו כגד וכדן אחי אשר לא יכירו את-ארצם ואת-שבטם ואת-שפתם

ז: ואולם יי יקבץ אתכם באמונה למען חסדיו ולמען אברהם יצחק ויעקב


פרק ח[עריכה]

א: ויהי אחרי אשר דבר להם כאלה ויצו ויאמר קברוני בחברון

ב: וישכב וימת בשיבה טובה

ג: ויעשו-לו בניו כאשר צום ויעלו אותו חברונה ויקברהו עם-אבותיו

<< · צוואות השבטים · צוואת יוסף· >>

צוואת יוסף הבן האחד עשר ליעקב ובן רחל[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת צואת יוסף ויהי כאשר הלך למות ויקרא אל-בניו ואל-אחיו ויאמר אליהם

ב: אחי ובני שמעו אל-יוסף אהוב ישראל והאזינו לאמרי-פיו

ג: אנכי ראיתי בחיי קנאה ומות ולא סרתי מאמת יי ואתחזק-בה

ד: אחי שנאוני ויי אהבני הם בקשו להרגני ואלהי אבותי שמרני הם בבור השליכוני ועליון העלני

ה: לעבד נמכרתי ואדון-כל פדני בשבי לקחתי וזרועו החזקה הושיעתני ברעב עניתי ויי כלכלני

ו: לבדי הייתי ואלהים נחמני חולה הייתי ויי השקיף עלי בבית הכלא הייתי ואלהים חנני באזקים נאסרתי והוא הצילני

ז: בתוך דבת-עם והוא זכני עלילות רעות שמו עלי המצרים והוא הושיעני עבד הייתי וירוממני


פרק ב[עריכה]

א: וככה הפקיד פוטיפר שר הטבחים אשר לפרעה את-ביתו על-ידי ואנכי נלחמתי עם-אשתו לא-ידעה-בשת אשר החזיקה בי לחטא עמה ואלהי ישראל אבי שמרני מפני האש היוקדת

ב: בבית הכלא השליכוני הכוני שמוני ללעג ואלהים נתנני לרחמים לפני שר בית-הסהר

ג: כי לא יעזב יי את-יראיו לא בחשך ולא באזקים ביגון ובצרה

ד: כי לא איש אלהים ויבוש ובן-אדם ויפחד ולא ילוד-אדמה הוא ויחלש ויחת

ה: ובכל-אלה עזר הוא ואיש לפי דרכו ינחם ואם-גם ירחק מעט לבחן יצר-לב

ו: בעשרה נסיונות בחנני ובכלם ארך-רוח הייתי

ז: כי רפואה גדולה ארך-רוח והרבה טובה תביא סבלנות


פרק ג[עריכה]

א: כמה יראה אותי המצרית במות כמה מסרה אותי לענשני

ב: ואחרי-כן קראה לי וכי לא חפצתי להיות עמה אמרה אלי אתה תמשל גם-בי גם-בכל-אשר בביתי אם-תמסר לי ואתה תהיה כאדוננו

ג: ואנכי זכרתי את-דברי יעקב אבי ואלך אל-חדרי ואבך ואתפלל אל-יי

ד: ואנכי צמתי בשבע השנים ההן ובעיני המצרים הייתי כחי חיי-תענוגים כי חן יצוק על-פני כל-הצמים למען יי

ה: ואם-לא היה אדוני בביתו לא שתיתי יין ושלשה ימים לקחתי אכלי ואתן לעניים ולחולים

ו: ואשחר לבקר את-יי ואבך על-אדות המצרית אשת מף כי הציקה לי תמיד מאד כי גם בלילה באה אלי ותאמר כי באה לבקרני

ז: ובן זכר לא היה לה ותהי כמבקשת לאמצני כבן לה ואתפלל אל-יי ותלד זכר

ח: ובמשך ימים חבקה אותי כבן ואנכי לא ידעתי ואחרי-כן בקשה להסיתני לזנות עמה

ט: וכראותי זאת ואעצב עד-מות וכצאתה ואתעודד ואתאבל על-אדותיה ימים רבים כי הכרתי את-יצרה ואת-מזמתה

י: ואדבר אליה דברי עליון למען תשוב מתאותה הרעה

פרק ד[עריכה]

א: ופעמים רבות הללתני בדברים כאיש קדוש ובערמה שבחה את-ענותי לפני בעלה בעוד אשר בהיותנו לבדנו בקשה להדיחני

ב: בגלוי הללתני כמו ענו ובסתר דברה אלי לאמר אל-תירא מפני אישי כי הוא גם-מאמין בענותך ואם יאמר לו איש עלינו לא יאמין

ג: ואני בכל-אלה יצועי שק ואתפלל אל-יי כי יצילני מערמת המצרית

ד: וכאשר לא יכלה דבר ותבא אלי בערמה לקחת לקח לשמע את-דבר אלהים

ה: ותאמר אלי אם חפץ אתה כי אעזב את-האלילים שכבה עמי ואנכי אפתה את-בעלי לסור מאחרי האלילים ונלך בחקות יי אלהיך

ו: ואמר אליה אין חפץ ליי בטמאת יראיו ולא ירצה בנואפים כי אם באלה אשר בטהר לבב ובנקיון שפתים יקרבו אליו ותחרש כי בקשה למלא תאותה

ז: וארבה לצום ולהתפלל למען יצילני יי מידה


פרק ה[עריכה]

א: ותוסף לעת אחרת ותאמר אלי אם-לא תחפץ לזנות עמי אנכי אהרג את-בעלי ואקחך לי לבעל

ב: ואני בשמעי זאת ואקרע את-בגדי ואמר האשה יראי את-יי ואל תעשי את-המעשה הרע הזה פן תכרתי ואת דעי-לך כי אנכי אודיע לכל את-מזימתך זאת

ג: ותירא ותבקש ממני אשר לא אגלה את-מזמתה זאת

ד: ותלך ותסיתני במתנות ותשלח לי כל-חמודות בני אדם

פרק ו[עריכה]

א: ותשלח לי אכל ובו כשפים

ב: ויהי כי בא הסריס ויבא את-המאכל ואביט וארא איש נורא מראהו ויושט לי חרב עם-הקערה ואדע כי מזמתה להדיחני

ג: וכצאתו ואבך ולא טעמתי טעם מאכל זה ולא כל-מאכל אחר ממנה

ד: וכעבור יום ותבא אלי ותכר את-האכל ותאמר אלי מדוע לא אכלת מן-המאכל הזה

ה: ואמר אליה כי מלאת אותו כשפים ומות ואיך אמרת לא אקריב לאלילים בלתי ליי לבדו

ו: והנה את דעי-לך כי אלהי אבי גלה לי ביד-מלאכו את-רעתך ואנכי שמרתי את-המאכל למען בחני אותך אם-תראיהו ותשובי מדרכך

ז: ולמען תוכחי כי לא תשלט רעת פושעים בצדקת יראי יי הנה אקח מן-המאכל ואכל בפניך ובדברי אלה ואתפלל כזאת אלהי אבותי ומלאך אברהם יהיו עמדי ואכל

ח: ובראותה זאת ותפל על-פניה לרגלי ותבך וארימה ואדבר על-לבה

ט: ותבטיחני לבלתי עשות עוד את-מעשה הפשע הזה


פרק ז[עריכה]

א: ואולם היא הקשתה את-לבה ברעה ותחפש אי הדרך תצודני

ב: ותאנח מר ותפל למשכב והיא לא חלתה וכראות בעלה אותה ויאמר לה למה נפלו פניך ותאמר לו צרה בלבבי וכל-אנחות רוחי הציקוני וירפא אותה והיא לא חלתה

ג: והיא לעת מצא רצה אלי ובעלה היה מחוץ לבית ותאמר אלי

ד: אחנק או אתנפל אל-בור אם-לא תחפץ לשכב עמי

ה: ובראותי כי רוח בליעל הרגיזה ואתפלל אל-יי ואמר אליה

ו: למה אמללה תרגזי ותתגעשי והחטא יעור עיניך זכרי כי אם-תשלחי יד בנפשך תכה אשתה צרתך פילגש בעלך את-בניך ותשמידי את-זכרך מעל-פני האדמה

ז: ותאמר אלי הנה אהבתני רב לי אלחם על-חיי ועל-חיי בני ואנכי אחכה עוד עד-אשר אמלא גם-את-תאותי

ח: והיא לא ידעה כי למען יי דברתי אליה כן ולא למענה

ט: כי אם יפל-איש בחשק תאוה ולו יעבד והיה כי ישמע דבר טוב על-חשקו אשר בו נפל וקבל אותו למען תאותו הרעה הזאת


פרק ח[עריכה]

א: וזאת אמר לכם בני כי כשש שעות ביום היו בלכתה מאתי ואנכי כרעתי על-ברכי לפני יי כל-היום וכל-הלילה ובבקר קמתי ואבך ואתפלל להצילני ממנה

ב: לאחרונה תפשה בבגדי ותמשכני בחזקה לשכב עמה

ג: וכראותי כי החזיקה בשגעון בבגדי ואעזבהו ואנוס ערם

ד: והיא בהחזיקה בבגדי שמה עלי עלילות-שוא וכבוא בעלה נתנני במשמר אשר בביתו וממחרת הכני וישלחני אל-בית-הסהר אשר לפרעה

ה: וכאשר הייתי באסורים ותעצב המצרית ותבא ותשמע אותי מהלל ומשבח את-יי במקום חשך ואגיל בקול שמחה ואודה את-אלהי כי נצלתי מתאות המצרית

פרק ט[עריכה]

א: ופעמים רבות שלחה אלי לאמר הואילה למלא תאותי ואנכי אוציאך מן-האזקים ואפדך מחשך

ב: ואנכי לא נשמעתי לה אף-במחשבותי כי אוהב יי את-אשר יתענה בבור חשך בענוה מאשר יחי חיי תפנוקים בחדרי-מלך ויתהולל

ג: כי אם-יחיה איש בצדקתו ויבקש גם-תהלה וידע אל עליון כי-תועילהו ונתן לו גם-את-זאת כאשר נתן גם-לי

ד: כמה פעמים באה אלי בהיותה חולה במחשך-ליל ותשמע לקול תפלתי ואנכי בשמעי את-אנחותיה החרשתי

ה: כי בהיותי בביתי ותגל את-זרועותיה ואת-שדיה ואת-רגליה למען אשכב עמה כי יפת-מראה היתה עד-מאד והדורה בלבושה למען תדיחני ויי הצילני ממזמותיה

פרק י[עריכה]

א: ועל-כן ראו בני את-אשר יפעלו ארך-רוח ותפלה וצום

ב: וגם-אתם אם-תלכו אחרי הענוה וטהר לבב בארך-רוח ותפלה ותצומו בלב נדכה ישכן בקרבכם יי כי אהב הצנע לכת

ג: ובכל-אשר ישכן עליון אם-גם-קנאה תפל על-איש או שבי או רצח אלהים השוכן בו לא רק יוציאהו מרעה למען ענותו כי גם-ירוממהו ויפארהו כאשר עשה גם-אתי

ד: כי בכל-דרכיו יגבה איש אם-במעשים או בדברים או במחשבות

ה: ידעו אחי מה-אהבני אבי ואנכי לא התגאיתי בלבבי אף-כי נער הייתי ויראת יי היתה בלבבי כי ידעתי כי הכל יחלף

ו: ואנכי לא רוממתי נפשי לרעה ואכבד את-אחי ומיראתם החרשתי בעת מכרוני ולא הגדתי לישמעאלים כי בן-יעקב אנכי איש גדול וצדיק

פרק יא[עריכה]

א: וגם-אתם בני תהי יראת יי לנגד עיניכם בכל-מעשיכם וכבדו את-אחיכם כי כל-אשר יעשה את-חקת יי יאהבהו יי

ב: ויהי בנסעי עם-הישמעאלים וישאלוני לאמר העבד אתה ואמר עבד אנכי יליד בית לבל יבשו אחי

ג: ויאמר לי הגדול בהם לא עבד אתה כי כן תעיד גם-חזותך ואנכי אמרתי עבד אנכי

ד: ויהי כאשר באנו מצרימה ויריבו ביניהם מי מהם יתן מחירי ויקחני

ה: ויאותו כלם כי אשאר במצרים אצל מוכר סחורתם עד-אשר ישובו עם-סחורתם

ו: ויי נתן חני בעיני הסוחר ויפקד על-ידי את ביתו

ז: ויברכהו אלהים לרגלי וימלא אותו זהב וכסף ועבדה

ח: ואהי אצלו שלשה חדשים וחמשה ימים


פרק יב[עריכה]

א: בעת ההיא באה אשת מוף אשת פוטיפר במרכבה ברב הדרה כי שמעה על-אדותי מפי סריסיה

ב: ותגד לבעלה כי העשיר הסוחר ביד נער עברי וגם-אומרים גנב גנב מארץ כנען

ג: ואתה עשה-בו שפטים וקח את-הנער אל-ביתנו ויברכך אלהי העברים כי חסד מן-השמים נסוך עליו

פרק יג[עריכה]

א: ויאמן פוטיפר לדבריה ויצו להביא לפניו את-הסוחר ויאמר אליו מה-הדבר אשר שמעתי עליך כי גונב אתה נפשות מארץ כנען ותמכרם לעבדים

ב: ויפל הסוחר לרגליו ויתחנן אליו ויאמר בי אדני לא ידעתי את-אשר תאמר

ג: ויאמר פוטיפרע אם-כן הדבר מאין העבד העברי הזה ויאמר הישמעאלים הפקידהו על-ידי עד-אשר ישובו

ד: ולא האמין לו ויצו ליסרו בשוטים ערם ויהי כי החזיק בדבריו ויאמר פוטיפרע יביאו לפני את-הנער

ה: אני הובאתי לפניו ואשתחוה אפים ארצה לפני פוטיפר כי היה השלישי במעלה בין שרי פרעה

ו: ויבדילני מאתו ויאמר אלי העבד אתה אם-חפשי ואמר עבד אנכי

ז: ויאמר עבד מי אתה ואמר עבד הישמעאלים

ח: ויאמר אלי איך היית לעבד להם ואמר קנה קנוני מארץ כנען

ט: ויאמר אלי אכן שקר אתה דובר ויצו מיד ליסרני בשוטים על-מערמי בשרי

פרק יד[עריכה]

א: ואשת מוף השקיפה בעד האשנב בעת יסרוני כי קרוב ביתה ותשלח אליו לאמר לא בצדק שפטת כי ענש תענש איש חפשי אשר גנב כאלו פושע היה

ב: וכאשר לא שניתי מדברי אף-כי הכיתי ויצו לשום אותי במשמר עד-אשר יבאו אדוני העבד

ג: ותאמר האשה אל-בעלה למה תאסר בזקים נער לקוח בשבי מגזע היחש ועליך להוציאו לחפשי ולשמרו

ד: כי היא בקשה לראותני בחשק חטאה ואנכי לא ידעתי מכל-זה דבר

ה: ויאמר אליה לא-יעשה כן בתוך המצרים לקחת רכוש זרים לפני הוכיח במשפט

ו: כזאת דבר על-הסוחר ואשר לנער היה יהיה בבית הסהר

פרק טו[עריכה]

א: מקץ ארבעה ועשרים יום באו הישמעאלים כי שמעו כי-התאבל עלי יעקב אבי מאד

ב: ויבאו ויאמרו אלי מה-הדבר אשר אמרת עבד אתה והנה ידענו כי בן אתה לאיש גדול בארץ כנען ואביך מתאבל עליך בשק ואפר

ג: ואנכי בשמעי כזאת נמקו קרבי וימס לבבי ואבקש לבכות מאד ואתאפק לבל-אכלים את-אחי ואמר אליהם אנכי לא ידעתי דבר עבד אנכי

ד: ויועצו למכרני למען לא ימצאוני בידיהם

ה: כי יראו מפני אבי פן-יבא עליהם ויקם מהם נקמת חמה כי שמעו כי גדול הוא את-אלהים ואנשים

ו: ויאמר אליהם הסוחר חלצוני ממשפט פוטיפרע

ז: ואלה באו אלי ויבקשו ממני לאמר הגידה כי בכסף קנינו אותך והוא יוציאנו לחפשי

פרק טז[עריכה]

א: ותאמר אשת מוף אל-בעלה קנה את-הנער כי שמעתי אומרים למכר אותו

ב: והיא שלחה מיד סריס אל-הישמעאלים ותחפץ לקנותני ויקרא רב הטבחים לישמעאלים ויבקש לקנות אותי

ג: וכאשר לא נאות למחיר וילך והסריס הודיע לגברתו אחרי אשר נסה אליהם דבר כי דורשים הם מחיר רב בעבד

ד: ותשלח סריס אחר לאמר אף-אם שתי ככרי זהב ידרשו תנו להם אל-תחשכו זהב רק קנה את-הנער והביאהו אלי

ה: וילך הסריס ויתן להם שמונים שקלי זהב ויקחני ולמצרית הגיד כי מאה נתן

ו: ואנכי ידעתי ואחריש למען לא יכלם הסריס


פרק יז[עריכה]

א: אתם ראיתם אפוא בני את-כל-אשר עניתי למען אשר לא אכלים את-אחי

ב: וגם-אתם אהבו איש את-רעהו ובארך-רוח הסתירו איש את-עון רעהו

ג: כי יי ישמח בחבר אחים ובחפץ לב-טוב אשר ירצה באהבה

ד: וכאשר באו אחי מצרימה ויכירו כי אנכי השיבותי להם את-הכסף ולא שנאתים ואנחמם

ה: ואחרי מות יעקב אבי עוד הוספתי לאהבה אותם וכל-אשר צוה עשיתי להם עד-בלי-די

ו: ולא נתתים להעצב אף על-מצער

ז: וכל-אשר היה בידי נתתי להם ובניהם היו בני ובני להם כעבדים ונפשם כנפשי ויגונם יגוני וכל-חלים חליי ועצתם עצתי

ח: ואנכי לא התרוממתי עליהם בגאוה בהדר תפארתי ואהי כאחד האחרונים

פרק יח[עריכה]

א: וכי תלכו גם-אתם במצות יי ינשא יי אתכם בטוב לעולמים

ב: וכי יבקש איש להרע לכם אתם גמלו אותו טוב והתפללו בעדו ויי יצילכם מכל-רע

ג: והנה ראיתם כי בענותי ובארך-רוח לקחתי לי לאשה את-בת-הכהן לעיר-שמש ומאה ככרי זהב נתנו-לי אתה ויי נתנם לי לעבדים

ד: וגם יפי נתן לי יי מעל לכל-יפי ישראל וישמרני עד-זקנה בכחי וביפיי כי דמיתי בכל אל-יעקב


פרק יט[עריכה]

א: ועתה שמעו את-החלום אשר חלמתי

ב: ראיתי והנה שתים עשרה אילות רועות ומהן נפוצו תשע

ג: ושלש נצלו וממחרת והנה נפוצו גם-הן וארא והנה שלש האילות ילדו שלשה טלאים ויקראו אל-יי ויוציאן יי אל-מקום-צמח ומים וינהלם מחשך לאורה

ד: ושם קראו אל-יי עד-אשר נקבצו אליהם תשע האילות והיו כשנים עשר כבשים ועוד מעט וירבו ויהיו עדרים רבים

ה: וארא אחרי-כן והנה שנים עשר פרים יונקים מפרה אחת וממנה יצא ים חלב וישתו ממנו שנים עשר העדרים ומקנה לאין מספר

ו: ולפר הרביעי גדלו קרניו עד-לשמים ותהיינה כחומה בצורה לעדרים ובין הקרנים בתוך צמחה עוד קרן אחת

ז: וארא והנה פר בן-בקר והוא סובב אותם שתים עשרה פעמים ויהי לעזר לכל-הפרים

ח: וכל-הדברים האלה יבאו בעתם באחרית הימים

ט: ואתם בני שמרו את-מצות יי וכבדו את-לוי ואת-יהודה כי מזרעם יקום לכם אשר יציל את-כל-הגוים ואת-ישראל

י: כי מלכותו מלכות עולמים תהי אשר לא תחלף

יא: ומלכותי ביניכם תאסף כסכת נוצרים אשר תחלף עם-קיץ


פרק כ[עריכה]

א: ידעתי כי אחרי מותי יציקו לכם המצרים ויי יקם את-נקמתכם ויביא אתכם אל-הארץ אשר דבר לאבותיכם

ב: ואתם תקחו את-עצמותי אתכם כי אם-תביאו את עצמותי שמה והיה יי עמכם באורה ובליעל יהיה בחשך עם-המצרים

ג: ואתם העלו את-אסנת אמכם בדרך אפרתה וקברוה שמה על-יד רחל אמי

ד: ויהי כאשר דבר כזאת ויפשט את-רגליו וימת בשיבה טובה

ה: ויתאבלו עליו כל-ישראל וכל-מצרים אבל גדול

ו: ובצאת בני ישראל ממצרים ויעלו אתם את-עצמות יוסף ויקברהו בחברון עם-אבותיו ויהיו ימי שני חייו מאה ועשר

<< · צוואות השבטים · צוואת בנימין

צוואת בנימן הבן השנים עשר ליעקב ובן רחל[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת דברי בנימן אשר צוה לבניו בהיותו בן-חמש ועשרים ומאה שנה

ב: וינשק להם ויאמר אליהם כאשר נולד יצחק לאברהם לזקוניו ככה נולדתי גם-אני ליעקב

ג: ויהי כאשר מתה רחל אמי בעת לדתה אותי ולא היה לי חלב ואינק שדי בלהה אמתה

ד: ורחל היתה אחרי לדתה את-יוסף עקרה שתים עשרה שנה ותתפלל אל-יי ותצם ותהר ותלד אותי

ה: כי אהב יעקב אבי את-רחל מאד ויתפלל אשר יראה ממנה שני בנים

ו: ועל-כן קראו את-שמי בנימן לאמר בן-ימים

פרק ב[עריכה]

א: ויהי כאשר באתי מצרימה אל-יוסף ויכירני אחי ויאמר אלי מה-אמרו לאבי אחרי אשר מכרוני

ב: ואמר לו את-כתנתך טבלו בדם וישלחוה ויאמרו הכר-נא הכתנת בנך היא

ג: ויאמר לו יוסף אכן אחי גנב גנבוני סוחרי כנען בחזקה

ד: ויהי כאשר הלכו לדרכם ויסתירו את-כתנתי כמו חיה רעה פגעה בי ותטרפני

ה: וככה מכרוני רעיהם לישמעאלים והמה לא דברו כזב באמרם כזאת

ו: כי בקש יוסף להסתיר ממני את-מעשי אחינו ויקרא לאחיו ויאמר אליהם

ז: אל-תגידו לאבינו את-אשר עשיתם לי ואמרו לו כאשר ספרתי אנכי לבנימן

ח: וגם מחשבותיכם בלבכם תהיינה כאלה ולא יגעו הדברים האלה עד-לב אבי

פרק ג[עריכה]

א: ועתה בני אהבו גם-אתם את-יי אלהי השמים והארץ ושמרו מצותיו ולכו בדרכי יוסף האיש הטוב והקדוש

ב: ומחשבותיכם תהיינה לטובה כאשר ידעתם גם-אותי כי כל-איש אשר מחשבותיו נכחות יראה הכל ישר לפניו

ג: יראו את-יי ואהבו את-רעיכם ואם-יבקשו רוחות בליעל להציק לכם בכל-צרה רעה לא ימשלו בכם כאשר לא משלו גם ביוסף אחי

ד: מה-רבו האנשים אשר בקשו את-נפשו ויי הגן עליו כי כל-ירא יי ואוהב רעהו לא יכהו רוח בליעל כי יי מגן לו

ה: וגם-מזמת אנשים וחיות לא תוכל למשל-בו כי יי בעזרו עקב האהבה אשר אהב את-רעהו

ו: ויוסף בקש מאבינו כי יתפלל אל-יי בעד אחיו למען לא יחשב יי להם לעון את אשר עשו לו רע

ז: וככה קרא יעקב הבן יקיר לי יוסף נצחת את-רחמי יעקב אביך

ח: ויחבק-לו וינשק-לו כשעתים


פרק ד[עריכה]

א: אתם ראיתם בני את-אחרית האיש הטוב יוסף לכו במחשבה טובה בדרכי רחמיו למען תשאו גם-אתם זרי תהלה

ב: כי איש טוב לא תחשכנה עיניו כי ירחם על-כל ואם חטאים הם

ג: ואם גם-הם יחרשו עליו רעה עושה טוב ינצח רע כי אלהים מגן לו ואת-צדיקים כנפשו יאהב

ד: וכי יתפאר לא יתחר בו איש וכי יעשר לא יקנא בו גבור כי יהי ישבחהו את-צנוע יאהב על-דל ירחם על-חולה יחוס ואת-יי יהלל

ה: לירא יי מגן הוא לאוהב אלהים יעזר למתעב עליון יוכיח וישיבהו מדרכו ואשר חסד רוח טוב שפוך עליו אותו יאהב כנפשו


פרק ה[עריכה]

א: ועל-כן בני אם מחשבותיכם תהיינה טובות גם-מרעים ישלימו לכם והוללים יבושו מפניכם וישובו לטוב ואנשי-בצע לא רק ישובו מתאותם כי גם-נתן יתנו את-חילם לאשר בצרה

ב: ואם-תעשו טוב גם-הרוחות הטמאים ינוסו מפניכם וחית השדה תירא מכם

ג: כי המקום אשר בו יכבד איש מעשים טובים ועל-דעתו יגיה אור גם-החשך ינוס משם

ד: כי אם-עזות יענה איש לאיש קדוש והתנחם כי יחונן צדיק את-המגדף ויחריש

ה: ואם יבגד איש בצדיק והתפלל בעדו הצדיק כי אם גם-לרגע קט ידכא עוד מעט ישגא זהרו ויופיע כאשר היה גם-יוסף אחי


פרק ו[עריכה]

א: יצר האיש הטוב לא נתן ביד רוח-חטא-בליעל כי מלאך השלום ינהל נפשו

ב: ולא יביט בתאוה על-כל-דבר משחת ולא יצבר-הון בחמדתו

ג: לא יתפנק בתענוגים את-קרובו לא יעציב בטנו לא ימלא מאכלי תאוה ולא ישא ולא יתור אחרי עיניו כי יי חלקו

ד: לא כבוד אנשים וקלונם יטו את-היצר הטוב וערמה וכזב וריב ודבה לא ידע כי יי ישכן-בו ויאיר את-נפשו ויחדהו בכל בכל-עת

ה: ולא תהיינה ליצר הטוב שתי לשונות ברכה וקללה בוז וכבוד עצב ושמחה שקט ורגז שפת-חנף ואמת עני ועשר כי אם דעה אחת לו בכל זכה וטהורה

ו: לא שמע לו ושמע ומראה ומראה כי כל-אשר יעשה או ידבר או יראה ידע כי יי יראה לנפשו

ז: והוא את-דעתו יטהר למען אשר לא יאשימהו אלהים ואנשים וכן גם-כל-מעשי בליעל שניים הם ותם אין בהם


פרק ז[עריכה]

א: ועל-כן הנני מצוכם בני נוסו מפני רעת בליעל כי חרב הוא נותן לכל-השומעים אליו

ב: והחרב היא אם שבע רעות לראשונה תהר הדעת מבליעל ותלד הרעה הראשונה דם השניה בהלה השלישית תוגה הרביעית גלות החמישית מחסור הששית רעש השביעית חרבן

ג: ועל-כן נקם אלהים מקין שבע נקמות כי בכל-מאה שנה הביא יי עליו מכה אחת

ד: ובהיותו בן-מאתים שנה החל להענות ובתשע מאות שנה נשמד בימי המבול על-דבר הבל אחיו הצדיק בשבע רעות נשפט קין ולמך בשבעים ושבע

ה: כי בענש הזה ידינו לעולמי-עד כל הדומים לקין בקנאת אחים ובשנאתם


פרק ח[עריכה]

א: ואתם בני נוסו מפני הרשע והקנאה ושנאת אחים ודבקו בטוב ובאהבה

ב: כי כל-אשר לו לב טהור באהבה לא יביט אל-אשה לזנות עמה כי אין שמץ רע בלבבו כי רוח יי נחה עליו

ג: כי כאשר לא תטנף השמש ואם-גם-על-צואה וטיט זרחה ויבשה שניהם והסירה את-ריחם הרע כן גם-לב טהור אם גם ברפש אדמות יתהלך יטהר והוא לא יטנף


פרק ט[עריכה]

א: ואחזה והנה גם-מעשים לא-טובים יהיו בכם כאשר דבר חנוך הצדיק כי זנות סדום תזנו ונשמדתם כמעט ותחדשו את-הוללותכם עם-הנשים ומלכות יי לא תשכן ביניכם כי חיש מהר יסירנה

ב: ואולם מקדש יי בחלקכם יהי וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מן-הראשון ונקבצו שמה שנים עשר השבטים וכל-הגוים עד-אשר ישלח עליו את-ישועתו ויבא וישקיף עליכם

פרק י

א: ויהי כאשר היה יוסף במצרים ואחמד לראות את-צלמו ואת-דמות פניו

ב: ועל-ידי תפלת יעקב אבי ראיתיו ביום בהקיץ בכל-צלמו כאשר היה

ג: ויהי כאשר דבר להם כאלה ויאמר אליהם דעו לכם בני כי הנני מת

ד: ואתם גמלו אמת איש את-קרובו ושמרו את-חקות יי ואת-מצותיו

ה: כי את-אלה אנכי מוריש לכם תחת כל-נחלה וגם-אתם תנחילו אלה לבניכם נחלת עולמים כי כן עשו אברהם יצחק ויעקב

ו: כי את-כל-אלה נתנו לנו נחלה לאמר שמרו את-מצות יי עד-אשר יגלה יי ישועתו לכל-הגוים

ז: ואז תראו את-חנוך ואת-נח ואת-שם ואת-אברהם ואת-יצחק ואת-יעקב עומדים לימינו בשמחה

ח: ואז נקום גם-אנחנו איש על-שבטו ונשתחוה למלך השמים

ט: וכל-בני-איש יקיצו אלה לכבוד ואלה לחרפות

י: ואתם בני אם תתהלכו בקדשה במצות יי עוד תשכנו אתי לבטח וכל-ישראל יקבץ אל-יי


פרק יא[עריכה]

א: ולא עוד יקראו לי זאב טורף עקב חמסכם כי אם-עובד יי מחלק טרף לעושי טוב

ב: ובאחרית הימים יקום מזרעי ידיד יי שומע בקולו ועושה רצונו והוא יאיר בדעת חדשה את-כל-הגוים והוא באור הדעת על-ישראל יופיע בישועה

פרק יב[עריכה]

א: ויהי כאשר כלה את-דבריו ויאמר הנני מצוה אתכם בני העלו את-עצמותי ממצרים וקברוני בחברון אצל אבותי

ב: וימת בנימן בשיבה טובה בן-חמש ועשרים ומאה שנה

ג: וישימו אותו בארון

ד: ובאחת ותשעים שנה לבוא בני ישראל מצרימה ויעלו הם ואחיהם את-עצמות אבותיהם חרש במלחמת כנען ויקברו אותם בחברון לרגלי אבותיהם

ה: והמה שבו מארץ כנען וישבו במצרים עד-יום עלותם מארץ מצרים


קישורים חיצוניים[עריכה]