צוואות השבטים/צוואת יהודה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · צוואות השבטים · צוואת יהודה· >>

צוואת יהודה הבן הרביעי ליעקב וללאה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת דברי יהודה אשר דבר אל-בניו לפני מותו

ב: ויהי כאשר נאספו ויבאו אליו ויאמר אליהם שמעו בני אל-יהודה אביכם

ג: אנכי נולדתי בן רביעי ליעקב אבי ולאה אמי קראה שמי יהודה כי אמרה אודה את-יי כי נתן לי גם-בן רביעי

ד: ואנכי חרוץ הייתי בנעורי ואשמע בקול אבי לכל-דבר

ה: ואכבד את-אמי ואת-אחות אמי

ו: ויהי כאשר גדלתי ואהי לאיש ויברכני אבי ויאמר מלך תהיה ובכל תצליח

פרק ב[עריכה]

א: ויתן יי לי חן בכל-מעשי בשדה ובבית

ב: ידעתי כי-דלקתי יחד עם-האילה ואצודה ואעש מטעמים לאבי ויאכל

ג: ואת-הצבי תפשתי במרוצתי וכל-אשר בשדות צדתי

ד: ואך את-הארי ואציל גדי מפיו ואת-הדב תפשתי ברגלו ואשליכהו אל-הפחת וישבר

ה: ואחרי חזיר-היער רדפתי ואצודהו במרוצתו ואקרעהו

ו: ובחברון קפץ נמר על-הכלב ואחז בזנבו ואשליכהו אל-הסלע וישבר לשנים

ז: ואת-שור-הבר מצאתי והוא בער בשדות ואתפשהו בקרניו ואסובבהו סביב ואהם אותו ואשליכהו ואהרגהו

פרק ג[עריכה]

א: ויהי כאשר באו שני מלכי כנען והמה משרינים על-מקננו ועם-רב אתם וארוץ אנכי לבדי אל-מלך חצור ואכהו על-שריוני רגליו ואורידהו ארצה וככה הרגתיו

ב: ואת-המלך השני מלך תפוח אשר ישב על-סוסו הרגתי ובכן פזרתי את-כל-עמו

ג: ואת-מלך אחר איש ענק ראיתי והוא יושב על-סוסו ומורה חצים מלפניו ומאחריו ואקח אבן ששים ליטרא משקלה ואור בסוס ואהרגהו

ד: ואלחם באחר שתי שעות ואשבר את-מגנו לשנים וארוצץ את-רגליו ואהרגהו

ה: ויהי כאשר פשטתי את-שריונו והנה תשעה אנשים מחבריו באו להלחם אתי

ו: ואקח את-בגדי על-זרועי ואקלע בהם אבנים ואהרג ארבעה מהם ויתרם נסו

ז: ויעקב אבי הרג את-בעל שילה מלך כל-המלכים איש ענק ארכו שתים עשרה אמה

ח: ויפל עליהם פחד ויחדלו להלחם בנו

ט: ועל-כן היה אבי בלי-פחד במלחמותיו כאשר הייתי אנכי עם-אחי

י: כי ראה בחלומו על-אדותי כי מלאך הגבורה הולך בעקבותי למען לא אכשל

פרק ד[עריכה]

א: ואחרי-כן קמה עלינו בנגב מלחמה גדולה מאשר בשכם ואערך מלחמה יחד אני ואחי וארדף אלף איש ואהרג מאתים מהם וארבעה מלכים

ב: ואדלג על-החומה ואהרג עוד ארבעה מלכים

ג: וככה לכדנו את-חצור ונקח את-כל-שללם

פרק ה[עריכה]

א: ממחרת באנו אל-סרטן עיר חזקה ובצורה אשר יושביה אמרו להרגנו

ב: ואני וגד קרבנו אליה מן-המזרח וראובן ולוי מן-המערב

ג: וכאשר חשבו האנשים אשר על-החומה כי לבדנו אנחנו ויערכו לנגדנו

ד: ואחי עלו מכל-עבר חרש ביתדות על-החומה ויבואו העירה והמה לא ידעו

ה: ונך אותם לפי חרב ואשר על-החומה נסו ויבאו אל-המגדלים ונצת את-המגדלים ונלכדם אתם

ו: ויהי כאשר הלכנו משם ויתנפלו אנשי תפוח על-שללנו ונתנהו ביד בנינו ונלחם אתם עד תפוח

ז: ונהרג אותם ונשרף את-העיר וכל-אשר בתוכה בזונו

פרק ו[עריכה]

א: ויהי כאשר היינו על-מימי כזבא ויבאו עלינו אנשי ארבל למלחמה

ב: ונלחם אתם ונרדפם ואת-אנשי שילח מרעיהם הרגנו ולא היה להם מפלט מאתנו לצאת לקראתנו

ג: וביום החמישי באו עלינו אנשי מכיר לשלל שלל ונצא לקראתם וננצח אותם בחרב חדה ונהרגם טרם יעברו במעברה

ד: וכאשר באנו העירה ותשלכנה נשיהם אבנים בנו מראש ההר אשר עליו היתה העיר

ה: ונחבא אני ושמעון מאחרי העיר ונלכד את-מעלות ההר ונהרס גם את-העיר הזאת

פרק ז[עריכה]

א: ויגד לנו ממחרת כי מלך געש יוצא לקראתנו בעם רב

ב: ואני ודן התחפשנו לאמורים ונבא אל-תוך עירם כבעלי ברית

ג: וברדת הלילה ויבאו אחינו ונפתח להם את-השערים ונשמד אותם ואת-כל-אשר להם ונבז את-כל-רכושם ונהרס את-שלש חומותיהם

ד: ונקרב אל-תמנה מקום שם אצור כל-רכוש המלכים אויבינו

ה: ויהי כאשר גדפוני ואקצף וארוץ אליהם אל-ראש ההר והמה ירו בי אבנים וחצים

ו: ולולא דן אחי היה בעזרי כי עתה יכלו להרגני

ז: ונתנפל עליהם בקצף וינוסו כלם ויבאו בדרך אחרת אל-אבי ויתחננו לפניו ונכרת אתם ברית שלום

ח: ולא עשינו להם רעה ויהיו לנו למס ונשב להם את-כל-שללם

ט: ואבנה את-תמנה ואבי בנה את-ארבל

י: ואנכי בן-עשרים שנה כאשר פרצה המלחמה הזאת

יא: ויגורו הכנענים מפני ומפני אחי מאד


פרק ח[עריכה]

א: ומקנה רב היה לי וראש הרועים אשר לי חירם העדלמי

ב: ויהי כאשר הלכתי אליו וארא את-בן-שוע מלך עדלם וידבר עמנו ויעש לנו משתה ובחמי ויתן-לי את-בת-שוע בתו לאשה

ג: ותלד לי את-ער ואת-אונן ואת-שלה

ד: וימת יי שנים ושלה חי ואתם בניו

פרק ט[עריכה]

א: ושמונה עשרה שנה היתה ברית שלום בין אבי ובין עשו אחיו ובין בניו ובינינו אחרי אשר באנו מארם-נהרים מעם-לבן

ב: וכמלאת שמונה עשרה שנה בשנת הארבעים לחיי ויצא עשו אחי אבי לקראתנו בעם כבד וחזק

ג: ויך יעקב בקשתו את-עשו והוא נחלה בהר שעיר

ד: ונרדף את-בני עשו ולהם עיר בצורה חומת ברזל ושערי נחשת ולא יכלנו לבא בתוכה ונשם עליה מסביב ונצר עליה

ה: ויהי מקץ עשרים יום והמה לא פתחו והנה אנכי מביא לעיניהם סלם ובנשאי את-מגני ממעל לראשי ואעל ואני תופש את-האבנים ואהרג מהם ארבעה אלופים

ו: וראובן וגד הרגו ששה אחרים

ז: ויתחננו אלינו בדברי שלום ונועץ עם-אבינו ונשם אותם למס

ח: ויהיו נותנים לנו חטה חמש מאות כור ושמן חמש מאות איפה ויין חמש מאות מדה עד-הרעב עד-אשר ירדנו מצרימה

פרק י[עריכה]

א: אחר הדברים האלה לקח לו ער בני את-תמר מארם נהרים בת-ארם לו לאשה

ב: ויהי ער רע ויצק לתמר כי לא-היתה מארץ כנען וימיתהו מלאך יי בלילה השלישי

ג: והוא לא ידעה במזמת אמו כי לא חפץ להוליד ממנה בנים

ד: ובימי המשתה ואתננה לאונן לאשה

ה: וגם הוא ברעתו לא ידעה ויעש אתה שנה

ו: ויהי כאשר יראתי אותו ויבא אליה ושחת זרעו ארצה במצות אמו וימת גם-הוא ברעתו

ז: ואבקש לתתה גם לשלה ולא נתנתני אמו כי כעסה על-תמר אשר לא היתה מבנות כנען כמוה

פרק יא[עריכה]

א: וגם-אנכי ידעתי כי רעה משפחת הכנענים ועצת נעורים נמהרה עורה את-תבונתי

ב: ובראותי אותה והיא השקתני יין ואפת ואקחה בלא עצת אבי

ג: והיא כאשר הלכתי ותלך ותקח אשה לשלה מבנות כנען

ד: וכאשר נודע לי אשר עשתה ואקללה במר נפשי

ה: ותמת גם-היא ברעתה יחד את-בניה

פרק יב[עריכה]

א: ויהי אחר הדברים האלה ותמר באלמנותה ובשמעה מקץ שנתים כי הולך אנכי לגזז את-צאני ותעד בגדי כלולותיה ותשב בעיר עינים לפני השער

ב: כי כן חק לאמורים אשר יושיבו את-המארסה שבעה ימים לפני השער להזנותה

ג: ואנכי בשתותי יין לשכרה לא הכרתיה ויפתני יפיה ומראה יפי עדיה

ד: ואט אליה ואמר אבא-נא אליך ותאמר מה-תתן לי ואתן-לה את-מטי ואת-פתילי ואת-נזר מלכותי לערבון וכאשר באתי אליה ותהר

ה: ובהודעי את-אשר עשיתי ואבקש להרגה והיא שלחה אלי חרש את-הערבונות ותכלימני

ו: ובקראי לה ואשמע גם-את-דברי הסוד אשר דברתי בשכבי עמה בשכרוני

ז: ולא יכלתי להמיתה כי מאת יי היתה זאת

ח: ואני אמרתי אולי בעצת ערמה עשתה בקחתה את-הערבון מאשה אחרת

ט: ואנכי לא קרבתי אליה כל-ימי חיי כי עשיתי את-התועבה הזאת בישראל

י: וגם-אנשי העיר אמרו לא היתה בשער קדשה כי מארץ אחרת באה ותשב בשער לזמן מצער

יא: ואחשב כי לא-ידע איש כי באתי אליה

יב: ואחרי-כן באנו מצרימה אל-יוסף מפני הרעב

יג: ואנכי אז בן-שש וארבעים שנה ושלש ושבעים שנה גרתי במצרים

פרק יג[עריכה]

א: ועתה בני הנני מצוה אתכם שמעו אל-יהודה אביכם ושמרו את-דברי לעשות ככל-חקות יי ולשמע אל-מצות אלהים

ב: ולא תלכו אחרי תאותיכם בשרירות לב ואל-תתגאו במעשיכם ובכח נעוריכם כי כל-אלה רע בעיני יי

ג: כי גם-אנכי התפארתי אשר במלחמות לא פתני מראה אשה יפת-תאר ואחרף את-ראובן אחי על-דבר בלהה אשת אבי ורוח-הקנאה והזנות ערכו לנגדי מלחמה עד-אשר שכבתי עם-בת-שוע הכנענית ועם-תמר כלתי

ד: כי אמרתי אל-חותני אועץ באבי וכן אקח את-בתך לאשה והוא לא חפץ ויראני בדבר בתו המון זהב לבלי-חק כי מלך היה

ה: ויפאר אותה בזהב ובפנינים ויצוה להשקותני יין בחדר הנשים והיא יפה מאד

ו: והיין הטה את-עיני והחשק החשיך את-נפשי

ז: ואנכי חשקתי בה ואשכב עמה ואעבר מצות יי ומצות אבי ואקחה לאשה

ח: ויי שלם-לי בעצת נפשי הרעה כי לא נחת היה לי בבניה

פרק יד[עריכה]

א: ועתה בני אל-תשתו יין לשכרה כי הוא יסיר את-הלב מאחרי האמת ויעורר קנאה ותאוה ויטה את-העינים למעשי תעתועים

ב: כי היין כמשרת לרוח הזנות למלא תאות-נפש כי גם-שניהם יעקשו את-תבונת האדם

ג: כי אם-תשתה יין לשכרה הוא ירגיז את-רוחך במחשבות נתעבות אשר תתעינה לזנות ויחמם את-גוך לתאוה ואתה תעשה את-מעשה החטא ולא תבוש

ד: כן דרך השכור בני כי אשר ישתה לשכרה לא יבוש מאיש

ה: והנה גם-אנכי נתעיתי לבלתי הכלם מפני המון העיר כי לעיני-כל נטיתי אל-תמר ואחטא חטא גדול ואגל את-מכסה ערות בני

ו: וכאשר שתיתי יין לא הדרתי את-מצות אלהים ואקח אשה כנענית

ז: ועל-כן תבונה רבה דרושה לאיש השותה יין וזה יהיה שכל-שתית היין אשר ישתה איש כל-עוד יבוש

ח: והיה כי יעבר את-הגבול הזה ורוח-תעתועים תתקף את-נפשו ותשים דברי נבלה בפיו והוא יפשע ולא יבוש ויחשב כי טוב הוא

פרק טו[עריכה]

א: ונואף כי יענש לא יחוש וכי יהיה לבוז לא יכלם

ב: כי אם-יהיה איש מלך וינאף תסור ממנו מלכותו כי עבד לזנות יהיה כאשר עניתי גם-אני

ג: כי נתתי את-מטי הוא עז שבטי ואת-אזורי הוא גבורתי ואת-נזרי אשר הוא תפארת מלכותי

ד: ובהנחמי על-אלה לא אכלתי בשר ויין עד-עת זקנתי וכל שמחה לא ראיתי

ה: ומלאך אלהים הראני כי אם-מלך ואם-דל תמשלנה בו הנשים

ו: והן תקחנה מאת המלך את-תפארתו מאת הגבור את-גבורתו ומאת הדל גם את-משען דלותו האחרון

פרק טז[עריכה]

א: ועל-כן שמרו בני את-גבול היין כי ארבע רוחות רעות בו רוח החמדה רוח חשק-בשרים רוח הוללות ורוח הבצע

ב: אם-תשתו יין בשמחה היו ענוים ביראת יי כי אם-בשמחתכם תסור יראת יי ישאר השכרון ואתו תבא פריצות

ג: ואם-תבקשו לחיות בענוה אל-תגעו כליל ביין למען לא תחטאו בדברי שחץ ומריבות ובעלילות-שוא ולא תעברו מצות יי ותמותו לא בעתכם

ד: כי היין יגלה גם-סודות אלהים ואנשים כאשר גליתי גם-אנכי את-מצות אלהים וסודות יעקב אבי לכנענית אשר אמר לי אלהים לא תגלה

פרק יז[עריכה]

א: ועתה אצוכם בני אל-תאהבו כסף ואל-תביטו אל-יפי הנשים כי גם-אנכי על-ידי הזהב ויפי המראה נתעיתי אחרי בת-שוע הכנענית

ב: כי ידעתי בעקב שני אלה יפל זרעכם בזנות

ג: כי גם-אנשים נבונים מבני יעבירו על-דעתם וימעיטו את-מלכות יהודה אשר נתן לי יי עקב אשר שמעתי בקול אבי

ד: כי אנכי לא-העצבתי את-אבי מימי כי אם-כל-אשר אמר אלי עשיתי

ה: ויברכני יצחק אבי-אבי למלך על-ישראל וגם-יעקב ברכני כן

ו: וגם-אנכי ידעתי כי ממני תקום המלוכה

פרק יח[עריכה]

א: ואנכי ידעתי כי תעשו רעה באחרית הימים

ב: ועל-כן השמרו בני מן-הזנות ומאהבת-כסף ושמעו אל-יהודה אביכם

ג: כי אלה יסירו מאחרי תורת אלהים ויעורו עצת הנפש וילמדו גאוה ולא יתנו לאיש לרחם על-קרובו

ד: והם מנפשו כל-חנינה יגזלו ויציקו להם בעני ועמל וינידו ממנו שנה ויאכלו את-בשרו

ה: והוא את-קרבנות אלהים יפר וברכת אלהים לא יזכר נביא כי-ידבר אליו לא ישמע ודברי תמימים יתעב

ו: כי הוא לשני יצרים יעבד ולא יוכל לשמע בקול אלהים כי החשיכו את-נפשו וביום כבלילה יהלך

פרק יט[עריכה]

א: בני אהבת הכסף תוביל לעבודת אלילים כי בתעתועי הכסף יקראו לאלילים אלים והוא יפעל אשר מי שיש-לו כסף בשגעון ינהג

ב: בעקב הכסף מתו לי בני ולולא שבתי נכנעתי ולולא תפלות יעקב אבי כי אז ערירי הלכתי למות

ג: ואלהי אבותי חמל עלי כי עשיתי את-אלה ולא ידעתי

ד: כי שר החטא עורני ואפשע כאדם וכבשר אשר בחטאים נשחת

ה: ואנכי הכרתי את-רפיוני בחשבי כי לא ינצחני איש

פרק כ[עריכה]

א: ואתם דעו לכם בני כי שתי רוחות תשמרנה על-האדם רוח האמת ורוח הכזב

ב: והרוח התיכונה היא רוח תבונת השכל אשר תט לכל אשר תחפץ

ג: ומפעלי שתיהן האמת והכזב חקוקים בלב האדם ויי יודע כל-אחד מהם

ד: ואין זמן אשר בו יוכלו להסתר מעשי בני-איש כי בלבו חקוקים הם לפני יי

ה: ורוח האמת תעיד בכל ותאשים את-כל והיתה כאש עצורה בלב החוטא ולא יוכל לשאת פניו אל-שופטו

פרק כא[עריכה]

א: ועתה בני הנני מצוה אתכם אהבו את-לוי למען תשארו ואל-תתנשאו עליו למען אשר לא-תשמדו

ב: כי לי נתן אלהים את-המלוכה ולו את-הכהנה וישם את-המלוכה תחת הכהנה

ג: לי נתן את-אשר על-הארץ ולו את-אשר בשמים

ד: כי כאשר גבהו השמים מעל-הארץ כן גבהה כהנת אלהים ממלכות הארץ אם-לא תסור בחטאה מאחרי יי ומלכות הארץ תמשל-בה

ה: כי מלאך יי אמר אלי בו בחר יי על-פניך לקרבו אליו ולאכל משלחנו ולהקריב לפניו בכורים ממטעמי בני ישראל ואתה תהיה מלך בישראל

ו: ותהיה ביניהם כים כי כאשר בו יתרוצצו צדיק ורשע אלה אסירים ואלה עשירים ככה יהיה גם-בך כל-מין האדם אלה מסכנים יהיו ובשבי ילכו ואלה עשירים חומסי הון-זרים

ז: כי המלכים כתנינים יהיו ויבלעו בני-איש כדגים ובנים ובנות יקחו לעבדים ובתים ושדות ומקנה ורכוש יגזלו

ח: ובבשר רבים ישביעו עורבים ועגורים והמה יפלו ברעה ויתגאו בתאות-בצע

ט: ונביאי השקר כסופות יהיו וירדפו כל-אנשי צדק

פרק כב[עריכה]

א: ויי יביא עליהם ריבות איש באחיו ומלחמות תמיד תהיינה בישראל

ב: ובזרים יבא הקץ למלכותי עד-אשר תבוא תשועת ישראל עד-יופיע אלהי הצדק להשקיט בשלום יעקב וכל-הגוים והוא ישמר כח-מלכותי עד-עולם

ג: כי שבועה נשבע יי לבלתי השמיד את-המלוכה מזרעי עד-עולם

פרק כג[עריכה]

א: ועתה בני נעצבתי מאד על-הפשעים ועל-הכשפים אשר תעשו נגד המלוכה כי תלכו אחרי המעוננים הידעונים ורוחות התהו

ב: את-בנותיכם תעשו למחוללות ולקדשות ותתערבו בכל-תועבות הגוים

ג: ועל-הדברים האלה יביא יי עליכם רעב ודבר מות וחרב רודפת מצור-אויבים וחרפת-אוהבים עולליכם ימותו את-נשיכם יגזלו את-רכושכם יבזו מקדש יי יהיה לשרפת אש ארצכם שממה ואתם תהיו בשבי בין הגוים

ד: ומבניכם יעשו סריסים לנשיהם

ה: עד-אשר תשובו אל-יי בלבב שלם ותשובו ותלכו בכל-מצותיו ויי ישקיף עליכם ברחמים ויוציא אתכם משבי הגוים

פרק כד[עריכה]

א: ואחרי כל-אלה יקום לכם כוכב מיעקב בשלום וקם איש מזרעו כשמש צדקה ויתהלך עם-בני אדם בתם ובצדק וכל-עולה לא תמצא בו

ב: והשמים יפתחו-לו לשפך עליו רוח ברכה והוא ישפך רוח חן עליכם

ג: ואתם תהיו לו בנים באמת ותלכו בחקותיו

ד: ואז יזהיר שבט מלכותי ומגזעכם יצא חטר

ה: וממנו יצמח שבט מישור לגוים לשפט ולהושיע את-כל-אשר יקרא אל-אלהים

פרק כה[עריכה]

א: ואז יקומו אברהם יצחק ויעקב לחיים ואנכי ואחי ראשי שבטי ישראל נהיה הראשון לוי השני אנכי השלישי יוסף הרביעי בנימין החמישי שמעון הששי יששכר וככה כלם על-סדרם

ב: ויברך יי את-לוי ומלאך הפנים ברך אותי כחות הכבוד את-שמעון השמים את-ראובן הארץ את-יששכר הים את-זבלון ההרים את-יוסף האהל את-בנימין המארות את-דן עדן את-נפתלי השמש את-גד והירח את-אשר

ג: ואתם תהיו עם ליי ושפה אחת ולא יהיה שם רוח-תעתועים מבליעל כי הוא לאש יוטל עד-עולם

ד: וכל אשר ביגון מתו בשמחה יקומו

ה: והמתים למען יי לחיים יקיצו

ו: וצבאי יעקב בשמחה ירוצו ונשרי ישראל יעופו בגילה וכל-העמים יכבדו את-יי לעולמים

פרק כו[עריכה]

א: ועל-כן בני שמרו כל-תורת יי כי היא תקוה לכל אשר יחזיקו בדרכיו

ב: ויאמר אליהם יהודה הנה אנכי מת היום בן-מאה ועשר ושמונה שנים

ג: ואל-תקברוני בבגדי-יקר ואל-תקרעו את-בטני כי כן יעשו המלכים והעלוני חברונה אתכם

ד: וישכב יהודה עם-אבותיו אחרי דברו את-הדברים האלה ויעשו בניו ככל אשר צוה אותם ויקברו אותו עם-אבותיו בחברון