לדלג לתוכן

צוואות השבטים/צוואת זבולון

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

צוואת זבלון הבן הששי ליעקב וללאה

[עריכה]

פרק א

[עריכה]

א: העתקת דברי זבלון אשר צוה את-בניו לפני מותו בשנת מאה וארבע-עשרה לחייו שנתים אחרי מות יוסף

ב: ויאמר אליהם שמעו אלי בני זבלון והקשיבו לאמרי אביכם

ג: אני זבלון זבד טוב זבדני אלהים לאבותי כי בעת הולדי ויעצם אבי מאד בצאן ובבקר בעת ההיא היה חלקו במקלות הפצלות

ד: לא ידעתי כי-אחטא מימי מלבד במחשבותי

ה: ולא אזכר אשר אפשע מלבד הפשע אשר מעלתי ביוסף כי נדברתי עם-אחי לבלתי הגיד לאבי את אשר נעשה

ו: ואבך במסתרים ימים רבים על-יוסף כי יראתי מפני אחי כי נדברו כלם להרג את אשר יגלה הסוד

ז: וכאשר בקשו להמיתו ואבך ואצעק אליהם לבל-יפשעו את-הפשע הזה

פרק ב

[עריכה]

א: כי הלוך הלכו שמעון ודן וגד לקראת יוסף להמיתו והוא בכה ויאמר אליהם חוסו עלי אחי ורחמו על-לב יעקב אבינו

ב: אל-תשאו את-ידיכם עלי לשפך דם נקי כי לא חטאתי לכם

ג: ואם גם חטאתי ענש תענשוני אחי וידכם אל-תהי ברצח אחיכם למען יעקב אבינו

ד: וכאשר דבר יוסף את-הדברים האלה ויבך ולא נשאתי את-אנקותיו ואחל לבכות ולשפך כבדי וכל-קירות קרבי חמרמרו

ה: ויבך יוסף ולבבי המה וכל-יצורי גוי רעדו ולא יכלתי עמד

ו: וכאשר ראה יוסף כי בכיתי עמו ואת-אלה ההולכים להמיתו וירץ מאחרי ויתחנן אליהם

ז: ובין כה וכה קם ראובן ויאמר אל-נא אחי אל-נהרגהו נשליכהו באחד הבורות הריקים האלה אשר חפרו אבותינו ולא מצאו מים

ח: כי עצר יי בעד המים ממלא אותם למען יהיה מפלט ליוסף

ט: ויעשו-כן עד-אשר מכרהו לישמעאלים

פרק ג

[עריכה]

א: ובכסף שכרו לא היה לי חלק בני

ב: כי אם שמעון ודן וגד ובניהם ויקחו את-מחירו ויקנו נעלים להם ולנשיהם ולבניהם ויאמרו לא נאכלהו כי מחיר אחינו הוא

ג: כי אם-רמוס נרמסנו יען אשר אמר למלך עלינו ונראה מה-יהיו חלומותיו

ד: כי על-כן כתוב בספר חנוך כל-אשר לא יחפץ להקים זרע לאחיו וחלצו את-נעלו וירקו בפניו

ה: ואחי יוסף לא חפצו בחיי אחיהם ויי חלץ להם נעלם אשר נעלו בפני יוסף אחיהם

ו: כי כאשר ירדו מצרימה ויחלצו להם נערי יוסף את-נעליהם לפני השער וככה השתחוו לפני יוסף כחק למלך פרעה

ז: והמה לא רק השתחוו לפניו כי גם-ירקו עליהם אחרי אשר נפלו אפים לפניו ויכלמו לפני המצרים

ח: כי שמעו המצרים את-הרעה אשר עשו ליוסף

פרק ד

[עריכה]

א: ויהי כאשר השליכו אותו אל-הבור וישבו אחי לאכל

ב: ואנכי לא אכלתי מאומה שני ימים ושני לילות כי רחמתי על-יוסף

ג: ויהודה לא אכל עמהם וישמר על-הבור כי ירא פן יבאו שמעון וגד להמיתו

ד: ויהי כאשר ראו כי לא אכל וישימוני לשומר עליו עד-אשר ימכרהו ויהי בבור שלשה ימים ושלשה לילות רעב וככה מכרהו

ה: ויהי כשמע ראובן כי נמכר בעת לכתו משם ויקרע את-בגדיו ויתאבל ויאמר איך אראה את-פני יעקב אבי

ו: ויקח את-הכסף וירץ אחרי הסוחרים ולא מצא איש

ז: כי עזבו את-הדרך הגדולה וילכו אל-הסכיים בדרך הקצרה

ח: ויעצב ראובן ולא אכל לחם ביום ההוא ויבא דן ויאמר אליו אל-תבך ואל-תעצב כי מצאנו את-אשר נאמר לאבינו

ט: אנחנו נשחט גדי עזים וטבלנו את-כתנת יוסף ושלחנו אל-יעקב לאמר הכר-נא הכתנת בנך היא ויעשו-כן

י: כי את-הכתנת פשטו מיוסף כאשר מכרהו וילבישהו בגדי עבדים

יא: ואולם שמעון לקח את-הכתנת ולא חפץ להשיבה כי בקש לקרעה בחרבו בקצפו על-אשר לא המיתו

יב: ונעמד כלנו ונאמר לו אם-לא תתן את-הכתנת נאמר לאבינו כי אתה לבדך עשית את-התועבה הזאת בישראל

יג: ובכן נתן אותה להם והמה עשו כאשר אמר דן


פרק ה

[עריכה]

א: ועתה בני הנני מצוכם אשר תשמרו את-מצות יי ותרחמו איש על-קרובו ותחוסו על-כל לא רק על-בני אדם כי אם גם-על-כל-חי אשר לא ידבר

ב: כי על-כן ברכני יי ובחלות כל-אחי אני לא נחליתי כי יודע יי מזמות כל-איש

ג: ועל-כן יכמרו רחמיכם כי כאשר יעשה איש לקרובו כן ישלם יי לו

ד: כי בני אחי חלו וימותו על-דבר יוסף כי לא רחמו בלבבם ובני נשמרו מכל חלי כאשר ידעתם

ה: ויהי כאשר היינו בארץ כנען על-חף הים ואצוד ציד ליעקב אבינו ורבים טבעו ואנכי נשארתי חי

פרק ו

[עריכה]

א: אנכי הראשון עשיתי סירה לשוט בה על-פני הים כי נתן יי לי דעת וחכמה לאלה

ב: ואשים עמוד-עץ מתחתיה ואפרש מסך על-העמוד השני הנצב בתוך

ג: ואשוט בה על-שפת הים ואצוד דגים לבית אבי עד-אשר באנו מצרימה

ד: ומצידי נתתי לכל-זר ברחמי עליו

ה: וכי היה גר או חולה או זקן ואבשל את-הדגים ואכינם היטב ואתנם לכל איש איש לפי צרכו ואהי כואב עמהם ומרחם עליהם

ו: ועל-כן מלאני יי דגים לרב בצאתי לצוד ציד כי כל-אשר יחלק עם-רעהו הרבה מונים יקבל מאת יי

ז: וחמש שנים שליתי דגים ואתן מהם לכל-אשר ראיתי ואמציא דגים לכל-בית אבי

ח: בקיץ דגתי דגים ובחרף רעיתי יחד את-אחי

פרק ז

[עריכה]

א: ועתה אודיע אתכם את אשר עשיתי

ב: ראיתי איש בצרה ערם בקרה ויכמרו רחמי עליו ואגנב בגד מבית אבי ואתנהו בסתר לאביון

ג: וגם-אתם בני מכל-אשר יחנכם אלהים בלי הבדל חנו ברחמים את-כל ואל-תתמהמהו ותנו לכל-איש בלב טוב

ד: וכי לא יהיה לכם את אשר תתנו לאיש מחסור יהמו מעיכם עליו ברחמים

ה: ידעתי כי כאשר לא מצאה ידי לתת לאיש מחסור ואלך אתו שבעה ריסים ואבך אתו יחד וקרבי נכמרו עליו ברחמים

פרק ח

[עריכה]

א: ועל-כן בני יכמרו-נא רחמיכם על-כל-איש בחנינה למען יחנכם יי וירחם עליכם

ב: כי באחרית הימים ישלח אלהים את-רחמיו על-פני הארץ ובמקום אשר ימצא לב רחום שמה ישכן

ג: כי כאשר ירחם איש על-רעהו כן ירחם יי אותו

ד: ויהי כאשר באנו מצרימה לא שמר לנו יוסף עברתו

ה: וגם-אתם בני תלכו בדרכו זאת ותאהבו איש את-רעהו ואל-תחרשו רע איש על-אחיו

ו: כי הוא אחוה ישבר ובין קרובים יפריד וירגיז נפש וכל-רכוש יחריב

פרק ט

[עריכה]

א: ואתם דרשו היטב במים ודעו לכם אם-ישטפו לעבר אחד יגרפו אתם אבנים עצים ואדמה וכל-דבר אחר

ב: ואם-להרבה זרמים יחלקו ובלעה אותם האדמה ונמסו

ג: וגם-אתם אם-תתפרדו יהי לכם כן

ד: ועל-כן אל-תתפרדו לשני ראשים כי כל-אשר עשה יי ראש אחד לו ושתי כתפים שתי ידים ושתי רגלים ושאר האברים

ה: ואנכי ידעתי על-פי כתבי אבותי כי תתפרדו בישראל ותלכו אחרי שני מלכים ותעשו כל-תועבה

ו: ואויביכם יוליכו אתכם בשבי ותחיו ברעה בין הגוים ברב חלי ויגון

ז: ואחרי הדברים האלה תזכרו את-יי ותשובו והוא ישיב אתכם כי חנון ורחום הוא לא יפקד עון על-בני-איש כי בשר המה ורוחות התהו יתעום במעשיהם

ח: והיה אחרי-כן יאיר יי לכם אור צדקה ומרפא ורחמים בכנפיו והוא לבדו יגאל את-כל-שבי בני האדם מבליעל וכל-רוח תהו יהיה למרמס וישיב את-כל-העמים לקנא למענו והמקום אשר בו יבחר יי ירושלים שמו יקרא

ט: ועוד תכעיסהו ברב מעלליכם והוא ישליך אתכם מעל פניו עד-קץ העתים


פרק י

[עריכה]

א: ועתה בני אל-תעצבו כי מת אנכי ואל-יפל לבבכם כי אאסף

ב: כי עוד אקום בתוככם כמושל בין בניו ואגיל בתוך שבטי אשר ישמרו את-תורת יי ואת מצות זבלון אביהם

ג: ועל-הרשעים יביא יי אש עולמים ותאכל אותם לדורי דורות

ד: ועתה הנני הולך למנוחתי כאשר עשו גם-אבותי

ה: ואתם תיראו את-יי אלהיכם בכל-מאדכם כל-הימים אשר אתם חיים

ו: ויהי ככלותו לדבר וישכב בשיבה טובה וישימו אותו בניו בארון-עץ

ז: ואחרי-כן העלהו ויקברהו בחברון עם-אבותיו