צוואות השבטים/צוואת ראובן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צוואות השבטים · צוואת ראובן· >>

צוואת ראובן בכור יעקב ולאה[עריכה]

פרק א[עריכה]

א: העתקת צואת ראובן אשר צוה לבניו לפני מותו בשנת מאה ועשרים וחמש לחייו

ב: ויהי מקץ שנתים ימים אחרי מות יוסף כאשר חלה ראובן ויבאו בניו ובני בניו לראותו

ג: ויאמר אליהם בני הנה אנכי מת והלכתי בדרך אבותי

ד: ויהי כאשר ראה שם את-יהודה ואת-גד ואת-אשר אחיו ויאמר אליהם חזקוני ואשב ואמר לאחי ולבני את אשר צפנתי בלבי כי הנה אמותה הפעם

ה: ויתחזק וישב וישק להם ויאמר אליהם שמעו אחי ובני והאזינו אל-ראובן אביכם את אשר אצוה לכם

ו: הנה העידותי בכם היום את-אלהי השמים אשר לא תלכו בפשע נעורים ובזנונים אשר בם נכשלתי אנכי ואחלל יצוע יעקב אבי

ז: ואגידה לכם כי מכה גדולה הכה אותי יי על-ירכי שבעה חדשים ולולא יעקב אבי התפלל בעדי אל-יי כי אז חפץ יי להמיתני

ח: כי בן-שלשים שנה הייתי כאשר עשיתי את-הרע בעיני יי ושבעה חדשים חליתי עד-מות

ט: ואחרי-כן נחמתי ונעניתי ברצון נפשי שבע שנים לפני יי ויין ושכר לא שתיתי ובשר לא בא אל-פי וכל-מאכל תאוה לא אכלתי ואתאבל על-עוני כי גדול אשר לא נעשה כזאת בישראל

פרק ב[עריכה]

א: ועתה שמעו אלי בני את-אשר ראיתי על-דבר שבעה רוחות התהו באבלי

ב: כי שבעה רוחות נתנו נגד האדם והם ראש כל-מעשי נערות

ג: ושבעה רוחות אחרים נתנו לו כאשר נוצר ובהם יהי כל-מעשה האדם

ד: הראשון הוא רוח החיים אשר בו יוסד קיום האדם השני הוא רוח הראיה אשר בו תוצר התאוה

ה: השלישי הוא רוח השמיעה אשר אתו תבא חכמה הרביעי הוא רוח הריח ואתו נתנו הטעם ושאיפת האויר והנשימה

ו: החמישי הוא רוח הדבור ואתו תבא תבונה

ז: הששי הוא רוח הטעם ועל-ידו תהיה אכילת כל-מאכל ומשקה ועל-ידו יוצר הכח כי במאכלים יסוד הכח

ח: הרוח השביעי הוא רוח ההולדה והמשגל ועל-ידו יבא החטא בתאות החשק

ט: ועל-כן אחרון הוא במערכת הבריאה וראשון לנער כי מלא הוא כסילות ואת הנער יוביל כעור אל-בור וכבהמה אל-שחת


פרק ג[עריכה]

א: ואחרי כל-אלה עוד רוח שמיני רוח השנה אשר בו יהיה קיום התולדה ודמות המות

ב: ובכל-הרוחות האלה מתערבים רוחות תעתועים

ג: לראש יכון רוח הזנות בטבעו ובחושיו הרוח השני הוא רוח הבטן אשר לא תשבע השלישי הוא רוח הריב בכבד ובמרה

ד: הרביעי הוא רוח החנפה ואחיזת העינים למען ישא חן בהכנעו לפני איש

ה: החמישי הוא רוח גבוהה למען יתפאר ויתגאה הששי הוא רוח השקר בשואה וקנאה לבדות אמרים ולהסתיר אמרים ממשפחה ומרעים

ו: השביעי הוא רוח הרשע ואתו גנבות וגזלות למען ימלא תאות נפשו כי הרשע יתחבר בערמה עם-כל-הרוחות האלה

ז: ועם-כל-אלה יתחבר רוח השנה והוא רוח עועים והזיה

ח: וככה יאסף כל-נער כי-יחשיך דעתו מאמת ולא יבין בחקת יי ולא ישמע למוסר אבותיו כאשר סבלתי גם אני בנעורי

ט: ועתה בני אהבו אמת והיא תנצרכם שמעו אל-דברי ראובן אביכם

י: אל-תפנו אל-פני אשה ואל-תתחברו עם-אשת איש ואל-תתערבו בעסקי נשים

יא: כי לולא ראיתי את-בלהה רוחצת במקום סתר כי עתה לא נכשלתי בחטא הגדול הזה

יב: כי כאשר נתפשו מעיני בראותי את-ערית האשה לא נתנה שנה לי עד אשר עשיתי את-התועבה הזאת

יג: ויהי כאשר הלך יעקב אבי אל-יצחק אביו בעת היותנו במגדל-עדר על-יד אפרת בבית-לחם ותהי בלהה שכורה ותשכב ערמה בחדרה

יד: ואני בבואי וארא את-ערותה ואעש את-הנבלה והיא לא חשה ואשאירה ישנה ואצא

טו: ומלאך אלהים הודיע מיד לאבי על-דבר פשעי ויבא ויתאבל עלי ובה לא נגע עוד


פרק ד[עריכה]

א: ועל-כן אל תפנו בני אל-יפי הנשים ואל תפנו לבכם אל-מעשיהן והתהלכו בתם-לבב ביראת יי ובמעשים טובים ובתורה תהיו עמלים ועל-יד עדריכם עד- אשר יתן יי לכם אשה אשר ירצה הוא בה למען לא תענו כאשר עניתי אנכי

ב: כי עד-מות אבי לא-היה לי עז להביט בפניו או לדבר עם-איש מאחי מחרפה

ג: וגם-עד-עתה יכני לבי על-פשעי

ד: ואבי עוד הרבה לעודדני ויתפלל אל-יי בעדי למען יסור מעלי חרון-אף-יי כאשר גם-הראני יי ולמן-העת ההיא עד היום נשמרתי ולא חטאתי

ה: ועל-כן בני הנני אומר לכם שמרו את-כל-אשר אצוה אתכם ולא תחטאו

ו: כי שחת לנפש חטא הזנות כי ירחיקה מעם-יי ויקרב אותה אל-האלילים כי הוא יוליך שולל את-הדעת ואת-התבונה ויצעיד נערים בלא-עתם שאולה

ז: כי רבים חללים הפילה הזנות כי אם-זקן יהי האיש או רם-היחש אם-עשיר ואם-דל תעט עליו חרפה לפני בני אדם ושחוק יהי לבליעל

ח: הלא שמעתם על-דבר יוסף כי נשמר מאשה ואת-מחשבותיו טהר מכל-זנות וימצא חן בעיני אלהים ואנשים

ט: כי רבות עשתה-לו המצרית ותקרא למכשפים ותשקהו וסמי אהבה נתנה-לו ולא הראה יצר לבו כל-תאוה רעה

י: ועל-כן הצילו יי אלהי אבותינו מכל-מות-חרש רע

יא: כי אם-לא תמשל הזנות בדעתנו לא יוכל בליעל למשל-בנו


פרק ה[עריכה]

א: כי רעות הן הנשים בני וכי אין להן אמץ וכח לגבר תעשינה בערמה בתארן למען משך אותו אליהן

ב: ואת אשר לא-תוכלנה להתעות בתארן תכבשנה אותו בנכליהן

ג: כי על-אדותיהן דבר אלי מלאך יי ויורני כי רוח הזנות תמשל בנשים יותר מאשר בגברים ובלבבן תתנכלנה לאנשים ובעדין תולכנה אותם שולל ובשקור-עין תעכסנה ובמעשיהן אלה תולכנה אותם בשבי

ד: כי לא-תוכל האשה להחזיק בגבר לעיני כל ותעש את-הנבלה במעשי זנוניה

ה: ועל-כן בני נוסו מפני הזנות וצוו נשיכם ובנותיכם אשר לא-תיטבנה את-ראשן ואת-פניהן להוליך שולל את-הדעת כי כל-אשה העושה את-המזמות האלה תתעתד לענש עולם

ו: כי ככה התעו בכשפיהן גם את-הנפילים לפני המבול כי אלה בראותם אותן תמיד ויתאוו להן תאוה וידבקו בהן ויעשו את-המעשה הרע בנפשם כי שנו את-דמותם בדמות אנשים ויופיעו לפניהן כבוא אליהן בעליהן

ז: ואלה בחמדן את-חזותם בלבן ותלדנה את-בני הענק כי נראו להן הנפילים כמו ראשם מגיע השמימה


פרק ו[עריכה]

א: ועל-כן השמרו מן-הזנות ואם-תחפצו להטהר בלבבכם שמרו גם-את-חושיכם מן-הנשים

ב: ואותן צוו אשר לא-תתחברנה עם-הגברים למען תטהרנה גם-הן בלבן

ג: כי בהתחברן תמיד אם-גם-לא-תחטאנה מחלה אנושה להן ולנו לדראון לבליעל ולחרפת עולמים

ד: כי לא תבונה לזנות ולא חכמה בה וכל-קנאה תשכן בתוך תאותה

ה: ועל-כן הנני אומר לכם עוד תתחרו בבני לוי ותבקשו להתנשא עליהם ולא תוכלו

ו: כי אלהים יקם את-נקמתם ואתם תמותו מות מרעים

ז: כי ללוי נתן אלהים את-המלוכה וליהודה אתו ולי ולדן וליוסף להיות נשיאים

ח: ועל-כן הנני מצוכם לשמע אל-לוי כי הוא ידע את-חקת יי והוא יחרץ משפט ויקריב בעד כל-ישראל עד-קץ העתים הכהן המשיח אשר עליו דבר יי

ט: ואשביעכם באלהי השמים לעשות אמת איש את-קרובו ולהתהלך באהבה איש את-אחיו

י: וקרבו אל-לוי בענות לבבכם למען תקבלו ברכה מפיו

יא: כי הוא יברך את-ישראל ואת-יהודה כי בו בחר יי למלך על-פני כל-העם

יב: והשתחוו לזרעו כי למענכם ימות במלחמות אשר תראו ואשר לא תראו ובתוככם יהי מלך עולם


פרק ז[עריכה]

א: וימת ראובן אחרי אשר צוה לבניו את-הדברים האלה

ב: וישימהו בארון עד-העלותם אותו ממצרים ויקברהו בחברון במערת המכפלה במקום קבורת אביו.