משתמש:Inkbug/שד"ל/בראשית/ז
(ב) מכל הבהמה הטהורה: למעלה אמר לו דרך כלל שיקח שנים מכל החי, וכאן הוסיף ענין השבעה זוגות במינים הטהורים, לפיכך למעלה הזכיר עוף בהמה ורמש, וכאן לא הזכיר הרמש, כי אין ממנו מין טהור (תלמידי מוה״רר יצחק פארדו). הבהמה הטהורה: הכשרה לקרבן, כן פירש הרא״בד הלוי ז״ל בספרו הנכבד אמונה רמה מאמר ב׳ עיקר ו׳ פרק א׳, ומה שכתוב למטה (ח׳ כ׳) ויקח מכל הבהמה הטהורה ויעל עולות מסייעו. ובתחלה היה קשה לי מה שכתוב ומכל העוף הטהור שרחוק הוא שיאמר מכל על תורים ובני יונה בלבד, אך מצאתי שהר״מבן מתרץ ואומר מכאן שלא הוכשרו בקרבנות בני נח אלא בהמה טהורה ועוף טהור, אבל כל המינים הטהורים היו כשרים בקרבנותם והוסיף לישראל שלא יקריבו אלא מן הבקר ומן הצאן ומן התורים ומן בני היונה בלבד. והנה הבהמות שהיו אז כשרות לקרבן הן הן שדרך בני אדם לאכלן, ולפיכן צוהו לקחת מהן יותר (כדברי רד״ק), וגם (כדברי ר׳ וואלף מאיר במעמר) מפני שאינן דורסין והם טֶרף לשִנֵי החיות והעיט והיה מינם נכרת אם לא יקח מהם יותר. (ג) מעוף השמים: בטהורים הכתוב מדבר (ר״שי), וזה נרמז במלת גם, מן הבהמה תקח ז׳ מן הטהורה וב׳ מן הטמאה, וגם מן העוף כך, ז׳ מן הטהור וב׳ מן הטמא. (ד) היקום: לא נמצא אלא שלש פעמים, שתים כאן, והג׳ והשלישית בס׳ בספר דברים (י״א ו׳) ואת כל היקום אשר ברגליהם, והמלה משרש קום, והי״וד מהאמנתי והטעם בעלי חיים, כי החי קם ועומד מאליו. (ה) ויעש נח: זו ביאתו אל התבה (רש״י). (ו) ונח בן שש מאות שנה: כשהיה נח בן ת״ר שנה אז היה המבול מים, הוא פירוש המבול, היה המבול על הארץ, כלו׳ כלומר היו מים על הארץ. (ז) ויבא נח: נח צ״ל צריך להיות ברביע, לא בזקף, וכן הוא בחומש כ״י כתב יד על קלף עם תרגום שבידי. (יא) בחדש השני: מסתמא הוא אייר, כי תחלת חדשי התורה מניסן. נבקעו כל מעינות וגו׳: שהיו המים באים מלמעלה ומלמטה. וארובות: דרך משל. (יג) בעצם היום הזה בא נח: "אל התבה" שבסוף הפסוק חוזר גם לנח ולשם וחם ויפת, ואין הטעמים מדויקים, ולא מבלי דעת, אלא שהיתה קריאת הפסוק כבדה אם לא היה בו לא אתנח ולא זקף רק טעמים פחותים מטפחא, וב״הט ובעל הטעמים בחר לעשות שני חלקים נפרדים, והמקרא קצר וכאילו כתוב "בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח אל התבה; ואשת נח ושלשת נשי בניו באו אתם אל התבה"; וכיוצא בזה למטה ל״ד כ״ח. (יד) כל צפור כל כנף: נ״ל נראה לי כל צפור, כל בעל כנף, לרבות שרץ העוף שאינו נקרא עוף, אבל יש לו כנף, אך הנגינה היא כפי פירוש ר״שי: כל צפור של כל מין כנף. (יז) ויסגור ה׳ בעדו: סגר בעדו מן המים (רש״י), עשה שלא יכנסו המים בתבה. בעד: עיין כ״ח ח״ב עמוד קס״ד. (יח) ויגברו המים: שרש ג.ב.ר קרוב לשרש ג.ב.ה ["כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו" (תהלים קג יא)]. והנה טעם "ויגברו המים", שנשארו גבוהים על הארץ. (כא) הרומש על הארץ: כולל כל ב״ח בעלי חיים זולת האדם, ע׳ עיין למעלה א׳ כ״ד. בעוף בבהמה וגו׳: אלו ואלו בשוה, ועיין למטה ט׳ ב׳. (כג) וימח: קל מן מחה, כמו וַיִּחַר, וחוזר למבול: וימָּחו: נפעל: וישאר אך נח: היה נראה להטעים וישאר אך־נ֔ח, ותהיה מליצת "ואשר אתו בתבה" עומדת בפני עצמה, כמו למטה ח׳ א׳; ולפי הנגינה הכוונה נשאר בתבה רק נח ואשר אתו. (כד) ויגברו המים וגו׳: הנכון כדעת רמ״בן ודון יצחק ובעל הרכסים לבקעה, כי בק״ן ימים אלו נכללו מ׳ יום הראשונים. והטעם, נשארו המים גבוהים על הארץ ועל ראשי ההרים הגבוהים עד סוף ק״ן יום, וא״חכ ואחר כך נשארו ראשי ההרים הגבוהים בלתי מכוסים במים, והנה בק״י ב-110 ימים נתמעטו המים, שיעור ט״ו אמה שעל ראשי ההרים באופן שלא יכלה עוד התבה ללכת על פני המים ונחה על הרי אררט. והנה בי״ז באייר החל הגשם (למעלה פסוק י״א) ונמשך הגשם עד כ״ז בסיון, אז חדל הגשם וע״כז ועם כל זה נשארו המים גבוהים ומכסים ההרים היותר גבוהים עד י״ז בתשרי (למטה ח׳ ד׳) אז נשארו ראשי קצת ההרים מגולים ותנח התבה על הרי אררט שאינם היותר גבוהים ובאחד בטבת (שם ה׳) נגלו ראשי הרי אררט ושאר הרים הבלתי גבוהים כל כך.