משנה תרומות י ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק י · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

מי שהיו לו חבילי תלתן בכלאי הכרם, ידלקו.

היו לו חבילי תלתן של טבל, כותש ומחשב כמה זרע יש בהם, ומפריש את הזרע, ואינו צריך להפריש את העץ.

אם הפריש, לא יאמר: אכתוש ואטול את העץ ואתן את הזרע, אלא נותן העץ עם הזרע.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִּלְתָּן בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, יִדָּלֵקוּ.

הָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִּלְתָּן שֶׁל טֶבֶל,
כּוֹתֵשׁ וּמְחַשֵּׁב כַּמָּה זֶרַע יֶשׁ בָּהֶם,
וּמַפְרִיש אֶת הַזֶּרַע, וְאֵינוֹ צָרִיך לְהַפְרִישׁ אֶת הָעֵץ.
אִם הִפְרִישׁ,
לֹא יֹאמַר: אֶכְתּוֹשׁ וְאֶטּוֹל אֶת הָעֵץ וְאֶתֵּן אֶת הַזֶּרַע,
אֶלָּא נוֹתֵן הָעֵץ עִם הַזֶּרַע:

נוסח הרמב"ם

מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם - יידלקו.

היו לו חבילי תלתן של טבל -
כותש ומחשב כמה זרע בהן, ומפריש את הזרע, ואינו צריך להפריש את העץ.
ואם הפריש - לא יאמר אכתוש ואטול את העץ ואתן את הזרע, אלא נותן את העץ עם הזרע.

פירוש הרמב"ם

ידלקו - ישרפו. וכבר בארנו בכלאים, כי כלאי הכרם דינם שישרפו כולם.

ואמרם בכאן, חבילי תלתן של טבל - זה הטבל טבל של תרומת מעשר, והוא שנתן ישראל ללוי עשרה חבילות של תלתן, ויתחייב הלוי לכתשן ולתת עשירית הזרע לכהן. ואין ללוי רשות לומר לכהן טול חבילה אחת בלא כתישה, כי כמו שקבלתים אתן לך חלקך. וזה הוא קנס ללוי לפי שלקח מעשר קודם הכתישה, לפי שהוא הפסיד לכהן תרומה גדולה שיש באותו מעשר, כמו שבארנו במסכת ברכות בפרק שלשה שאכלו. וכן אמרו בתלמוד (ביצה יג.) "ולימא ליה, כדיהבו לי יהיבנא לך? אמר רבה, קנס הוא".

ואמרם בכאן מחשב - שמורה כי תרומת מעשר מוציאין אותו באומד, הוא דעת רבי אליעזר בן גומל, כי הוא אמר "ונחשב לכם תרומתכם" (במדבר יח, כז), בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר, כשם שתרומה גדולה אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה, כך תרומת מעשר אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה. וזו הסברא דחויה, והאמת מה שקדם לך "המונה משובח, והמודד משובח ממנו, והשוקל משובח משלשתן".

וזה הודיענו זה הדין בחבילי תלתן, אף על פי שהדין כללי לכל דבר שהוא חייב בתרומה, לפי שהתלתן טעם עצו ופריו קרובים, ושמא יעלה על דעתנו שנתחייב להוציא מעשר אפילו מעצו, הודיענו בכאן שאין אנו חייבים.

וכתישה בכאן, היא כמו הדישה וההדק:

פירוש רבינו שמשון

ידלקו שאף העץ נאסר בכלאי הכרם כדאמרינן (פסחים כו:) תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם דעיקרו נאסר:

ומחשב. דתרומה גדולה ניטלת במחשבה ודייקינן בשילהי פרק קמא דביצה (דף יג.) מדקתני חבילין שמע מינה איסורייתא טבלא ובירושלמי (הל' ג) אמר כמה היא חבילה כ"ה זירין:

ואינו צריך להפריש. על כל העץ היינו קשין שבו ואצטריך לאשמעינן דלא חייבוהו במעשרות אע"פ שטעם עצו ופריו שוה כדאמרי' בפ"ק דביצה (שם) וק"ק דהתם מסקינן דכותש קנסא דמוקי לה בטבל טבול לתרומת מעשר והכא משמע (בטובת) [לטובת] הבעלים וי"ל דמשמע ליה התם כותש חייב לכתוש:

תלתן. פינוגריק"ו וכותשין אותו במקלות:

נותן העץ עם הזרע. דמפריש מן העץ על העץ ומן הזרע על הזרע:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ידלקו - שאף העץ נאסר, וכלאי הכרם טעונים שרפה דכתיב (דברים כב) פן תקדש המלאה, פן תוקד אש:

ומחשב כמה זרע יש בהן - דתרומה נטלת במחשבה ובאומד הדעת:

וא"צ להפריש את העץ - ואע"פ שטעם עצו ופריו שוין:

ואם הפריש - קודם כתישה, אינו יכול לכתוש ולהפריש מן הזרע וישאר העץ לעצמו, דכיון שקרא עליו שם תרומה צריך ליתנו לכהן ה:

פירוש תוספות יום טוב

נותן העץ עם הזרע. פי' הר"ב דכיון דקרא עליו שם תרומה צריך ליתנו לכהן. ומ"מ אין בו קדושת תרומה כדתנן לעיל דעצו של תלתן בתרומה אע"פ שנותן טעם שרי ועל כרחך כשקרא עליו שם תרומה דאי לא קרא עליו שם פשיטא ומאי קמ"ל. והרמב"ם מפרש מתני' בתרומת מעשר והכי מסיק בפ"ק דביצה ופסקה בפ"ג מה' תרומה לענין תבואה שקדם בן לוי ולקח המעשרות בשבלים דקנסינן ליה לדוש ולזרות ואם הפריש תרומת מעשר שבלים קונסין אותו לכתוש וליתן התבן. והא ודאי דתבן אין לו שום קדושת תרומה. ועיין במשנה ה פ"ד דמעשרות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) ומ"מ אין בו קדושת תרומה כדתנן במשנה לעדל דעצו של תלתן בתרומה אע"פ שנותן טעם שרי וע"כ כשקר. א עליו שם תרומה דאי לא קרא עליו שם פשיטא ומאי קמ"ל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חבילי תלתן של כלאי הכרם:    מפרש בירוש' אין חבילה פחותה מעשרים וחמשה קלחים ובעינן נמי דארבע חבילין מהן יהיו גדולים כל כך שראויין לעשות מהם מטה וכהאי שיעורא הוא דס"ל לר"מ בפ"ג דערלה דאינם בטלים אפי' באלף:

היו לו חבילי תלתן של טבל:    בפ"ק דביצה מוקי לה אביי במעשר שהקדימו בשבלים והטבל טבול לתרומת מעשר ג"כ ומתני' אבא אלעזר בן גומל דאמר תרומת מעשר נמי ניטלת באומד ויליף לה מקרא דכתיב גבי לוים ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר פי' רש"י ז"ל כדגן מן הגורן זו תרומה גדולה תרומתכם זו תרומת מעשר. והא דקאמר כותש קנס לפי שלקח המעשר קודם הכחישה והפסיד לכהן תרומה גדולה שיש באותו מעשר ודייקי מדקתני חבילי תלתן ולא קתני תלתן סתם ש"מ איסורייתא טבלא ואסור לאכול מהן עראי וכן פי' הרמב"ם ז"ל וגם בחבורו פ"ג דה' תרומה סי' י"ד אלא שלקח הדמיון בתבואה שקדם בן לוי ולקח המעשרות בשבלים קונסין אותו לדוש ולזרות וליתן לו מעשר מן המעשר מן הדגן ואינו חייב ליתן לו מעשר מן התבן ומן העצים ואם הפריש תמ"ע שבלים כמו שנתנו לו ה"ז כותש ונותן לכהן את הזרע ואת התבן ומפני מה קנסוהו לכתוש מפני שלקח המעשר שבלים והפקיע ממנו ת"ג ע"כ:

ומפריש על הזרע ואינו צריך להפריש על העץ:    כך כתוב במשניות מדויקות:

אלא נותן העץ עם הזרע:    פי' הר"ש ז"ל ומפריש מן העץ על העץ ומן הזרע על הזרע:

תפארת ישראל

יכין

מי שהיו לו חבילי תלתן בכלאי הכרם ידלקו:    שאף העץ אסור בהנאה וטעון שריפה:

כותש:    אבשטאסען. ור"ל דרשאי לכתוש הזרע מהשרביטין כדי להפריש מהזרע לבד:

ומחשב כמה זרע יש בהם:    דת"ג נתנה באומד:

אם הפריש:    קודם כתישה:

אלא נותן העץ עם הזרע:    מדקרא עליו שם תרומה וטעם עצו ופריו שוה. ומ"מ אינו קדוש בתרומה כלעיל סי' כ':

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים