משנה תרומות י ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק י · משנה ב | >>
תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצהא, הרי זו אסורה.
שעורים שנפלו לתוך הבור של מים, אף על פי שהבאישו [מימיו], מימיו מותריןב.
תַּפּוּחַ שֶׁרִסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִסָּה, וְחִמְּצָהּ,
- הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
- שְׂעוֹרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם,
- אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ [מֵימָיו], מֵימָיו מֻתָּרִין:
תפוח שרסקו,
- ונתנו לתוך העיסה, וחימצה -
- הרי זו אסורה.
- שעורים, שנפלו לתוך בור של מים,
- אף על פי שהבאישו - מימיו מותרין.
זה התפוח הנזכר, הוא של תרומה בלא ספק.
ופירוש שריסקו הוא, משכתשו מקצת כתישה.
וכבר קדם לנו, כי כשהחמיצה התרומה לחולין, שאותן חולין תרומה.
ושאר המאמר מבואר:
ריסקו. כתשו לשון כתישה בחטים וריסוק בתפוחים ובשום ובוצר ומלילות (עדיות פ"ב מ"ו) וחלות דבש (שבת פכ"ב קמג.) ובתפוח של תרומה איירי שנתנה לתוך העיסה של חולין וכן שעורים איירי בשל תרומה ובירושלמי (שם) תני רבי יוסי מתיר רבי אחא בשם רבי יוסי ברבי חנינא מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו מותר ר' יוסי כדעתיה כמה דו אמר תמן אין תבשילו תבשיל ברור כך הוא אמר הכא אין חימוצו חימוץ ברור דשרי גבי שבת בישול שאינו ברור בפרק כירה (דף לח:) תנן לא יפקיענה בסודרים ורבי יוסי מתיר וכולה סוגיא איתא נמי התם בריש חלה ובסוף כל שעה ומשום דהוי חמץ נוקשה כדאי' בריש כל המנחות באות מצה (דף נד.) חשיב ליה חימוץ שאינו ברור ותימה הוא אי לענין פסח היה מתיר רבי יוסי והא בין רבי מאיר בין רבי יהודה אוסרין בפרק אלו עוברין (דף מג.) דלכל הפחות מדרבנן אסר רבי יהודה ואי לאו דמדמי לה לבישול מצינן למימר דלא אסר מילי אחריני דוקא אמר ר' יוסי:
מימיו מותרין. דנותן טעם לפגם מותר:
תפוח - של תרומה שרסקו ונתנו כשהוא מרוסק וכתוש לתוך העיסה וחמצה הואיל וחולין מחמת התרומה נתחמצה העיסה אסורה לזרים:
אע"פ שהבאישו - מחמת השעורים של תרומה, מימיו מותרים:
וחמצה. כהאי גוונא תנן במשנה ד פ"ב דערלה. ומסיק במנחות דף כד דחמץ גמור לא הוי דמי פירות הן. אבל נוקשה הוי. והתוס' מסקי התם דדוקא כשיש מים עם מי פירות. עי' בא"ח סי' תס"ב. והא דאסורה כל העיסה כתבתי *) במשנה ו' פ"ה:
מותרין. דנותן טעם לפגם מותר. הר"ש:
(א) (על המשנה) והמצה. ומסיק במנחות דכ"ד דחמץ גמור לא הוי דמי פירות הן. והתוספ' מסקי התם דדוקא כשיש מים עם מי פירות:
(ב) (על המשנה) מותרין. דנותן טעם לפגם מותר. הר"ש:
תפוח שרסקו וכו': בפרק כל המנחות אמרינן דאפילו לרבנן דפליגי התם בברייתא אר' חנינא בן גמליאל ואמרינן דאין מחמיצין לשתי הלחם וללחמי תודה בתפוחים משום דלא הוי חמוץ מעליא דמי פירות אין מחמיצין, הכא לענין תרומה מודו דאסור דאף על גב דלא הוי חמץ גמור חמץ נוקשא מיהא הוי. ובירושלמי דפרקין ודריש פרקא קמא דחלה ודשבת פרק כירה ודפסחים פרק כל שעה תניא תפוח שרסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצה הרי זה אסורה, ור"י מתיר פירוש דלא חשיב ליה חמוץ, ר' אחא ר' אבהו בשם ר"י בר חנינא מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו מותר, כמה דר' יוסי אמר תמן בפ"ג דשבת ולא יפקיענה בסודרין, ור"י מתיר דבשול חמי חמה אין בשולו תבשיל ברור כן הוא אומר הכא אין חמוצו חמוץ ברור:
שעורים שנפלו וכו': תניא כל נותני טעם בין לשבח בין לפגם אסורין דברי ר"מ, ר"ש אומר לשבת אסור לפגם מותר, ומתניתין ר' יוחנן אמר במחלוקת ור"ש בן לקיש אמר דברי הכל, ואיתא נמי בירושלמי פרק בתרא דעבודה זרה:
יכין
תפוח: תרומה:
שרסקו: צערריעבען:
ונתנו לתוך עיסה: של חולין:
אף על פי שהבאישו מימיו: ע"י השעורים:
מותרין: דנטל"פ מותר. אף דבכה"ג משביח ולבסוף פוגם כמבואר בירושל'. ולא קיי"ל כן (שו"ע יו"ד, קיג):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת