משנה תרומות י א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק י · משנה א | >>
בצל שנתנו בתוך עדשים, אם שלם, מותר.
ואם חתכו, בנותן טעם.
ושאר כל התבשיל, בין שלם בין מחותך, בנותן טעם.
רבי יהודה מתיר בצחנה, שאינה אלא ליטול את הזוהמא.
משנה מנוקדת
בָּצָל שֶׁנְּתָנוֹ בְּתוֹךְ עֲדָשִׁים,
- אִם שָׁלֵם, מֻתָּר;
- וְאִם חֲתָכוֹ, בְּנוֹתֵן טַעַם.
- וּשְׁאָר כָּל הַתַּבְשִׁיל, בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּך,
- בְּנוֹתֵן טַעַם.
- רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּצַּחֲנָה,
- שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לִטּוֹל אֶת הַזֻּהֲמָא:
נוסח הרמב"ם
בצל, שנתנו לתוך עדשים -
- אם שלם - מותר.
- ואם חתכו - בנותן טעם.
- ושאר כל התבשיל,
- בין שלם, בין מחותך - בנותן טעם.
- רבי יהודה - מתיר בצחנה,
- שאינה אלא - ליטול את הזוהמה.
פירוש הרמב"ם
הדין שווה, בין שהיו עדשים של תרומה ובצל של חולין, או בצל של תרומה ועדשים של חולין, ובתנאי שיתן הבצל השלם בעדשים אחר בישולו או שיצאו ממנו מימיו, כי אחר כן כובש ולא תניח הבצל להטיל מכוחו דבר בעדשים, ולא יקבל גם כן מכוח העדשים. אבל אם נתבשל הבצל בעדשים, אפילו היה שלם, בודקין אותו בנותן טעם. וזו הבדיקה כאשר נגיד לך, כשנותנין בצל של תרומה לתוך עדשים של חולין טועמין העדשים, אם יש בהם טעם הבצל אסור לאכלם אלא לכהן. וכן אם נתן בצל של חולין לתוך עדשים של תרומה טועמים הבצל, אם נמצא שם טעם העדשים אסור לאכילה אלא לכהן.
וצחנה - הוא הסרחון והביאוש. אמר הכתוב "ועלה באשו ותעל צחנתו"(יואל ב, כ).
ודרך הבצל כשמבשלים אותו עם דבר סרוח, שמסיר זוהמתו ומתקן ריחו קצת תיקון. ואמר רבי יהודה כי כשנתבשל בצל של תרומה בתבשיל מוסרח, שמותר לאכול אותו התבשיל, לפי שהוא לא נתן הבצל לתוך התבשיל לתת בו הבצל טעם, אלא נתנו שם להסיר זוהמתו, ולפיכך לא נבדוק אותו בנותן טעם.
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבינו שמשון
בצל של תרומה שנתנו לתוך תבשיל של עדשים של חולין שלם אינו נותן טעם מחותך נותן טעם ובצונן איירי ובירושלמי (הל' א) משמע איפכא דקאמר מתני' בבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים של תרומה אבל בצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים של חולין לא משמע כשהוא מחותך (שאין) נכנס בו טעם של עדשים ולא כשהוא שלם שנותן בו טעם עוד קאמר בירושלמי רבי אחא בשם רבי בא בר ממל מתני' כשהוציאו עדשים מימיהם שעדשים צופרות אותן שלא יבלע ודכוותה עדשים צופרות אותן שלא יתן:
ושאר כל התבשיל. היינו דקאמר בירושלמי (שם) בבצל של חולין אבל בקפלוט בין לח בין יבש בין שלם בין מחותך:
צחנה. דגים קטנים כבושים כההיא דפ' הנודר מן המבושל (דף נא:) הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ובמורייס ואם נתן בצל תרומה בתוך הצחנה משליך את הבצלים והדגים מותרין ובלבד שיהא הכל בצורתו שלא נתערב עם הדגים:
שאין הבצל שם ליתן טעם אלא להעביר הזוהמא ואין מתיישב לפי שיטת הירושלמי דמוקי מתני' בבצל של חולין דכיון דהאי בתרומה סברא הוא דרישא נמי בתרומה ובירושלמי (הל' א) מייתי הא דתנן במסכת מעשר שני (פ"ב מ"א) דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון ומסיק ההיא דלא כר' יהודה דאמר במתני' גבי בצל שאינו אלא לסלק הזוהמא והוא הדין קפלוטות בדגים ואין כאן שבח:
ירושלמי (שם) במה דברים אמורים ביבש אבל בלח אסור בבצל של חולין אבל בקפלוט בין לח בין יבש בין שלם בין מתותך אם העביר פיטמתו כמחותך היו ב' או ג' כמחותך הן הדא דתימא בשאין בקליפה חיצונה כדי ליתן טעם אבל יש בקליפה חיצונה כדי ליתן טעם אסור:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בצל שנתנו לתור עדשים - [של חולין] וה"ה בצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים. [טעות המעתיק יש כאן וכצ"ל בצל שנתנו לתוך עדשים. בצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים [של חולין] (והה לבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים של תרומה). ומיירי כגון שנתנו בעדשים אחר בשולו ויצאו ממנו מימיו, שאז אין הבצל כשהוא שלם פולט בעדשים ולא בולע מהם. אבל אם נתבשל הבצל בעדשים פשיטא, דיהיב ובלע טעמא, אף כשהוא שלם:
בנותן טעם - דטעים להו כהן, שמותר בחולין ובתרומה. אי אית בהו טעמא דתרומה הכל אסור לזרים, ואי לא הכל חולין כשהיה:
ושאר כל תבשיל - כגון שום וקפלוט, וכיוצא בהן:
מתיר בצחנה - אם נתן בצל של תרומה בצחנה, שהם דגים קטנים הכבושות בציר, נוטל את הבצל והצחנה מותר, ובלבד שיהיה הבצל שלם שלא נימוח ולא נתערב עם הצחנה. שאין הבצל ניתן לתוכו אלא להעביר זוהמת הדגים ולא כדי ליתן בו טעם. ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
[*לתוך עדשים. הגהתי בפירוש הר"ב של חולין שכן הוא בפירוש הר"ש]:
צחנה. פירש הר"ב דגים קטנים הכבושים בציר. ועיין עוד בפירושו למשנה ד פ"ו דנדרים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בצל שנתנו לתוך העדשים: מפרש בירוש' דבבצל יבש עסיקינן שיש לו קליפה יבשה שאין בה לחות ובבצל של חולין ובעדשים של תרומה עסיקי' ואוקמוה הכי משום דקתני אם שלם מותר משמע דקאי אבצל דאי אעדשים הו"ל למיתני מותרות ומש"ה נמי קתני לתוך העדשים ולא קתני לתוך עדשים ונראה דמודו נמי דכשהבצל של תרומה והעדשים של חולין דשרו דסבירא לן דכשם שהעדשים צופדות אותו שלא יבלע ה"נ צופדות אותו שלא יתן והשתא אתיא סיפא דצחנה שפיר וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה: ושאר כל התבשיל בין שלם בין מחותך בנ"ט. ואע"ג דקיי"ל דתרומה עולה באחד ומאה ה"מ דהוי מין במינו אבל מין בשאינו מינו אע"ג דליכא אלא ששים סגי דהיינו שאינו נ"ט עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל. והר"ש ז"ל פי' בצל של תרומה שנתנו לתוך תבשיל של עדשים של חולין שלם אינו נ"ט מחותך נ"ט ובצונן איירי ע"כ וכתב יה"ר יהוסף ז"ל על פי' זה בירוש' לא קאמר הכי אלא קאמר דמתני' מיירי בבצל של חולין דוקא וע"ש והא דקאמר בתר הכי ור"י מתיר בצחנה וכו' ר"ל ר"י מתיר בצחנה אע"פ שאינו עדשים ואע"פ שהבצל הוי של תרומה כי אין שייך לומר בצחנה שהן תרומה כי הם דגים ואין שייך בם דין תרומה אך קשה אם כן יהא אסור ליתן את הבצל של תרומה בצחנה כיון שהוא מפסידו שהרי אינו אלא ליטול את הזוהמא ותנן אין נותנין דבלה וגרוגרות לתוך המורייס וצ"ע ע"כ:
ר"י מתיר בצחנה: ירושלמי ומודה ר"י בבצל של הקדש ושל ע"ז דחוששין לטעמן דלא פליג בנתינת טעם של הבצל אלא דמיקל גבי תרומה:
תפארת ישראל
יכין
בצל שנתנו בתוך עדשים: בצל תרומה. בעדשי' חולין והעדשי' כבר נתבשלו. וכשהיו חמים ויבשים נתן לתוכו הבצל:
אם שלם מותר: העדשי' ואף דבכל חם בחם בלא רוטב צריך כדי נטילה [כסוף פרק יא דזבחים] הכא עדשים מבושלין טבען לצפד ולצמצם את הבצל ואינו בולע ופולט [ותמהני אר"ש דמוקי למתני' בעדשים צוננות. והרי בירושלמי מוקי לה ביבש ותו אם כן קשה לי בצונן יבש אפי' בשאר תבשיל מהכ"ת שיאסר]:
ואם חתכו בנותן טעם: דטועם הכהן להחולין דביש בהם טעם התרומה אסור:
ושאר כל התבשיל: שנתן לתוכן בצל וא' מהן תרומה:
בין שלם בין מחותך כנותן טעם: ר"ל בלח בששים ובחם בחם בלא רוטב סגי בכדי נטילה. או בזה ובזה יטעמנו הכהן אם יש בו טעם הבצל:
רבי יהודה מתיר בצחנה: דגי' כבושין בציר שנתן לתוכן בצל תרומה נוטל הבצל והצחנה מותר:
שאינו אלא ליטול את הזוהמא: שהבצל שואב פסולת הצחנה ואינו נ"ט לתוכה כשהוא שלם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת