משנה שבת כב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כב · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור, ואת המים היפים ברעים ה בשביל שיצנו, ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו.

מי שנשרו כליו בדרך במים, מהלך בהן ואינו חושש.

הגיע לחצר החיצונה, שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שייצנו ואת הצונן בחמה בשביל שייחמו מי שנשרו כליו בדרך מהלך בהן ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם.

פירוש הרמב"ם

נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור כו': אולי יעלה על הדעת כי אסור ליתן תבשיל לתוך הבור גזירה שמא ירד הכלי לתחתית הבור ואתי לאשויי גומות וג"כ יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך*)החמין גזירה שמא יטמין ברמץ ולכך הודיענו בכאן כי מותר לעשותן ואת הדומה להם ואם הוא מבואר והוא אמרם ואת המים היפים ברעים. נשרו כליו נשרו מגזירת משרה ושורין. שוטחן אומר שמותר לשטוח בגדיו השרויים בחמה ושוטחן מלה עברית שוטח לגוים (איוב יב) משטח חרמים (יחזקאל כו) אבל לא כנגד העם כדי שלא יחשדוהו שרחצן בשבת וזה הסתם דחוי ואין היתר לשוטחן כי העיקר אצלנו כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לתוך הבור - שאין בו מים:

שיהא שמור - שלא יסריח מחמת החום. והא קמ"ל דלא חיישינן דלמא אתי לאשוויי גומות שבקרקעית הבור כדי שיהא שוה להושיב שם הקדרה:

ואת המים היפים - הראויים לשתיה:

ברעים - בתוך מקוה מים רעים שאינן ראויין לשתיה. ומילתא דפשיטא היא ומשום סיפא נקט לה, דתנן ואת הצוננים [בחמה] בשביל שיחמו, מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאטמוני ברמץ, קמ"ל:

מי שנשרו כליו - שנפלו במים בשבת:

מהלר עמהן ואינו חושש - שמא יחשדו אותו שכבסן ו:

הגיע לחצר החיצונה - הסמוכה למבוא העיר שהוא מקום המשתמר:

שוטחן בחמה - ליבשן:

אבל לא כנגד העם - שיחשדוהו שכבסן. ומשנה זו דחויה היא, שהלכה בידינו כל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, הילכך אסור לשטחן אפילו שלא כנגד העם:

פירוש תוספות יום טוב

ואת המים היפים ברעים. לשון רש"י כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים:

מהלך בהן ואין חושש. כתב הר"ב שמא יחשדו אותו שכבסן נראה לפי שראה בפי' רש"י והרמב"ם בפי' אבל לא כנגד העם שכתבו שמא יחשדוהו שכבסן הלכך מפרש ה"נ טעמא דקמ"ל דלא חייש להך חשדא ומיהו אכתי קשה מאי שנא ממשנה דלקמן דלא יביא בידו האלונטית שנסתפג בי' משום שמא יסחוט ה"נ ניחוש שמא יסחוט והרמב"ם בחבורו פכ"ב כתב מהלך בהן ואין חוששין שמא יסחוט וכ"כ הטור סוף סימן ש"א וכן לשון הכל בו בב"י. וצריכין אנו לחלק ולומר שלא רצו חז"ל להצריכו להסיר בגדיו מעליו משום חששא דשמא יסחוט כי גדול כבוד הבריות ואפילו בגד אחד מבגדיו אל ישנה מפני כן משא"כ באלונטיות דלקמן שאינן לשום מלבוש אלא מביאם בידו גזרו בהן שלא יביאם שמא יסחוט:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) ברעים. כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) כן הוא בפרש"י והר"מ בפירושו אבל לא כנגד העם הלכך הכא נמי טעמא מפרש דקמ"ל דלא חייש להאי חשדא. ומיהו אכתי קשה מ"ש ממשנה דלקמן דלא יביא בידו האלונטית שמא יסחוט. והר"מ בחבורו כתב ואין חושש שמא יסחוט ויש לחלק דלא רצו חז"ל להצריכו להסיר בגדיו מעליו משום חששא דשמא יסחוט כי גדול כבוד הבריות ואפילו בגד אחד מבגדיו אל ישנה מפני כן. משא"כ באלונטית שאינן לשום מלבוש אלא מביאם בידו גזרו בהן שלא יביאם שמא יסחוט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שיצנו:    גרסי הצד"י קמוצה:

ואת הצונן בחמה:    פי' בשמש כדמוכח שם בפ' כירה וכמו שכתבתי שם סי' גי וכן מבואר ג"כ שם ביד. אכן בירוש' והרי"ף והרמב"ם והר"ן ז"ל נראה דגרסי בחמין:

מי שנשרו וכו':    ורש"י ז"ל פי' בפירקי' מי שנשרו שנפלו במים בשבת וכתבו תוס' ז"ל מי שׂנשׁרו גרסי' לשון נפילה ולא כפי' הקונ' לעיל בפ' במה אשה שפירש שׁנִשׁרו במי גשמים דהא אמרינן בר"פ משילין מאן דתני מנשירין לא משתבש כדתנן מי שנשרו כליו בדרך אלמא לשון נפילה הוא ע"כ. והרמב"ם ז"ל גם הוא פירש כפי' רש"י ז"ל דבפ' במה אשה נשׁׂרי כליה ולשון משרה ושורין וגם הר"ן ז"ל פי' שנשרו שנטבלו כליו במים:

מהלך בהן ואינו חושש:    שמא יבא לידי סחיטה כן הוא לשון הטור שם סוף סי' ש"א גם לשון הכל בו שהביא שם ב"י כמו שאכתוב בסמוך גם לשון הרמב"ם ז"ל שם פכ"ב ואין חוששין שמא יסחוט וכתוב בתוי"ט וצריכין אנו לחלק ולומר כו'. ולע"ד נראה דקושיא מעיקרא ליתא דההיא דאלונטית הא אוקים לה ר' יוחנן בגמ' דיחידאה היא ובן חכינאי היא וכמו שאכתוב שם בסמוך וכן רמזו ג"כ ר"ע ז"ל ולא קיימא לן כותיה אלא בין במלבושים בין באלונטית לא חיישי' שמא יסחוט ואם בא בעל תוי"ט לתרץ דאמאי לא פליג הכא בן חכינאי כדפליג גבי אלונטית ניחא: וכתוב שם בבית יוסף בשם ספר כל בו מי שנשרו כליו בדרך מהלך בהן ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה אבל אינו מנערן מן המים שאם ינערם יהיה חייב משום סוחט שכן דרך כל בגד בלוע במים כשמנער אותו המים נסחטין ממנו ודוקא בכלים חדשים לפי שמקפיד עליהם יותר לפי שמתקצרין במים עכ"ל ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל ומשנה זו דחויה היא. אמר המלקט דהכי תניא בברייתא בגמ' שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר' אלעזר ור' שמעון אוסרין דס"ל כותיה דרב דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור [הג"ה פ' זהו דוקא באיסור מלאכה דאוריי' כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם יראו יסברו שכבסן בשבת אבל בדבר שאין איסורו אלא מדרבנן במקום פסידא לא גזרו רבנן בחדרי חדרים:] ואיתא נמי להאי ברייתא בפ' במה אשה ובפ"ק דביצה דף ט' ותוס' פ"ק דע"ז דף י"ב ע"ב ובירוש' פ' בתרא דכלאים מייתי שלש משניות ושלש ברייתות דפליגי אדרב:


פירושים נוספים