משנה שבת כב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) חבית - שנשברה,

מצילין ממנה - מזון שלש סעודות,

ואומר לאחרים:

"בואו, והצילו לכם".

ובלבד - שלא יספוג.

אין סוחטין - את הפירות,

להוציא מהן - משקין.

יצאו מעצמן - אסורין.

רבי יהודה אומר:

אם לאוכלין -

היוצא מהן - מותר.

ואם למשקין -

היוצא מהן - אסור.

חלות דבש,

שריסקן - מערב שבת,

יצאו מעצמן - אסורין.

רבי אלעזר - מתיר.

(ב) כל שבא בחמין - מלפני השבת,

שורין אותו בחמין - בשבת.

וכל שלא בא בחמין - מלפני השבת,

מדיחין אותו בחמין - בשבת.

חוץ מן -

המליח הישן,

וקולייס האספנן,

שהדחתן - היא גמר מלאכתן.

(ג) שובר אדם - את החבית,

לאכול ממנה - גרוגרות,

ובלבד - שלא יתכוון לעשותה כלי.

אין נוקבין - מגופה של חבית,

דברי רבי יהודה.

ורבי יוסי - מתיר.

לא יקבנה - מצידה.

אם הייתה נקובה -

לא ייתן עליה - שעוה,

מפני - שהוא ממרח.

אמר רבי יהודה:

מעשה, בא לפני רבן יוחנן בן זכאי - בערב,

ואמר: "חושש אני לו - מחטאת".

(ד) נותנין -

תבשיל - לתוך הבור,

בשביל שיהא שמור.

ואת המים היפים - ברעים,

בשביל שיצנו.

ואת הצונן - בחמה,

בשביל שייחמו.

מי שנשרו כליו - בדרך,

מהלך בהן - ואינו חושש.

הגיע לחצר החיצונה -

שוטחן - בחמה,

אבל - לא כנגד העם.

(ה) הרוחץ -

במערה,

או במי טבריה,

מסתפג - אפילו בעשר לונטיות,

ולא יביאם - בידו.

אבל -

עשרה בני אדם,

מסתפגין - בלונטית אחת,

פניהם,

ידיהם,

ורגליהם,

ומביאין אותה - בידם.

(ו) סכין,

ומתמשין,

אבל -

לא מתעמלין,

ולא מתגרדין.

אין יורדין - בפילומה,

ואין עושין אפיקטפיזון - בשבת.

אין מעצבין - את הקטן,

ואין מחזירין - את השבר.

מי שנפרקה - ידו, או רגלו,

לא יטרפם - בצונן,

אבל -

רוחץ כדרכו,

ואם נתרפא - נתרפא.

הדף הראשי של משנה שבת כב

משנה שבת, פרק כ"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב