משנה פסחים א ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק א · משנה ב | >>

אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום, דאם כן, מחצר לחצר ומעיר לעיר, אין לדבר סוף.

משנה מנוקדת

אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חֻלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם,
דְּאִם כֵּן, מֵחָצֵר לֶחָצֵר וּמֵעִיר לְעִיר, אֵין לַדָּבָר סוֹף.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אין חוששין,

שמא גררה חולדה -

מבית לבית,

וממקום למקום.

אם כן -

מחצר לחצר,

ומעיר לעיר,

אין לדבר סוף.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

גררה - עניינו ידוע, כמו "גורר אדם מטה כסא וספסל"(שבת דף כב) מגיזרת "הנגרים ארצה"(שמואל ב יד, יד).

וחולדה - גם כן ידוע:

אין חוששין - כשבדק הבית בזוית זו ובא לבדוק זוית זו, אין חוששין שמא בתוך שבאתי לזו גררה חולדה למקום הבדוק וצריך אני לחזור ולבדוק, שאם באת לחוש לכך הרי גם מחצר לחצר י"ל כן אני בדקתי קודם לחברי ולאחר בדיקתי הביאה חולדה חמץ מחצר חברי לחצרי ואין לדבר סוף:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

חולדה. אע"פ שבל' הכתוב נקרא שם המין בל' זכר. כדכתיב (ויקרא, יא) החלד והצב. ה"נ במ"ב פי"א דחולין תנן רחלות וכתיב (בראשית, לב) רחלים מאתים. וקאמר ר' יוחנן בגמ' (חולין קלז, ב) דלשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן ועי' ריש מסכת תרומות [ועי' בפרק אחרון דעירובין משנה י"ג ]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אין חוששין שמא גררה חולדה: וכתב שם המגיד משנה ומפר' רבינו מבית שמכניסין בו לבית שאין מכניסין בו ואינו צריך בדיקה שאם באת לחוש לכך אף אתה היה חושש כשבודק חצר זו או עיר זו באת חולדה וגררה שם חמץ מעיר אחרת או מחצר אחרת שלא היתה בדוקה באותה שעה ואין לדבר סוף שאי אפשר לכל ישראל לבדוק חמצן בבת אחת. ורש"י ז"ל פירש שאין חוששין כשבדק זוית זו ובא לבדוק זו שמא בתוך שבא לזו גררה החולדה החמץ למקום הבדוק וצריך אני לחזור ולבדוק ע"כ. ופירש רבינו עיקר ויפה כיון עכ"ל ז"ל. וכתב שם מהרי"ק ז"ל ואני אומר דלענין דינא ליכא פלוגתא בינייהו דאליבא דתרוייהו לא חיישי' מבית שאין מכניסין לבית שמכניסין ולא מבית שאינו בדוק לבדוק. ואם ליישוב לשון המשנה יותר מתיישב כפי פי' רש"י ז"ל ע"כ בקיצור מופלג וע"ש. ואני הדיוט נלע"ד דאפשר דהכרח הרמב"ם ז"ל משום דס"ל דקאי אדקתני רישא כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה ודו"ק: והקשו תוס' ז"ל וא"ת והא מרישא שמעי' דקתני כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה תריץ דהוה מוקמינן בשאין חולדה וברדלס יכולין להלך שם ע"כ. ובגמ' דייקינן טעמא דלא חזינן דשקל הא חזינן דשקל חיישי' שמא עדיין הוא כאן ובעי בדיקה ואמאי נימא אכלתיה מי לא תנן בסוף מסכת אהלות מדורות הגוים טמאים וכמה ישהה בתוכן ויהא צריך בדיקה ארבעים יום ואע"פ שאין עמו אשה וכל מקום שהחזיר והברדלס והחולדה יכולין להלך שם אינו צריך בדיקה שאם הושלך שם חטטוהו ואכלוהו א"ר זירא לא קשיא הא בבשר והא בלחם פי' הא דסוף אהלות בבשר דלא משיירא הלכך ודאי אכלוהו ומתני' בלחם דמשיירא אמר רבא האי מאי כלומר מאי קושיא א"נ אורחא דמילתא דמשיירא בבשרא לית לן למיחש התם מידי דבשלמא התם אימור הוה אימור לא הוה ואת"ל הוה אימור אכלתיה וספק אכילה יכול להוציאנו מידי ספק השלכה אבל הכא גבי חמץ דקשיא לך היכא דחזינא ודאי דשקל מי יימר דאכלתיה הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכתבו תוס' ז"ל בבשר דלא משיירא אור"ת דהיינו דוקא בשר נפלים דרכיך דהא בפ"ק דב"ק חשיב חזיר שאכל בשר אכילה ע"י הדחק ע"כ: עוד פריך בגמ' ולא חיישינן והא קתני סיפא ומה שמשייר יניחנו בצנעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו ושני אביי לא קשיא הא בי"ד הא בי"ג פי' רישא דקתני אין חוששין בבודק בי"ג שמצוי פת הרבה בבתים לחולדה בתוך הבתים ואינה חוששת לשייר וסיפא בהדיא תנן בה בי"ד וכיון דלא חזיא חולדה פת הרבה בבתים כמות שהיא רגילה משיירת אמר רבא וכי חולדה נביאה היא לתת לב על כך ולראות את הנולד ויודעת שלא יאפו עוד היום אלא אמררבא מה שמשייר יניחנו בצנעא שמא תטול חולדה בפנינו ויהא צריך בדיקה אחריו דהיכא דחזינן על כרחך חיישי'. וכתבו תוס' ז"ל ולא חיישי' לחולדה הא לא פריך דניחוש לחולדה אפי' מבית לבית דא"כ אין לדבר סוף דאי אפשר דלא יבדוק אחד קודם חברו ואיכא למיחש שמא הביאה חולדה מבית שאין בדוק לבדוק אלא ממל"מ פריך דהיינו באותו הבית עצמו כלומר ולא חיישינן לחולדה באותו הבית עצמו: עוד כתבו ז"ל בשלשה עשר לא משיירא פי' פעם שאינה משיירת ולהכי היכא דלא חזינן לא חיישי' כיון דאפי' גררה פעם שאינה משיירת אבל היכא דחזינן חיישינן כיון דפעמים משיירת ובי"ד לעולם משיירת ואפי' לא חזינן חיישינן וגבי בשר אפי' חזינן לא חיישינן דלעולם משיירת ואתי שפיר אביי כר' זירא ע"כ: ובירוש' א"ר יונה הכין צורכא (צ"ע) מתני מעיר לעיר ומחצר לחצר ממל"מ ומבית לבית אם חושש את מעיר לעיר את חושש מחצר לחצר ואם חושש את מחצר לחצר את חושש ממקום למקום ואם חושש את ממקום למקום את חושש מבית לבית א"ר יוסי אפי' כמתני' אתיא היא אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום דא"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף שאם מבית לבית אי אתה חושש לא כ"ש ממקום למקום ואם ממקום למקום אי אתה חושש לא כ"ש מחצר לחצר ואם מחצר לחצר אי אתה חושש לא כ"ש מעיר לעיר יכולין הן כל ישראל לבדוק חמצן כאחת. תו גרסי' התם רבנן דקסרין בשם ר' אבהו אין חוששין שמא גררה חולדה וכר' יהודה דהתם חוששין. וראיתי מי שפירש דר"ל דלרבנן צריך בדיקה ואין חוששין שמא גררה ר"ל שמא גררה ואכלה אלא תולין דהניחה בחורה או במקום אחר ולר' יהודה חוששין ר"ל תולין להקל דודאי גררוהו ואכלוהו ולא תיקשי לן לשון חוששין דמשמע להחמיר דאשכחן נמי חוששין להקל ע"כ. אמר המלקט פי' כדכתב רש"י בשבת פ' שואל (שבת דף קנ"א) על מתני' דקתני התם אא"כ באו ממקום קרוב דקאמר עלה שמואל התם חיישי' שמא חוץ לחומה לנו דהוי חיישי' לקולא דוגמא דבתולה שעיברה דחיישי' שמא באמבטי עיברה וכשרה לכהונה דבמסכת חגיגה וכן בקדושין חוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין כלומר תולין בזנות ע"כ: והובאו דבריו דרש"י ז"ל בהר"ן ז"ל שם פ' שואל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

וממקום למקום: כשבודק אינו חושש שמא ביני ביני, תביא חולדה חמץ שבכאן לבית הסמוך, או לזוית שבחדר זה, שבדקן כבר:

ומעיר לעיר אין לדבר סוף: דבשלומ' באותו בית מחדר לחדר יש לדבר סוף שהיה יכול לתקן שיבדקו כמה בנ"א כל החדרים ברגע א', אבל א"כ נחוש נמי שתביא מבית שבחצר זה לבית שבחצר אחר וכו' ואין לדבר סוף. ואע"ג דעכבר מצוי טפי, נקט חולדה לרבותא, אף דמצוייה שם חולדה דמעיזה טפי לבוא מיד אחר הבודק, אפ"ה לא חיישינן:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי