משנה פאה ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ח · משנה א | >>
מאימתי כל אדם מותרין בלקטא?
משילכו הנמושות.
בפרט ועוללות, משילכו העניים בכרם ויבואוד.
ובזיתים, משתרד רביעה שניהה.
אמר רבי יהודה: והלא יש שאינם מוסקין את זיתיהם אלא לאחר רביעה שניה?
אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות.
מֵאֵימָתַי כָּל אָדָם מֻתָּרִין בְּלֶקֶט?
- מִשֶּׁיֵּלְכוּ הַנָּמוֹשׁוֹת.
בְּפֶרֶט וְעוֹלֵלוֹת,
- מִשֶּׁיֵּלְכוּ הָעֲנִיִּים בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ.
וּבַזֵּיתִים,
- מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא יֵשׁ שֶׁאֵינָם מוֹסְקִין אֶת זֵיתֵיהֶם אֶלָּא לְאַחַר רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
- אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הֶעָנִי יוֹצֵא וְלֹא יְהֵא מֵבִיא בְּאַרְבָּעָה אִסָּרוֹת.
מאימתי, כל אדם מותרין בלקט? - משיהלכו הנמושות.
- ובפרט, ובעוללות? - משיהלכו העניים בכרם, ויבואו.
- ובזיתים? - משתרד רביעה שניה.
- אמר רבי יהודה:
- והלוא יש שאין מוסקין את זיתיהן, אלא לאחר רביעה שניה? -
- אלא כדי שיהא העני יוצא, ולא יהא מביא - אלא בארבעה איסרות.
אומר הכתוב בזה החלק הנעזב לעניים: "לעני ולגר תעזוב אותם"(ויקרא יט, י). וכשיפסקו העניים מלבקש אותם, הם מותרים לכל בני אדם, כי לא צווה הקב"ה שיעזבוה לאיבוד או לעופות.
ונמושות — הם הזקנים הבאים בימים. ועיקר לשונם הוא כן, והשאילו בכאן זה השם, ללוקטים אחר הלוקטים, והם המלקטים השניים. והמשיל אותם לזקנים לאיחורם, מפני שבוששו לבוא ולא ימצאו אלא מעט.
ורביעה שניה — המטר השני, בזמן הרביע השני מן השנה.
והשאילו כמו כן שם הרביעה לזמן הסתיו, לפי שהוא מגדל הצמחים, ויוציאם מבטן הארץ כמעשה הבועל בנקיבה, והוא גזור ממלת "תרביע"(ויקרא יט, יט). וכן אמרו (תענית ו, ב): מטרא, בעלה דארעא.
וזמן רביעה שנייה בארץ הצבי, בשנה המבכרת הוא בי"ז במרחשון, ובשנה הבינונית בכ"ג במרחשון, ובשנה המאחרת בראש חדש כסליו. ומה שירד מן הגשם קודם י"ז מרחשון הוא ממטרות החורף, לא מתחילת הסתיו. כל זה בארץ ישראל, ועליו נאמר הדבר.
ופירוש מוסקין — מנפצין או חובטין הזיתים. והחובט נקרא "מוסק", כמו שיקרא לחורש "עודר", ולכורת ענבים "בוצר", ואוסף מיני התבואה "קוצר".
איסרות — קיבוץ "איסר". ושיעור איסר, ארבעה גרות כסף.
ואין הלכה כרבי יהודה:
עד שילכו הנמושות. דמשהלכו מתייאשין העניים ובריש אלו מציאות (כא:) מייתי לה גבי יאוש שלא מדעת ומפרש התם סבי דאזלי אתיגרא שנשענין במטה שבידם מחזיק בפלך (שמואל ב ג) תרגום בתגריו :
ירושלמי (הלכה א) אבא שאול קורא אותן משושות אית תנויי תני נמושות [ואית תנויי תני משושות מ"ד נמושות מפני] שבאין בסוף מאן דאמר משושות שכן ממשמשין ובאין עוד מפרש בירושלמי (שם) בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבאו ולא תנינן נמושות על ידי שהן חביבין הם באין על אתר ואית דגרסי לאלתר :
ובזיתים משתרר רביעה שניה. ולא תנינן נמושות מפני שהוא צנה ואינם יוצאים אלא בחורים:
שאינם מוסקין. לשון מסיקה בזיתים כמו קוצר בתבואה ובצירה בענבים:
בד' איסרות. דהיינו ב' פונדיון ותנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון דהיינו מזון שתי סעודות וכיון דאינו מביא שוה ד' איסרות דהיינו שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו אינו יוצא וכן מפרש בירושלמי (שם) שמתוך שהוא יודע שאינו מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא:
מאימתי הנמושות - אית דמפרשי זקנים ההולכים על משענתם ב. ואית דמפרשי לקוטי בתר לקוטי ג. שמאחר שילכו בשדה לוקטים אחר לוקטים או הזקנים הללו שמאחרים ללכת ללקט אחר הכל כבר נתיאשו העניים מאותה שדה, וכל הנמצא בה אחר כך הוא הפקר לכל, בין לעניים בין לעשירים:
רביעה שניה - המטר נקרא רביעה מפני שהוא רובע את הארץ ומולידה ומצמיחה כזכר הרובע את הנקבה והיא מתעברת ממנו, לשון בהמתך לא תרביע (ויקרא יט). פירוש אחר רביעה על שם שהמטר משכיב העפר ומרביצו, תרגום רובץ רביע. וזמן רביעה שניה בשנה בינונית הוא בכ"ג במרחשון ו:
שאינן מוסקין - מסיקה בזיתים כמו קוצר בתבואה, בוצר בענבים, אורה בתאנים, גודר בתמרים, כך מוסק בזיתים:
ולא יהא מביא בארבעה איסרות - דהיינו שני פונדיונים, שהפונדיון שני איסרין, ותנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון, דהיינו מזון שתי סעודות, וכיון שאינו מביא זיתים שוה ארבעה איסרות, דהיינו מזון שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו, אף הוא אינו יוצא ללקוט. ואין הלכה כרבי יהודה:
בלקט. לשון הרמב"ם בחבורו פ"א ממ"ע נאמר במתנות עניים (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם כל זמן שהעניים תובעים אותם. פסקו העניים לבקש ולחזור עליהם הרי הנשאר מהן מותר לכל אדם שאין גופו קדוש כתרומה ואינו חייב ליתן להן דמיהן שלא נאמר בהן ונתן לעניים אלא תעזוב אותם ואינו מצוה לעזוב אותם לחיה ולעופות אלא לעניים והרי אין עניים. מאימתי כל אדם מותרין בלקט וכו' ע"כ. עיין בש"ס סוף פרק הזרוע (קלד:) ולשון רש"י בפ"ק דתענית דף ו לפי שיודעין אם נשאר לקט שכחה ופאה נמושות נטלוהו ע"כ. והתנא נקט לקט שהוא הנושר אחת אחת ואינן נלקטין מהעניים כולו כמו שכחת קמה ועומר וכן פאה שניתנת במקום מסויים שאין דרך כל אלו שלא יהיו נלקטין כולן ועוד מצינו בלשון הר"ב והר"ש משנה ה' פרק ד שכתבו ללקוט פאה ומהאי טעמא בכולהו שייך לומר דנלקטין וראוי אם כן להשאיל לכולם שם לקט:
הנמושות. לשון הר"ב אית דמפרשי זקנים ההולכים וכו'. ופירש רש"י ולשון נמושות כמו לא ימושו (ישעיה נט) [גי' רש"ל לא ימישון (תהלים קטו)] שממשמשין והולכים. לקוטי וכו' ולשון נמושות כמו לא ימיש (שמות יג) שנוטלין ומשין הכל מלפניהם. בב"מ פ"ב דף כא ע"ב:
משילכו העניים בכרם ויבואו. בפרק קמא דתענית דף ו. כתב רש"י וז"ל כלומר שלקטו וחזרו ובאו פעם שניה והשתא מסחי דעתייהו עניים ע"כ. והר"ש הביא ירושלמי ולא תנינן נמושות על ידי שהן חביבין באין על אתר ואית דגרסי לאלתר ע"כ ואין חילוף בין הגירסאות בענין אלא בלשון:
ובזיתים משתרד רביעה שנייה. ירושלמי ולא תנינן נמושות מפני שהוא צינה ואין יוצאין אלא בחורים ע"כ. ולפירוש דנמושות לקוטי וכו' הטעם כשהוא צינה שוב אין הולכים הלוקטים מפני הצינה הואיל ודבר מועט נשאר:
רביעה שניה. פירש הר"ב בכ"ג במרחשון וכ"פ במשנה ה' פרק ח' דנדרים. אבל בפ"ק (מ"ד) ופ"ג דתענית (מ"א) מפרש (בי"ז) [צ"ל בשבעה] בו ושם אפרש בס"ד:
בארבעה איסרות. מ"ש הר"ב דככר בפונדיון היינו מזון ב' סעודות כרבי יוחנן בן ברוקא פרק ח' דעירובין ועיין לקמן במשנה ז':
(א) (על המשנה) בלקט. לשון הר"מ פ"א ממ"ע שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם כל זמן שהעניים תובעים אותם. פסקו העניים לבקש ולחזור עליהם הרי הנשאר מותר לכל אדם שאין גופן קדוש כתרומה ואינו חייב ליתן להם דמיהן שלא נאמר בהן ונתן לעניים אלא תעזוב אותם כו' והרי אין כאן עניים. מאימתי כל אדם מותרין בלקט כו'. ולשון רש"י בתענית ר'ו לפי שיודעין אם נשאר לקט שכחה ופאה נמושות נטלוהו. ע"כ. והתנא נקט לקט שהוא הנושר אחת אחת ואין נלקטים מהעניים כולו כמו שכחת קמה ועומר וכן פאה. ועוד דבכלהו שייך לומר דנלקטין והושאל לכולם שם לקט:
(ב) (על הברטנורא) מלשון לא ימושו (ישעיה נ"ט) שממשמשין והולכין:
(ג) (על הברטנורא) לא ימוש (שמות י"ג) שנוטלין ומשין הכל מלפניהם רש"י ב"מ דכ"א:
(ד) (על המשנה) ויבאו. כלומר שלקטו וחזרו ובאו פעם שניה דהשתא מסחי דעתייהו דעניים. רש"י:
(ה) (על המשנה) שניה. ולא תנינן נמושות מפני שהוא צינה. ואין יוצאין אלא בחורים. ירושלמי. ולפירוש דנמושות לקוטי כו' הטעם כשהוא צינה שוב אין הולכים הלוקטים מפני הצינה הואיל ודבר מועט נשאר. תוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) אבל בפרק קמא משנה ד' דתענית מפרש בז' בו:
הנמושות: ירושלמי אבא שאול היה קורא אותן משושות וכן נמי אית תנויי תנו משושות מאן דתני נמושות שהן באין בסוף ולשון נמושות כמו לא ימיש שנוטלין ומשין הכל מלפניהם שבאין אחר חבריהם ומ"ד משושות שהן ממשמשין ובאין על משענתם ופי' הרא"ש ז"ל ומתוך שהולכים כפופים ועיניהם מסתכלין למטה רואין כל מה שמוטל לפניהם בקרקע ואינם משאירין כלום וכשיודעין שאר עניים שהלכו אלו מתייאשין הם ובפ' אלו מציאות מייתי לה אייאוש שלא מדעת עכ"ל ז"ל. ואיתא בירושלמי דר' יוחנן בן נורי. שהיה עני היה יוצא מן הנמושות ומביא פרנסתו של כל השנה:
משילכו העניים וכו': בירושלמי מפרש דלא תני נמושות הכא דעל ידי שהן חביבין באין לאלתר פי' הרא"ש ז"ל דזקנים חביבין עליהן ענבים ובאין מיד פי' באין והולכין ואין העניים מתייאשין בהליכתן וכן בזיתים מחמת הצנה שבשעת מסיקה אין הזקנים יוצאים עכ"ל ז"ל:
רביעה שניה: כאן פי' ר"ע ז"ל כמ"ד כ"ג בחשון אבל בפ"ק דתעניות סי' ד' וגם שם רפ"ג פי' כמ"ד י"ז במרחשון וכתב החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל עיין מ"ש ע"ז בפ"ט משביעית והנה תמצא דבריו כתובים בספר זה לקמן שם פ"ט מ"ו:
ולא יהא מביא אלא בד' איסרות: דהיינו שני פונדיונין וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט יש גורסין במשנה אלא בארבעה וגם החכם הר"ר יהוסף ז"ל כתב דבס"א גרסי' במתני' מלת אלא ולפ"ז צריך להגיה בפי' ר"ע ז"ל בסמוך וכיון שאינו מביא זיתים אלא שוה ד' וכו' אם הוא גורס במשנה מלת אלא. והנכון שמלת אלא טעות היא וצריך למחוק אותה וכן בספרי כ"י שראיתי איננה:
בארבעה איסרות: שיעור כל איסר ד' שעורות נמצא שהפרוטה חצי שעורה כסף וכן תנן בריש קדושין וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי:
יכין
מאימתי כל אדם מותרין בלקט: ה"ה שכחה ופאה. רק נקט הראשון. דכשמתחיל לקצור נתחייב בלקט ואחר שהתחיל חייב בשכחה. ופאה נותן בסוף השדה:
משילכו הנמושות: ר"ל אחר שהלכו הנמושות. והן הזקנים שהולכים לאט ושחוח. ומלקטין כל שבולת יחידי. ונקראין נמושות שממשמשין במקלות והולכין. וי"א לקיטי בתר לקוטי. ונקראין נמושות. שמשו והסירו הכל. דאח"כ כבר נתיאשו העניים. ומסתבר כפי' קמא דאי כפי' ב' היינו משילכו עניים ויבואו. ולמה שני תנא בלישניה:
בפרט ועוללות משילכו העניים בכרם ויבאו: ר"ל אחר שכבר הלכו העניים שלקטו תחלה וחזרו לביתם. ושוב באו אחרים ולקטו גם הם אחריהם. אח"כ מה שהשאירו השניים הרי הוא הפקר לכל אדם אפילו לעשירים. ולא תנא הכא נמושות דמדחביבי ענבים אזקנים משכימין ובאין:
ובזיתים משתרד רביעה שנייה: המטר השני. ונקרא רביעה ע"ש שמוליד הארץ. א"נ ע"ש שמרביץ ומשכיב העפר. וזמנו עד כ"ג במרחשון. ולא תני נמושות. דאין הולכין אז דימי צנה הם:
אמר רבי יהודה והלא יש שאינם מוסקין: מוסק בזיתים. כקוצר בתבואה. וכבוצר בענבים. אורה בתאנים. גודר בתמרים. כולן לשון קוצר ממחובר:
את זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות: הם ב' פונדיון. ופונדיון הוא לב' סעודות. וכיון שאינו מוצא ב' סעודות לו. וב' סעודות לאשתו בשביל פרנסתו לבד שוב אינו יוצא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת