משנה פאה ח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ח · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נאמנים על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן.

ועל מעשר עני בכל שנתו.

ובן לוי נאמן לעולם.

ואינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נֶאֱמָנִים עַל הַלֶּקֶט וְעַל הַשִּׁכְחָה וְעַל הַפֵּאָה בִּשְׁעָתָן.

וְעַל מַעְשַׂר עָנִי בְּכָל שְׁנָתוֹ.
וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם.

וְאֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִין כֵּן.

נוסח הרמב"ם

נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן ועל מעשר עני בכל שנתו ובן לוי נאמן לעולם אין נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן.

פירוש הרמב"ם

כבר הקדמנו שמתנות עניים אינן חייבות במעשרות. וכן הלוי אינו חייב מן המעשרות אשר ניתן לו, חוץ מתרומת מעשר, כמו שביארנו בפרק שביעי מברכות. ואמר, שיהיה העני נאמן בשעת הלקט שיאמר: זה לקט, וניקח אותו ממנו ולא נתחייב להוציא ממנו מעשר. ושאר ההלכה מבואר על זה העיקר.

ומה שאמר: אינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין, רוצה לומר, שהם אינם נאמנין באמרם שאלו מתנותיהם ולא יתחייב הדבר ההוא מעשר, אלא אם כן מנהג בני אדם לתת להם הדבר ההוא. ונבאר אותו אחר זה:

פירוש רבינו שמשון

נאמנים העניים לומר חטים של לקט שכחה ופאה הן ופטורין מן המעשרות כדתנן במסכת חלה (פ"א משנה ג):

בשעתו. כלומר בעת הקציר נאמנין:

ירושלמי (הל' ב) עד היכן א"ר חנינא עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום מעשה היה והאמין רבי לחמשה אחים בחמשה כורים של חטים ופריך ואפשר כן אלא מינה ציבחר ומינה ציבחר כורא סלק פירוש ציבחר מעט שקיבץ כאן מעט וכאן מעט עד שהיה לו כור:

ועל מעשר עני. נאמנים העניים לומר חטים הללו של מעשר עני הם ופטורים מן המעשרות:

כל שנתו. נאמן עליו דהיינו שלישית וששית שהוא מעשר עני:

ובן לוי נאמן לעולם. דמעשר ראשון אין לו הפסק ונוהג בכל השנים דהוקש לנחלה שאין לה הפסק ואין לכהן אלא תרומה וכיון דאמר של מעשר הוא לא חיישינן ונאמן בן לוי לומר שנתן לכהן תרומתו דאמרינן בירושל' (שם) דר' אליעזר א"ר אושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר א"ר אושעיא מתניתא אמרה כן מפרש בירושלמי (שם) היכא מתניתא:

אין נאמנין אלא על דבר שדרך בני אדם נותנין כן. כדקתני באידך בבא נאמנין על החטין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נאמנים - העניים לומר חטים הללו של לקט שכחה ופאה הן, ופטורים מן המעשר:

בשעתן - בשעת הקציר:

בכל שנתו - בשנה שלישית ובשנה ששית, שמעשר עני נוהג בהן:

ובן לוי נאמן לעולם - דמעשר ראשון נוהג בכל שנה, וכיון דאמר של מעשר ראשון הם לא חיישינן שמא לא הפריש מהן תרומת מעשר, דכי היכי דלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה ז כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר:

אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן - נוהגים לתת להם כן ולא על דבר שאין רגילים לתת להם כיוצא בו, ולקמן מפרש ואזיל:

פירוש תוספות יום טוב

נאמנין על הלקט ועל השכחה וכו'. עיין מ"ש בפ"ד משנה ו טוב טעם לסידורן:

ובן לוי נאמן לעולם. לשון הר"ב דכי היכי דלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה. כן לשון הירושלמי ור"ל ישראל עם הארץ שאין נאמנין על שאר מתנות כדלקמן בריש מסכת דמאי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) ירושלמי ורצה לומר ישראל עמי הארץ שאין נאמנין על שאר מתנות כדלקמן [בריש דמאי]:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נאמנין על הלקט כו':    פי' הר"ש שירילי"י ז"ל נאמנין על הלקט כו' בשעתן נאמנין העניים לומר חטים הללו של לקט שכחה ופאה הן ופטורין ממעשר ותרומה כדתנן בריש חלה ואפי' הן עמי הארץ יכול החבר ליקח מהם ולסמוך עליהן ובע"ה שאינם לא חשודין ולא נאמנין מיירי וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות מעשר: בשעתן. בשעת הקציר: בכל שנתו. נאמן עליו דהיינו שנה שלישית וששית: נאמן לעולם לומר מעשר ראשון זה ונתתי (הגה"ה. לשון החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל בירושלמי דייק שהלוי נאמן אפי' לומר שהפריש ממנו תמ"ע מדקתני לעולם ולא קתני ובן לוי נאמן על מעשר ראשון) לכהן תרומת מעשר ולעולם מע"ר נוהג דקרוי נחלה כדאיתא פ"ק דר"ה ולית ביה משום טבל והלוקח ממנו א"צ לעשר מהן דמאי: להיות נוהגין כן. כדתני סיפא דלקמיה נאמנין על החטים ואין נאמנים על הקמח וכו': ובירושלמי גרסי' סלק ר"א דרומיא בעי קומי ר' יוסי נימא מתני' דמיקל להאמין ע"ה לומר זה לקט או מ"ע ר"א היא דתניא וכו' ורבנן פליגי עליה התם ונכתבה הברייתא לק' פ"ד דדמאי ותירץ לו ר"י דאפי' רבנן מודו בהא דאין דרך עני לעשות ערמה בדבר זה דהיא מלתא דעבידא לגלויי. ונראה מן הירושלמי דגרסי' במתני' אלא על דבר שכן דרך בנ"א נוהגין כן. דגרסי' התם ר' מני בעי ובן לוי נאמן לעולם אפי' בשביעית פי' אם אומר פירות הללו מע"ר של ששית הן מהו שיהא נאמן ויהא מותר לאכלם שלא בקדושת שביעית מדקתני מתני' לעולם ולא קתני בכל שנות המעשר. או דילמא לפי ששנות המעשר הם שש עליהם אמר לעולם אבל בשביעית לא יהא נאמן לומר מע"ר של ששית וסלקא הבעיא בתיקו: אין נאמנין אלא על דבר שכן דרך בנ"א נוהגין כן כיני מתני' ומשנה יתירה היא ודאי שדי בשיאמר אלא על דבר שבנ"א נוהגין כן אלא ודאי יתור המשנה לאתויי הנהו דיני דאמר התם ר' בון ב"ר חייא כגון אם אמר פירות אלו נתנם לי איש פלוני במתנה ואמר לי שהן מתוקנין ולא של מעשר ראשון הם אינו נאמן וכן נמי אם אמר משדה שלי הן אינו נאמן כיון שהוא ע"ה וה"ה דמאי כשאר פירות ע"ה ולא אמרי' דיהא נאמן במגו דאי בעי אמר מעש"ר שקבלתי ע"כ אבל הרא"ש ז"ל נראה דגרס כמו שהוא כתוב בדפוס אלא על דבר שבנ"א וכו' אכן בה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל מצאתי שכתב בפירוש הירושלמי ה"ג כיני מתני' אין נאמנין אלא על דבר שדרך בנ"א נותנין כן והיינו כדתני באידך בבא דלקמיה ובני אדם דקתני אעשירים דנותנין להם קאי ע"כ וכן שם בה' מעשר הלשון כן ואינם נאמנין אלא על דבר שדרך בנ"א ליטלו ע"כ:


פירושים נוספים