ברטנורא על פאה ח

משנה פאה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

מאימתי הנמושות - אית דמפרשי זקנים ההולכים על משענתם . ואית דמפרשי לקוטי בתר לקוטי . שמאחר שילכו בשדה לוקטים אחר לוקטים או הזקנים הללו שמאחרים ללכת ללקט אחר הכל כבר נתיאשו העניים מאותה שדה, וכל הנמצא בה אחר כך הוא הפקר לכל, בין לעניים בין לעשירים:

רביעה שניה - המטר נקרא רביעה מפני שהוא רובע את הארץ ומולידה ומצמיחה כזכר הרובע את הנקבה והיא מתעברת ממנו, לשון בהמתך לא תרביע (ויקרא יט). פירוש אחר רביעה על שם שהמטר משכיב העפר ומרביצו, תרגום רובץ רביע. וזמן רביעה שניה בשנה בינונית הוא בכ"ג במרחשון :

שאינן מוסקין - מסיקה בזיתים כמו קוצר בתבואה, בוצר בענבים, אורה בתאנים, גודר בתמרים, כך מוסק בזיתים:

ולא יהא מביא בארבעה איסרות - דהיינו שני פונדיונים, שהפונדיון שני איסרין, ותנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון, דהיינו מזון שתי סעודות, וכיון שאינו מביא זיתים שוה ארבעה איסרות, דהיינו מזון שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו, אף הוא אינו יוצא ללקוט. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ב)

נאמנים - העניים לומר חטים הללו של לקט שכחה ופאה הן, ופטורים מן המעשר:

בשעתן - בשעת הקציר:

בכל שנתו - בשנה שלישית ובשנה ששית, שמעשר עני נוהג בהן:

ובן לוי נאמן לעולם - דמעשר ראשון נוהג בכל שנה, וכיון דאמר של מעשר ראשון הם לא חיישינן שמא לא הפריש מהן תרומת מעשר, דכי היכי דלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר:

אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן - נוהגים לתת להם כן ולא על דבר שאין רגילים לתת להם כיוצא בו, ולקמן מפרש ואזיל:

(ג)

נאמנים על החטים - לומר של מעשר עני הם שניתן לי, אבל אין נאמנים לומר קמח ופת זה של מעשר עני, שניתן לי קמח ופת, דאין דרך לחלק מעשר עני קמח ופת:

שעורה של אורז - אית דמפרשי שבולת של אורז, שלא היה דרכם לחלק אורז של מעשר עני אלא בשבולים. ואית דמפרשי שעורה של אורז קודם שנכתש במכתש והוסרה קליפתו [שעורה קורא] לו , ולאחר דישה בעודו בקליפתו דרך לחלקו לעניים:

גריסין - שטחנן בריחים של גרוסות:

נאמנים על השמן - שדרך לחלק מעשר עני בשמן:

ואין נאמנים לומר של זיתי נקוף הוא - זיתי נקוף ממתנות עניים הן, שחובטים ומנקפים בזית להשיר הזיתים שנשארו מן המסיקה. ונקוף לשון כנוקף זית. ואין העני נאמן לומר שמן זה הוצאתי מזיתי נקוף ופטור מן המעשר, לפי שאין רגילין לעשות שמן מזיתי נקוף . אבל עני האומר קמח זה או פת זו מלקט שכחה ופאה שלקטתי וטחנתי קמח ואפיתי לחם, נאמן שדרך העני לעשות לחם מלקט שכחה ופאה:

(ד)

נאמנים - העניים על הירק חי לומר של מעשר עני הוא, דירק חייב במעשר מדרבנן :

דבר מועט - נאמנים אף על המבושל, דפעמים שבעה"ב שכח מלעשר ומעשר מן המבושל מתוך הקדרה:

מלפסו - הקדרה או הפרור שמבשל בה:

(ה)

אין פוחתין לעניים בגורן - כשמחלקין מעשר עני בגורן אין נותנין לכל עני ועני פחות משיעור זה דכתיב (דברים כו) ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו:

דבלה - תאנים יבישים לאחר שנדרסים בעגול קרויין דבלה. ושוב אין נמכרים במדה אלא במשקל, להכי תני מנה דבלה, ומנה הוא משקל מאה דינרים והדינר משקל ששה מעים ומשקל המעה ט"ז גרגרי שעורה:

פרס - חצי מנה, ובכל המדות האמורות במתניתין הלכה כת"ק והלכה כאבא שאול. ולא נאמרו דברים הללו אלא למחלק מעשר עני בגורן, אבל המחלק מעשר עני בתוך ביתו מחלק כפי רצונו ולא נתנו בו חכמים שיעור:

(ו)

מדה זו - דאין פוחתין לעני אמורה בכהנים לוים וישראלים, כל אחד מהם שמחלק מעשר עני בגורן לא יפחות מזה השיעור:

היה מציל - שאין רוצה לחלק לעניים שבאו כל מעשר עני שבידו, ורוצה להציל ממנו לקרוביו העניים:

נוטל מחצה - ומצניע לצורך קרוביו:

ונותן מחצה - לעניים שבאו. ואם לאחר שנטל מחצה והצניע לצורך קרוביו היה לו דבר מועט, כלומר שלא נשאר לו כדי לתת לכל אחד מן העניים שבאו כשיעור הקצוב לעיל במתניתין, נותן לפניהם מה שנשאר בידו והן מחלקים ביניהם:

(ז)

מככר בפונדיון - ככר הנמכר בפונדיון כשהחטים נמכרים ארבע סאים לסלע. וארבע סאין הן כ"ד קבין, שכל סאה היא ששה קבין והסלע הוא ד' דינרים וכל דינר ששה מעין נמצא הסלע כ"ד מעין נמצאו כ"ד קבין לכ"ד מעין, קב לכל מעה, והמעה שני פונדיונים, הרי הככר הנמכר בפונדיון הוא חצי קב. אבל מפני שדחנוני רוצה להשתכר ליציאת האפייה והטחינה אי אפשר שימכר הככר שהוא חצי קב בפונדיון כפי הערך שמוכרים התבואד בשוק ארבע סאים בסלע לפיכך לא יהיה הככר הנמכר בפונדיון אלא רובע הקב בלבד. וכשמחלקים תבואה לעני בגורן ועליו לטחון ולאפות אין פוחתין מחצי קב, אבל כשנותנים לו ככר אפוי לא יהיה אלא רובע הקב שדם ששה ביצים. והכי מפורש בפרק כיצד משתתפין בעירובין (פב):

פרנסת לינה - מטה וכרים וכסתות :

מזון שלש סעודות - שחייב אדם לאכול בשבת שלש סעודות:

לא יטול מן התמחוי - לפי שהתמחוי מתחלק בכל יום, שדגבאים מחזירים על פתחי בעלי בתים בכל יום ולוקחים מהם תבשיל לצורך העניים, והכלי שמשימים בו את התבשיל נקרא תמחוי:

לא יטול מן הקופה - לפי שהקופה מתחלקת מערב שבת לע"ש:

נגבית בשנים - לפי שממשכנים על הצדקה, ואין עושים שררה על הצבור פחות משנים:

ומתחלקת בשלשה - לפי שהיא כדיני ממונות ודיני ממונות בשלשה:

(ח)

מאתים זוז - קים להו לרבנן שאלו מספיקים לשנה אחת לכסות ולמזונות:

או לכתובת אשתו - ואפילו היא יושבת תחתיו:

ואת כלי תשמישו - כלים יפים שמשתמש בהם בשבתות וברגלים. והני מילי כשבא ליטול לקט שכחה ופאה ואינו נוטל מקופה של צדקה שמתפרנס בצנעה ואינו נוטל ממה שביד גבאי, אבל אם נוטל מקופה של צדקה אז אין מניחין אותו ליטול אפילו לקט שכחה ופאה עד שימכור כלי תשמישו :

(ט)

מי שיש לו חמשים זוז וכו' - דחמשין דעבדין טבין כמאתים דלא עבדין:

וכל מי שצריר ליטול ואינו נוטל וכו' - כגון שדוחק עצמו במלאכה ומסתפק במעשה ידיו כדי שלא יתפרנס מאחרים. אבל אם אין מעשה ידיו מספיקין לו ומסגף עצמו בחיי צער קרובין למיתה על זה אמרו כל הצריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור לרחם עליו על נפשיה לא חייס כל שכן על אחרים: