משנה פאה ח ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ח · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע.

לן, נותנין לו פרנסת לינה.

שבת, נותנין לו מזון שלוש סעודות.

מי שיש לו מזון שתי סעודות, לא יטול מן התמחוי.

מזון ארבע עשרה סעודותכ, לא יטול מן הקופה.

והקופה נגבית בשנים, ומתחלקת בשלושה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוּנְדְיוֹן,

מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע.
לָן, נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָה.
שָׁבַת, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת.

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי.

מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַקֻּפָּה.
וְהַקֻּפָּה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה.

נוסח הרמב"ם

אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מכיכר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה והקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה.

פירוש הרמב"ם

ככר — הוא לחם אחד.

ופונדיון — הוא חצי זוז.

וסאה — הוא מדה אשר שיעורה ו' קבים. וכבר זכרנו שיעור קב.

וסלע — הוא ד' דינרים, והדינר ו' זוזים, ויהיה צירוף הסלע כ"ד זוזים. והארבע סאין — כ"ד קבין. ויהיה מכירתו קב בזוז, כשיהיה החיטה ארבע סאין בסלע, יהיה בכיכר שהוא בפונדיון חצי קב, וכאילו אמר: אין נותנין לעני העובר ממקום למקום מן הצדקה פחות מכיכר לחם מחצי קב.

ופרנסת לינה — הוא מה שצריך אליו בלילה ממיטה וכר וכסת. ואם יהיה העני ההוא ידוע, נותנים לו מה שיחסר.

והביאו ראיה החכמים כי שלש סעודות חובה על אדם לאכול בשבת, מדברי הכתוב (שמות טז, כה): "אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה", שהוסיף לשנות מילת יום ג' פעמים.

ותמחוי — הוא שם הכלי שיאכלו בו העניים, והיו בכל יום משוטטים על הבתים בכלי, ויוציאו מכל בית תבשיל מאשר היו מבשלים, ויושם בכלי ההוא, ויחלקוהו על העניים. וחובה להיות שלשה אנשים המתעסקין לקבוץ אותו ולחלוק אותו, לפי שתיכף שיקבצוה יחלקוהו בזמן אחד.

ושם הקופה היא כמו כן כלי מן הגמי או מן הקש, והוא כינוי לאשר יתקבץ מהצדקה שיקבצו מיום ששי לששי. והעיקר בידינו, שכל מי שלא נתן לקופה מה שנתחייב, באין ולוקחין עבוטו, וכן אמרו (בבא בתרא ח, ב): ממשכנין על הצדקה אפילו בערבי שבתות. ועל כן אל יעסקו לקבץ אותה פחות משנים, כי העיקר בידינו שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים. וכשיחלקוה יהיו ג', מפני שהוא דין מדיני ממונות לתת לזה הרבה כפי צרכו ורוב בניו, ויתנו לזה מעט כפי הראוי לו כמו כן, והעיקר בידינו: דיני ממונות בשלשה.

ומי שיש לו מזון שתי סעודות, והוא מאכל ליום אחד, לא יקח מן הקופה שיקבצו בכל שבוע. ואולם נעשו י"ד סעודות מזון לשבוע אחד, מפני שיש ג' סעודות לשבת, ואחד עשר בששה ימים הנשארים, ב' סעודות בכל יום, אחת ביום ואחת בלילה. ולפי החשבון צריך שיהא י"ב סעודות, אלא שהם לא חשבו לו סעודת מוצאי שבת, מפני שלא יצטרך אליה בשביל שאכל במנחה יום השבת, והיא השלמת ג' סעודות של שבת:

פירוש רבינו שמשון

מככר בפונדיון. ככר הנמכר בפונדיון כשהחטים נמכרין ד' סאין בסלע ובירושלמי (הל' ה') פריך הכא איתמר אין פוחתין לעניים בגורן וכא איתמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום אמר רב הונא צא מהן שליש ליציאה ולכאורה קשיא היא דאדרבה הכל שיעור אחד דלפי חשבון ארבע סאין בסלע היינו חצי קב בפונדיון דזהו שיעור בגורן אלא קשיא ליה משום דבגורן נותנין חטין לעני ואיכא יציאה בטחינה והרקדה ואפיה וחסר ליה ב' סעודות ומשני צא מהן שליש ליציאה שחנוני שמכר את הככר מוציא ונמצא דליכא חצי קב בככר שחנוני מוכר בפונדיון והכי נמי אמרי' בפרק כיצד משתתפין (דף פב:) צא מהן שליש לחנוני ואמרי' נמי התם צא מהן מחצה לחנוני ולא קשיא הא דיהיב בעל הבית ציבי הא דלא יהיב בעה"ב ציבי:

פרנסת לינה. בפ' כל כתבי (דף קיח.) ובפ"ק דב"ב (דף ט.) אמר רב פפא פורי' ובי סדיא ובתוספתא קתני פרנסת לינה שמן וקטנית:

מזון ג' סעודות. בפרק כל כתבי (שם) אפילו כרבי חידקא דאמר ד' סעודות חייב אדם לאכול בשבת:

לא יטול מן התמחוי. לפי שהתמחוי מתחלק בכל יום:

לא יטול מן הקופה. לפי שמתחלק מערב שבת לע"ש כדתנן בפ"ק דב"ב (שם) ותני נמי התם (ח:) תמחוי לעניי עולם קופה לעניי העיר ובפרק כל כתבי מוקי לה כר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות:

נגבית בשנים. בפ"ק דבבא בתרא (שם) אמרינן לפי שממשכנין עליו ואין עושין שררה על הצבור פחות משנים:

ומתחלקת בשלשה. לפי שהיא כדיני ממונות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מככר בפונדיון - ככר הנמכר בפונדיון כשהחטים נמכרים ארבע סאים לסלע. וארבע סאין הן כ"ד קבין, שכל סאה היא ששה קבין והסלע הוא ד' דינרים וכל דינר ששה מעין נמצא הסלע כ"ד מעין נמצאו כ"ד קבין לכ"ד מעין, קב לכל מעה, והמעה שני פונדיונים, הרי הככר הנמכר בפונדיון הוא חצי קב. אבל מפני שדחנוני רוצה להשתכר ליציאת האפייה והטחינה אי אפשר שימכר הככר שהוא חצי קב בפונדיון כפי הערך שמוכרים התבואד בשוק ארבע סאים בסלע לפיכך לא יהיה הככר הנמכר בפונדיון אלא רובע הקב בלבד. וכשמחלקים תבואה לעני בגורן ועליו לטחון ולאפות אין פוחתין מחצי קב, אבל כשנותנים לו ככר אפוי לא יהיה אלא רובע הקב שדם ששה ביצים. והכי מפורש בפרק כיצד משתתפין בעירובין (פב):

פרנסת לינה - מטה וכרים וכסתות יט:

מזון שלש סעודות - שחייב אדם לאכול בשבת שלש סעודות:

לא יטול מן התמחוי - לפי שהתמחוי מתחלק בכל יום, שדגבאים מחזירים על פתחי בעלי בתים בכל יום ולוקחים מהם תבשיל לצורך העניים, והכלי שמשימים בו את התבשיל נקרא תמחוי:

, לא יטול מן הקופה - לפי שהקופה מתחלקת מערב שבת לע"ש:

נגבית ב - שנים. לפי שממשכנים על הצדקה, ואין עושים שררה על הצבור פחות משנים:

ומתחלקת ב'שלשה - לפי. שהיא כדיני ממונות כא ודיני ממונות בשלשה:

פירוש תוספות יום טוב

פרנסת לינה. ל' הר"ב מטה כרים וכסתות. בש"ס פרק כל כתבי (דף קיח). וכתב רש"י שהרי סעודה של לילה בכלל ככר הוא:

שבת. השי"ן קמוצה והבי"ת רפויה כי הוא פעל:

מזון שלש סעודות וכו' מזון י"ד סעודות [וכו']. כ' הרמב"ם שלא חשבו לו סעודת מוצ"ש מפני שלא יצטרך אליה בשביל שאכל במנחה ביום השבת והיא השלמת שלש סעודות של שבת. וכתב רש"י בפ' כל כתבי (שם) ואע"ג דאמרינן לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת. הני מילי למאן דאפשר ליה. והתוספות מפרשים שם בענין אחר:

והקופה נגבית בשנים. כתב הר"ב ואין עושין שררה וכו'. עיין במשנה ב' פרק ה' דשקלים:

ומתחלקת בשלשה. כתב הר"ב לפי שהיא כדיני ממונות שבשלשה. בפרק קמא דב"ב דף ח. שמחלקים אותה כפי צורך העני ורוב בניו. ומפרש התם דאילו תמחוי אף בגביותה צריך שלשה לפי שתיכף לגביותה מחלקין אותה ואין לטרוח ולבקש השלישי דאילו מצד הגבייה בין תמחוי בין קופה אין כאן דין לפי שאיש איש כנדבת לבו. ובתוס' שם כתבו בשם רבינו חננאל לפי שהיה ידוע סכום של כל אחד כמה יתן. וכן דעת הרמב"ם בריש פ"ט מהמ"ע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יט) (על הברטנורא) גמ' שבת קי"ח. ופרש"י שהרי סעודה של לילה בכלל ככר הוא:

(כ) (על המשנה) י"ד סעודות. ולא חשבו לו סעודת מוצאי שבת מפני שלא נצטרך אליה בשביל שאכל במנחה ביום השבת והוא השלמת ג' סעודות של שבת. הר"מ. ופרש"י ואע"ג דאמרינן לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת. הני מילי למאן דאפשר ליה:

(כא) (על הברטנורא) בב"ב דף ח' צדק צדק תרדף. וכל דין שלוקח שחד ומטה את בתמחוי אף בגביותה צריך ג' לפי שתכף לגביותה מחלקין אותה ואין לטרוח ולבקש השלישי דאלו מצד הגבוי בין תמחוי בין קופה אין כאן דין לפי שאיש כנדבת לבו והתוספ' בשם רבינו חננאל כתבו לפי שהיה ידוע סכום של כל אחד ואחד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין פוחתין לעני כו':    עי' בפי' ה"ר שמשון ז"ל וע' בנימוקי יוסף ב"ב דף קס"ה ע"ב וז"ל מככר בפונדיון כשנותנים ד' סאין בסלע ומגיעו חצי קב בפונדיון שהקב ד' לוגין והלוג ששה ביצים שהם מזון שתי סעודות וא"כ ב' לוגין הוו ד' סעודות ואיך יתכן זה והא אמרי' שבת נותנין לו מזון ג' סעודות ואיך נתן לו בלא שבת יותר אלא ודאי צ"ל שהחנוני שהוא טוחן ואופה ומוכר בשוק משתכר מחצה א"כ לא הוי אלא לוג א' בפונדיון שהוא מזון שתי סעודות ואם שבת מוסיפין לו סעודה אחת עכ"ל ז"ל. ובפ' כל כתבי שם כ' התוס' ז"ל מככר בפונדיון וכו' היינו כריב"ב דחשיב ככר בפונדיון מד' סאין בסלע שתי סעודות דעירוב ופליג התם אדר"מ ור"י שאומרים התם שיעור אחר ע"כ:

שבת כו':    פי' תוס' ז"ל שבת נותנין לו מזון שלש סעודות פי' בשבת בצהרים שאותן שתי סעודות שנתן לו אתמול בע"ש אכל ליל שבת ושבת שחרית ושלש סעודות שנותנין לו בשבת יאכל א' בשבת בסעודה שלישית וא' למוצ"ש ושלישית תשאר לו למחר לדרך שלא ילך ריקם. עוד הקשה רשב"א ז"ל אמתני' דקתני מי שי"ל מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי אמאי הא א' יאכל מיד וא' בלילה וא"כ כי אזיל ריקם אזיל. וצריך לפ' דמזון שתי סעודות דקאמר היינו בלא אותה שי"ל לאכול מיד. וא"ת שבת אמאי נותנין לו מזון ג' סעודות למאי דמוקמי' לה אליבא דר"ע כמ"ש בסמוך. ונראה לרשב"א ז"ל דבשביל סעודת שבת אין לו להתחיל וליטול אבל בשכבר צריך ליטול נוטל גם לכדי סעודת שבת ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל. ככר הנמכר בפונדיון כו' עד מנה והמנה. אמר המלקט צריך להגיה מעה והמעה שני פונדיונים. ודע כי בפי' הרמב"ם ז"ל וסלע ד' דינרים והדינר ששה זוזים ויהא צרוף הסלע כ"ד זוזים ע"כ משמע דלית ליה דדינר וזוז הכל א' אלא נראה דס"ל דזוז ומעה הכל א' אבל זוזים הנזכרים בפ' גט פשוט פי' הוא ז"ל דהוו דינרים. גם בפ' בתרא דכריתות [כ'] וז"ל שם ועשרה דינרים הן עשר זוזים לפי שזוז רביעית הסלע ג"כ ע"כ. גם בפ"י דה' אישות סי' ח' כ' והדינר הוא הנקרא זוז בכל מקום ע"כ. וכן הוכרח לפרש ג"כ בס' תוי"ט דברי הרמב"ם ז"ל דבספ"ב דדמאי שכתב דהדינר ששה זוזין דהנהו זוזין ר"ל מעין:

ארבע עשרה סעודות כו':    בשבת התם פריך מתני' לא רבנן ולא ר' חדקא לא רבנן דאמרי שלש סעודות חייב אדם לאכול בשבת דא"כ חמסרי הויין לא ר' חדקא דאמר ד' סעודות חייב אדם לאכול בשבת דא"כ שיתסרי הוויין. ומוקי לה התם כר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ולענין סעודת שבת במאן דאפשר ליה איכא למימר. כרבנן וא"ל כר' חדקא ומיהו האי דצריך לבריות יעשה שבתו חול ואל יצטרך להטיל על אחרים כבוד שבתותיו. ורישא דמתני' דקתני נותנין לו מזון ג' סעודות מוקמינן לה התם אפי' כר' חדקא וכגון דאיכא סעודה בהדיה דאמרי' ליה הא דאיכא בהדך אכליה וכי אזיל מלוינן ליה סעודה בהדיה: ופי' הרמב"ם ז"ל ולפי החשבון צריך שיהא י"ב סעודות [א"ה קאי על מ"ש הר"מ שם לפני זה ואולם נעשו י"ד סעודות מזון לשבוע א' מפני שיש ג' סעודות לשבת ואחד עשר בששה ימים הנותרים ב' העודות בכל יום א' ביום וא' בלילה].] אלא שהם לא חשבו לו סעודת מו"ש [א"ה וזהו כתירוץ הראשון בשבת שם דמתני' א"ש כרבנן ואמרי' ליה מאי דבעית למיכל במו"ש אכול בשבת].] ע"כ. ומצאתי שכתב עליו הח' הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל וז"ל וקשה מדאמרי' בכתובות בענין המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה משני קבין חטים דהיינו ט"ז סעודות אליבא דריב"ב כדמפ' התם ומוקי לה דל חדא סעודה לאורחי ופרחי נשארו לה ט"ו וכן אליבא דר"ש קאמר התם אפי' תימא ר"ש פי' דלדידיה הוו תמני סרי דל תלת לאורחי ופרחי ונשארו לה ט"ו מ"מ הרי נותנין לה בכל שבוע ט"ו סעודו' וי"ל דשאני העני שנתנו לו חכמים בצמצום מה שיספיק לו לפי שלוקח מן הקופה אבל בכאן בשביל כבוד שבת שצריך האדם שיהא עורך שולחנו אפי' א"צ אלא כזית נתנו לה חכמים סעודה יתירה למוצ"ש עכ"ל ז"ל:

ומתחלקת בשלשה:    בספ"ק דסנהדרין משמע מפי' רש"י ז"ל דגובים אותה שנים ושלשה אחרים הם המחלקים אותה וכמש"ש סוף הפרק. ובירושלמי אמרי' איתא חמי דיני ממונות בשלשה דיני נפשות להחיות נפש העני לא כ"ש ופריך ויהיה עשרים ושלשה כיון דדיני נפשות קרית ליה ומשני דאפשר בעוד שהוא מקבץ עשרים ושלשה אנשים יסתכן העני וימות:


פירושים נוספים