משנה פאה ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ח · משנה ג | >>

נאמנין על החטים, ואין נאמנין על הקמח ולא על הפת.

נאמנין על השעורה של אורז, ואין נאמנין עליו בין חי יא בין מבושל.

נאמנין על הפול, ואין נאמנין על הגריסין, לא חיים ולא מבושלין.

נאמנין על השמן לומר של מעשר עני הוא, ואין נאמנין עליו לומר של זיתי נקוף הוא.

משנה מנוקדת

נֶאֱמָנִין עַל הַחִטִּין,

וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַקֶּמַח וְלֹא עַל הַפַּת.

נֶאֱמָנִין עַל הַשְּׂעוֹרָה שֶׁל אֹרֶז,

וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו, בֵּין חַי בֵּין מְבֻשָּׁל.

נֶאֱמָנִין עַל הַפּוֹל,

וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַגְּרִיסִין, לֹא חַיִּים וְלֹא מְבֻשָּׁלִין.

נֶאֱמָנִין עַל הַשֶּׁמֶן, לוֹמַר שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי הוּא.

וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו, לוֹמַר שֶׁל זֵיתֵי נִקּוּף הוּא.

נוסח הרמב"ם

נאמנין - על החיטים;

ואינן נאמנין - לא על הקמח, ולא על הפת.
נאמנין - על השעורה של אורז;
ואינן נאמנין עליו - בין חי ובין מבושל.
נאמנין - על הפול;
ואינן נאמנין - על הגריסין, בין חיים ובין מבושלים.
נאמנין על השמן - לומר של מעשר עני הוא;
ואינן נאמנין עליו - לומר של זיתי נקוף הוא.

פירוש הרמב"ם

דרך בני אדם לתת הלקט והשכחה והפאה בחיטים, ולא בקמח ולא בלחם, ועל כן יהיו נאמנין על הזרע, ולא יהיו נאמנין על הקמח, ולא על הלחם. וזה כשיאמר ש"בעל הבית נתן לי זה הקמח, או זה הלחם"; אבל אם אמר: "אני לקטתי זרע השכחה והפאה, וטחנתי אותו, ועשיתי ממנו זה הלחם", יהיה נאמן, אבל בשעת הפאה.

ופירוש שעורה של אורז — שיבולת של אורז. וכמו כן לא יהיה נאמן עליו כשיהיה זרע נדוש, ולא אפוי, שהמנהג לא היה אצלם שיותן אלא בשיבולים.

ופירוש גריסין — פולים טחונין ומקולפים.

ופירוש חי — הוא הדבר שאינו מבושל. תרגום "לא תאכלו ממנו נא", "לא תיכלון מיניה כד חי"(שמות יב, ט).

מעשר עני - מנהג בני אדם להוציא מן השמן, ולפיכך יהיה נאמן כשיאמר: "זה השמן הוא מעשר עני".

וזיתי ניקוף — הם הזיתים הנמלטים שנשרו מן האילנות, וחובטין אותן העניים, והן זכותם. וניקוף הוא ממילת "כנוקף זית"(ישעיה יז, ו).

ולא יהיה נאמן באמרו: "זה השמן מן הזיתים ההם". וטעם היותו נאמן על הלקט ועל הפאה כשיאמר: "זה הקמח, מזרע לקט ופאה טחנתי אותו", ולא יהיה נאמן באמרו: "זה השמן, מזיתי הניקוף דרכתי אותו", לפי שאי אפשר לדרוך או לטחון דבר מועט:

פירוש רבינו שמשון

נאמנין על החטין. לומר חטים הללו מעשר עני הן שניתן לי אבל אין נאמנים לומר קמח ופת זה מעשר עני שניתן לי קמח ופת ואין להאמינו במגו דאי בעי אמר חטים ניתן לי ועשיתיו פת וקמח דמשמע בירושלמי (הל' ג) כי הוא נאמן דמאחר שאין לו דרך לחלקן כלל קמח ופת הוי כמו [מגו במקום] עדים ואמרינן בירושלמי דאפילו הכל יודעים שרוב מכנסי לקט אין נאמן לומר קמח ופת ניתן לי והיכא משכחת לה שמחלקין והלא דרכן לבזוז מיהו משכחת לה כשכולן אומרים לחלק כדאמר לעיל גבי פאה בפרק רביעי או בעניים שנותנים זה לזה  :

שעורה של אורז. יש מפרשים שהיא השבולת ולא יתכן דאדרבה כי נתמרח טפיעדיף שאין דרך לעשר אלא במדה כמו חטים אלא לאחר מירוח דרך לכותשו ולהסיר קליפתו וקרי ליה שעורה קודם כתישה לפי שהוא כשעורים שאין נאכלין בקליפתן ובעודו בקליפתו דרך לחלקו לעניים  :

גריסין שטחנן בריחים של גרוסות  :

זיתי ניקוף. מלשון כנוקף זית (ישעי' יז) ומתנות עניים הן כדתנן במסכת חלה פרק שלישי (מ"ט) זיתי מסק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות ואין דרך לעשות מהן שמן:

ירושלמי (שם) מהו שיהא נאמן לומר חטים ניתן לי ועשיתים קמח או פת פשיטא לן שהוא נאמן היו הכל יודעים שרוב מכנסי לקט אפילו כן (לוי) אינו נאמן תני ר' יהודה אומר מקום שנהגו להיות דורכים העוללות יהא עני נאמן לומר יין של עוללות הוא ודכוותיה מקום שנהגו להיות מוסקין זיתי ניקוף יהא עני נאמן לומר שמן זה של זיתי ניקוף הן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נאמנים על החטים - לומר של מעשר עני הם ח שניתן לי, אבל אין נאמנים לומר קמח ופת זה של מעשר עני, שניתן לי קמח ט ופת, דאין דרך לחלק מעשר עני קמח ופת:

שעורה של אורז - אית דמפרשי שבולת של אורז, שלא היה דרכם לחלק אורז של מעשר עני אלא בשבולים. ואית דמפרשי שעורה של אורז קודם שנכתש במכתש והוסרה קליפתו [שעורה קורא] לו י, ולאחר דישה בעודו בקליפתו דרך לחלקו לעניים:

גריסין - שטחנן בריחים של גרוסות:

נאמנים על השמן - שדרך לחלק מעשר עני בשמן:

ואין נאמנים לומר של זיתי נקוף הוא - זיתי נקוף ממתנות עניים הן, שחובטים ומנקפים בזית להשיר הזיתים שנשארו מן המסיקה. ונקוף לשון כנוקף זית. ואין העני נאמן לומר שמן זה הוצאתי מזיתי נקוף יב ופטור מן המעשר, לפי שאין רגילין לעשות שמן מזיתי נקוף יג. אבל עני האומר קמח זה או פת זו מלקט שכחה ופאה שלקטתי וטחנתי קמח ואפיתי לחם, נאמן שדרך העני לעשות לחם מלקט שכחה ופאה:

פירוש תוספות יום טוב

נאמנין על החטים. לשון הר"ב לומר של מעשר עני הם וכו'. וכן לשון הר"ש. ואולי משום דבסיפא תנן נאמנים על השמן לומר של מעשר עני הם. להכי אסברו לכולה מתניתין במעשר עני ואין הכי נמי דהוא הדין בלקט שכחה ופאה דעיקר מכילתין בהו איירי ולא במעשר עני. וכן כתב הר"ב בסוף המשנה לקט שכחה ופאה. ויתכן דברישא דאינן נאמנין הוי מעשר עני רבותא וסיפא דנאמנין הוו אינך רבותא. והרמב"ם בפירושו ובחבורו פי"ב מהלכות מעשר אסברה בלקט שכחה ופאה:

ואין נאמנין על הקמח וכו'. פירש הר"ב שנתן לי קמח וכו' ולקמן מפרש שאם אמר שטחנו קמח נאמן ירושלמי. וכתב הר"ש דאין להאמינו במגו דאי בעי אמר שטחנו קמח דמאחר שאין דרך לחלקו כלל קמח ופת הוו כמו עדים ע"כ כלומר ואין מגו במקום עדים:

השעורה. כ' הר"ב אית דמפרשי קודם שנכתש וכו' שעורה קורא לו. ומסיים הר"ש לפי שהוא כשעורים שאין נאכלין בקליפתן:

חי. ל' הרמב"ם הוא הדבר שאינו מבושל תרגום אל תאכלו ממנו נא (שמות יב) לא תיכלון מיניה כד חי:

זיתי נקוף. כתב הר"ב ממתנות עניים הם. מסיים הר"ש כדתנן במסכת חלה פ"ג (משנה ט) ומ"ש הר"ב לפי שאין רגילין לעשות שמן מזיתי נקוף. מסיים הרמב"ם לפי שאי אפשר לדרוך או לטחון דבר מועט ע"כ. ובירושלמי תני ר' יהודה וכו'. מקום שנהגו להיות מוסקים זיתי נקוף והוא עני נאמן לומר שמן זה של זיתי נקוף הוא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) אין הכי נמי דהוא הדין בלקט שכחה ופאה. וכן כתב בסוף המשנה לקט שכחה ופאה. ויתכן דברישא דאינן נאמנין דהוי מעשר עני רבותא וסיפא דנאמנין הוו אינך רבותא. תוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ואם אמר שטחנו קמח נאמן ואין להאמינו במיגו דאי בעי אמר שטחנו קמח דמאחר שאין דרך לחלק כלל קמח ופת הוי כמו עדים ואין מגו במקום עדים. הר"ש:

(י) (על הברטנורא) לפי שהוא כשעורים שאין נאכלין בקליפתן:

(יא) (על המשנה) חי. הוא הדבר שאינו מבושל תרגום אל תאכלו ממנו נא לא תיכלון מיניה כד חי. הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) כדתנן במסכת חלה פרק ג':

(יג) (על הברטנורא) לפי שאי אפשר לדרוך או לטחון דבר מועט. הר"מ: ובירושלמי מקום שנהגו להיות מוסקים זיתי נקוף, והוא עני, נאמן לומר שמן זה של זיתי נקוף הוא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואין נאמנין לא על הקמח ולא על הפת:    לומר של מעשר עני שניתן לי הוא או לקט או שכחה או פאה הן ובעי עשורינהו דמאי. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וזו ואצ"ל זו קתני וכן מבואר שם בה' מעשר. ובירושלמי אמרינן דאפי' הכל יודעין שרוב מכנסו לקט אין נאמן לומר קמח ופת ניתן לי והיכי משכחת לה שמחלקים והלא דרכן לבזוז מיהו משכחת לה בשכולן אומרים לחלק כדאמרי' לעיל גבי פאה פ"ד או בעניים שנותנים זל"ז. ה"ר שמשון ז"ל:

כתוב בספר תוי"ט. הדברים הללו נמצאים במהד"ק של התוי"ט שהדפיסה בפראג שנת שע"ה:] ולא על הפת דאע"ג דטבל אוסר במינו בכ"ש כדתנן בספ"ג דחלה הא לעיל מינה תנן נמי אם נתערב במאי מיתקן ע"כ ואיני מבין מה שייך לומר זה אהאי בבא ושמא ר"ל שיש להקשות דמאחר שאינו נאמן העני לומר שהפת הוא של לקט וכו' א"כ הקונה הפת שבידו של עני צריך לעשרו. וע"ז הקשה כיצד יעשרנו דניחוש שמא הוא מעורב מלקט שכחה או פאה שהן פטורין עם טבל שהיה ביד העני ג"כ. ותירץ שהרי י"ל תיקון להביא לו פרנסה ממקום אחר וכו':

בפי' ר"ע ז"ל. נ"ל שכך צ"ל ואית דמפרשי שעורה של אורז קודם שנכתש במכתש והוסרה קליפתו ממנו קורא לו שעורה ולאחר דישה דהיינו קודם כתישה בעודו וכו':

ואין נאמנין עליו בין חי בין מבושל:    פי' אחר כתישה אין נאמנין עליו אפי' חי וזו ואצ"ל זו קתני:

ואין נאמנין עליו לומר של זיתי ניקוף הוא:    פי' זית ניקוף הן זיתים שמשיירין באילן ואינם ראויין והפקר הן ובירוש' תני ר' יודן אומר מקום שנוהגין להיות דורכין את העוללות עני נאמן לומר יין זה של עוללות הוא ודכוותה מקום שנהגו להיות מוסקים (ס"א טוחנים) זיתי ניקוף עני נאמן לומר שמן זה של זיתי ניקוף הוא:

תפארת ישראל

יכין

נאמנין על החטים ואין נאמנין על הקמח ולא על הפת:    דאין דרך ליתן מתנת עניים הנ"ל בקמח ופת. ואע"ג דבאמר טחנתי ואפיתי נאמן. אפילו הכי אינו נאמן במגו. מדהו"ל מגו במקום עדים:

נאמנין על השעורה:    לר"מ ר"ל שבולת. דלא נהגו ליתן אפילו מעשר עני באורז נדושת. ולר"ש ר"ל גרעין בקליפתו:

של אורז ואין נאמנין עליו:    על אורז מנוקה:

נאמנין על הפול ואין נאמנין על הגריסין:    פולין טחונים:

נאמנין על השמן לומר של מעשר עני הוא ואין נאמנין עליו לומר של זיתי נקוף:    שתלש העני מהלקט שכחה ופאה:

הוא:    דמדהן מועטים א"א לעשות מהן שמן ואינו נאמן במגו כלעיל:

בועז

פירושים נוספים