משנה עירובין ט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ט · משנה א | >>
כל גגות העיר, רשות אחת, ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך ב עשרה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, כל אחד ואחד רשות בפני עצמו.
רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות, רשות אחת לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית.
משנה מנוקדת
כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַּג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ נָמוּךְ עֲשָׂרָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- כָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵרוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת,
- רְשׁוּת אַחַת לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ לְתוֹכָן,
- וְלֹא לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת:
נוסח הרמב"ם
כל גגות העיר - רשות אחת,
- ובלבד שלא יהא גג - גבוה עשרה, או נמוך עשרה,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים:
- כל אחד, ואחד - רשות בפני עצמו.
- רבי שמעון אומר:
- אחד גגות, ואחד חצרות, ואחד קרפפות -
- לכלים - ששבתו בתוכן,
- ולא לכלים - ששבתו בתוך הבית.
- אחד גגות, ואחד חצרות, ואחד קרפפות -
פירוש הרמב"ם
אף על פי שהיה רבי מאיר סובר שהן רשות אחת, כשנבדלו קצתם מקצתם אין מותר אצלו להשתמש מקצתן אל קצתן, כי הוא אומר כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות והן רשות אחת אסור להוציא מזו לזו, כגון עמוד ברשות היחיד גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה.
וחכמים אומרים, בגגות, כמו שנחלקו הרשויות למטה כך נחלקו למעלה, כל גג מובדל מן האחר.
ורבי שמעון אומר, כי החילוק וההפרש הוא במקום הדירה בלבד. אבל חצרות הבתים והגגות, והמקומות המוקפים חומה בכותלים ולא נעשה לדירת אדם והם הנקראים קרפפות כאשר נתבאר בזאת המסכת פעמים [פרק ב משנה ה. פרק ה משנה ב], כולם הם רשות אחד לאותם כלים שהם באלו המקומות כשנכנס שבת, אבל להוציא כלים מן הדיורין ולהניחם בחצר ולטלטלם מן החצר לחצר אחרת אינו מותר.
ומאמר רבי שמעון שהוא מותר להוציא מה שבחצר זו לחצר אחרת, הכל שווה בין עשו אנשי הבית עירוב או לא עשו עירוב, לא נאמר שמא אם עשו עירוב יוציאו מה שבבתיהם אל החצר ואחר כן יוליכו אותו לחצר אחרת. ועל דעת רבי שמעון, כי מותר לאדם להוציא דבר שיהיה בחצר הבית ששבת שם אל הגג, ומן הגג לחצר אחרת, ומן החצר אחרת לקרפף, ומן הקרפף לגג אחר, וכן תמיד, עד שיכול לטלטל אותו הדבר ולהוליכו בשבת בכל המדינה, על הגגות ובחצרות הבתים והמקומות המוקפין בכותלים אם אין בהם דירה. אבל מה שהוא אסור להוציא דבר ממה שיש בבית אל הבית האחר או על הגג, אלא אם עשו עירוב בין שני הבתים.
והלכה כרבי שמעון, ואפילו היו הגגות גבוהות או נמוכות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל גגות העיר רשות אחד - ואע"פ שדיורים חלוקים למטה לשני בני אדם מ"מ הגגות שאין תשמישן תדיר אין בהן חלוקת רשות וכלים ששבתו בגג זה מותר להוציאן לזה:
ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו י' - דאם חלוק מהן בגובה י' אסור לטלטל ממנו לגגין, גזרה משום תל גבוה עשרה ורחב ארבע ברשות הרבים דלא ליתי לכתף עליו:
כל אחד רשות לעצמו - ואם לא עירבו דיורים שלמטה אסור לטלטל מזה לזה:
ר' שמעון - מיקל מכולן וקאמר, גגות וחצרות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה בלא עירוב ואפילו היו הגגות גבוהות יותר מעשרה או נמוכות יותר מעשרה, דלית ליה לר"ש עירובי חצירות אלא משום כלי הבית:
לכלים ששבתו בתוכן - כלים ששבתו באחת מהן, מוציאים אותן מזה לזה :
אבל לא לכלים ששבתו בתוד הבית - והביאן לחצר ע"י שעירבו בני החצר, אסור להוציאן מחצר זו לחצר אחרת אם לא עירבו שתי החצרות יחד. והלכה כר"ש:
פירוש תוספות יום טוב
שלא יהא [גג] גבוה כו'. כתב הר"ב גזירה משום תל גבוה י' ורחב ד' ברשות הרבים. דהוי רשות היחיד כדפירש בריש פי"א דשבת. ומה שכתב הרמב"ם כגון עמוד כו' ברשות היחיד הוא שגזר ר"מ משום תל כו' ברשות הרבים. וה"ה לגגים דמתני' דהוי כמו עמוד כו' ברשות היחיד דגזרינן משום תל כו' ברשות הרבים:
גבוה עשרה או נמוך עשרה. אע"ג דהיינו הך דאם האחד גבוה מהשני עשרה. בהכרח השני נמוך ממנו עשרה וכן להפך. נקט הכי. משום דלפעמים שתי הבתים הסמוכין בגגותיהן אין שום אחד מהן גבוה יותר מחבירו. אלא שבית האחד נבנה בעמק לפי שאין קרקע שתי הבתים שוה ואז לא שייך לומר שזה גבוה. אלא שייך לומר שזה נמוך:
קרפיפות. פי' הר"ב שאינן יותר מבית סאתים. ובלא הוקף לדירה. וכר"ע בפ"ב מ"ה דהלכה כמותו. ואי הוקף לדירה אפי' ביתר נמי וכדאיתא בטור סימן שע"ב וכתב עוד דאפילו לא הוקף לדירה והוא יתר מבית סאתים אע"ג דאסור לטלטל בו יותר מד' אמות כדלעיל מכל מקום הוי לר"ש רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה כדפרש"י ריש פרק י"ט דשבת דף ק"ל:
לכלים ששבתו בתוכן. פי' הר"ב מוציאין מזה לזה מסיים הרמב"ם ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אלא א"כ ערבו. פ"ג מה"ע:
ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. פי' הר"ב והביאן לחצר על ידי שעירבו ואע"ג דהשתא שכיחי מאני דבתים בחצר אפ"ה כלים ששבתו לתוכן שרי לטלטולי ולא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. וליכא למימר יאמרו שני כלים בחצר א' מותר וא' אסור דרבי שמעון לטעמי' דלא גזר בכי הא. במ"ו פ"ד. גמרא. [ומה שכתב והלכה כר' שמעון. גמרא]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) דהוי רשות היחיד כמ"ש ריש פרק י"א דשבת:
(ב) (על המשנה) גבוה י' או נמוך. אע"ג דהיינו הך דאם האחד גבוה י' בהכרח הב' נמוך ממנו י'. נקט הכי משום דלפעמים אין בית א' גבוה יותר מתבירו. אלא שהאחד נבנה בעמק שהקרקע נמוך ואז לא שייך לומר שזה גבוה אלא שזה נמוך:
(ג) (על הברטנורא) ובלא הוקף לדירה וכר"ע בפ"ב מ"ה דהלכה כמותו. ואי הוקף לדירה אפי' ביתר נמי, טור. ועתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אא"כ ערבו. הר"מ:
(ה) (על הברטנורא) ואף על גב דהשתא שכיחא מאני דבתים בחצר אפ"ה כלים ששבתו לתוכן שרי לטלטולי ולא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל גגות העיר וכו': ביד פ"ג דהלכות עירובין סי' י"ח י"ט וכו' ובטור א"ח סי' שע"ב ואיתא בירושלמי ר"פ חלון:
רשות אחד: בדלי"ת הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
ובלבד שלא יהא גג גבוה מחברו עשרה: דאם חלוק מהן בגובה עשרה אסור לטלטל ממנו לגגין גזרה משום תל וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט דהכי אמר ר"מ כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות שעומדת כל אחת לבדה והן רשות אחת דשם אחד להם ששתיהן רה"י כגון עמוד גבוה עשרה בחצר אסור לכתף עליו מן החצר ואע"פ שרשות חצר עולה עד לרקיע גזרה משום תל גבוה עשרה והוא בר"ה דהוי רה"י דלא ליתי לכתופי עליו הכא נמי גזרה וכו' וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דקיימא לן כר"מ בגזרותיו אפי' במקום רבים כדאמרי' בפ' אע"פ גבי משהה אדם את אשתו ב' שלשה שנים בלא כתובה הכא אור"י דאין הלכה כר"מ דפסקי' לקמן הלכה כר"ש דאמר כולן רשות אחת הן:
וחכמים אומרי' כל אחד ואחד רשות בפני עצמו: שלש מחלוקת בדבר ולדברי ר"מ אמרי' בגמ' דגגין רשות לעצמן ומטלטלין מזו לזו ואפי' של בעלים הרבה וחצרות רשות לעצמן לטלטל מזו לזו בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן אבל לא מגגין לחצרות או לקרפפות ואפי' הן של איש אחד גזרה משום תל בר"ה וכ"ש כשהן של שנים וכן מחצר לקרפף אסור לר"מ ואפי' הוא שלו ואינו יותר על בית סאתים דדוקא קאמר ר"מ גגות דתשמישן שוה וכן קרפפות ואפי' הן של שנים דבשנוי בעלים לא מיתסרי אלא בתים לר"מ וגגין לרבנן אבל בחלוק תשמישן ושנוי שם הרשות קפיד. וקרפפות דהיינו גגה רשות לעצמן. ולדברי חכמים דלא גזרי משום תל גגין וחצרות רשות אחת ולא מטלטל מגג לגג אם חלוקים בעליהם משום דרבנן כבתים משוות להו ע"י חלוק שלמטה אבל מחצר דרבים לחצר דרבים מטלטלינן כדתניא בגמ' בברייתא ומגג לחצר מטלטלין ואע"ג דגג רשותא דידיה וחצר דשותפות כדתניא בברייתא בגמ' הואיל וגג תשמיש שאינו תדיר הוא לא הוי ממש כבית ומטלטלין ממנו לחצר. וקרפפות רשות אחת הן ואפי' הן של שתים דכל רשות ששמו שוה מותר לו חוץ מן הגגין אבל מחצר לקרפף אפי' דחד גברא אסור ול"ד לגג וחצר דתשמישא דגג וחצר שוה הוא. ולדברי ר"ש כולן רשות אחת גג וחצר וקרפף ומבוי חוץ מן הבתים. והוכיח ה"ר יהונתן ז"ל דלא שרי ר"ש אלא בקרפף בית סאתים דביותר מבית סאתים כרמלית הוא דמחצר המשכן גמרינן: ובגמ' אתמר רב אמר אין מטלטלין לרבנן בגג הסמוך לחברו אלא בד' אמות ושמואל אמר מותר לטלטל בכולו שמחיצות המבדילות למטה מן הדיורין אמרינן גוד אסקינהו לכל מחיצה דכל בית למעלה ויפרידו ביניהן במחיצות הנכרות שאין הבתים מחוברין ויש אויר ביניהן ומחיצות הבתים נראין לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהן כ"ע ל"פ דאמרי בהו גוד אסיק פי' משוך והעלה כי פליגי כשאין המחיצות נכרות שהגגין מחוברין יחד ומכסין המחיצות שבין הדיורין רב סבר לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא בכה"ג ושמואל סבר אמרינן גוד אסיק ומתני' מפר' לה רב הכי כל א' רשות בפני עצמן שלא יטלטלו שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה:
ר"ש אומר אחד גגות: שבת ר"פ ר"א דמילה ובפ' שני דמכילתין דף כ"ג ובפ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ה) ובפ' הדר (עירובין דף ע"ד) ותוס' ר"פ חלון:
לכלים ששבתו בתוכו: להוציא מזה לזה ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אא"כ ערבו הרמב"ם ז"ל שם פ"ג דהלכות עירובין. ובגמ' פריך אליבא דר"ש יאמרו שני כלים בחצר אחת זה מותר מפני ששבת בחצר וזה אסור מפני ששבת בבית אע"פ שע"י עירוב שעשו הותר לו להוציאו לחצר ומשנינן ר"ש לטעמיה דלא גזר בכי הא דהא תנן לעיל פ' מי שהוציאוהו סי' ו' אר"ש לה"ד לשלש חצרות וכו' ולא גזר התם הכא נמי לא גזר:
תפארת ישראל
יכין
כל גגות העיר רשות אחת: אף שלא עירבו הדיורין שתחתיהן, מותר להוציא מגג לגג כלים ששבתו שם, דמדאין תשמישן תדיר כבתים, ל"ג בה רבנן:
ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה: מגג האחר, דבכה"ג גזרינן משום תל בר"ה י"ט ורחב ד"ט, דלא ליתא לכתף עליו מחבירו. ונ"ל דמה"ט נקט ר"מ היה אחד גבוה ואחד נמוך, והרי היינו הך דהרי כשאחד גבוה, בהכרח שהשני נמוך כקושי' רבתוי"ט, אבל כיון דכל עיקר טעמא דר"מ משום דגזור אטו עמוד בר"ה א"כ סד"א דוקא בשרק גג אחד גבוה גזור, דדמי שפיר הבית הגבוה לעמוד. אבל בשכל שורת הבתים גבוה ורק אחד מהן נמוך, הו"א דשורה שלימה לא דמי לעמוד, רק הגג הנמוך נדמה לגומא ברה"י דלא גזור בה ר"מ אטו גומא בר"ה, קמ"ל דלא פלוג, אמנם טעמא דלא גזור בגומא נ"ל משום דגומא בר"ה ל"ש שלא יכשלו שם בנ"א:
וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו: וצריכין לערב. ובחצירות וקרפיפות מודו ר"מ ורבנן דמותר להוציא מחצר לחצר ומקרפף לקרפף כלים ששבתו שם, אבל מחצר לקרפף או איפכא לא, רק דבמגג לגג מחמרי חכמים טפי מר"מ, ובמגג לחצר מקילי חכמים טפי מר"מ (כך מוכח מש"ס צ"א ע"א):
רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות: חצר שאחורי הבתים:
רשות אחד לכלים: נ"ל דהך "לכלים" וכו', אכולה בבאי קאי, ור"ל, הא דפליגי ר"מ ורבנן ור"ש, דוקא לכלים וכו':
ולא לכלים ששבתו בתוך הבית: והביאן לחצר ע"י שערבו בני החצר, אסור לכ"ע להוציאן לחצר אחרת שלא ערבו עם חצר זו. והלכה כר"ש (שע"ב):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת