משנה עירובין ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל גגות העיר - רשות אחת,

ובלבד שלא יהא גג - גבוה עשרה, או נמוך עשרה,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:

כל אחד, ואחד - רשות בפני עצמו.

רבי שמעון אומר:

אחד גגות, ואחד חצרות, ואחד קרפפות -

לכלים - ששבתו בתוכן,

ולא לכלים - ששבתו בתוך הבית.

(ב) גג גדול, סמוך לקטן -

הגדול - מותר.

והקטן - אסור.

חצר גדולה, שנפרצה לקטנה -

הגדולה - מותרת.

והקטנה - אסורה,

מפני שהיא - כפתחה של גדולה.

חצר, שנפרצה לרשות הרבים -

המכניס מתוכה - לרשות היחיד,

או מרשות היחיד - לתוכה,

חייב,

דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים:

מתוכה - לרשות הרבים,

או מרשות הרבים - לתוכה,

פטור - מפני שהיא ככרמלית.

(ג) חצר, שנפרצה משתי רוחותיה,

וכן בית, שנפרץ משתי רוחותיו,

וכן מבוי, שניטלה קורתו, או לחייו,

מותרין - באותה שבת,

ואסורין - לעתיד לבוא,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:

אם מותרין - באותה שבת,

מותרין - לעתיד לבוא.

ואם אסורין - לעתיד לבוא,

אסורין - באותה שבת.

(ד) הבונה עליה, על גבי שני בתים המפולשין -

מטלטלין תחתיהן - בשבת,

דברי רבי יהודה.

וחכמים - אוסרין.

ועוד אמר רבי יהודה:

מערבין - למבוי המפולש.

וחכמים - אוסרין.

הדף הראשי של משנה ערובין ט