מלאכת שלמה על עירובין ט
<< · מלאכת שלמה · על עירובין · ט · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
כל גגות העיר וכו': ביד פ"ג דהלכות עירובין סי' י"ח י"ט וכו' ובטור א"ח סי' שע"ב ואיתא בירושלמי ר"פ חלון:
רשות אחד: בדלי"ת הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
ובלבד שלא יהא גג גבוה מחברו עשרה: דאם חלוק מהן בגובה עשרה אסור לטלטל ממנו לגגין גזרה משום תל וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט דהכי אמר ר"מ כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות שעומדת כל אחת לבדה והן רשות אחת דשם אחד להם ששתיהן רה"י כגון עמוד גבוה עשרה בחצר אסור לכתף עליו מן החצר ואע"פ שרשות חצר עולה עד לרקיע גזרה משום תל גבוה עשרה והוא בר"ה דהוי רה"י דלא ליתי לכתופי עליו הכא נמי גזרה וכו' וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דקיימא לן כר"מ בגזרותיו אפי' במקום רבים כדאמרי' בפ' אע"פ גבי משהה אדם את אשתו ב' שלשה שנים בלא כתובה הכא אור"י דאין הלכה כר"מ דפסקי' לקמן הלכה כר"ש דאמר כולן רשות אחת הן:
וחכמים אומרי' כל אחד ואחד רשות בפני עצמו: שלש מחלוקת בדבר ולדברי ר"מ אמרי' בגמ' דגגין רשות לעצמן ומטלטלין מזו לזו ואפי' של בעלים הרבה וחצרות רשות לעצמן לטלטל מזו לזו בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן אבל לא מגגין לחצרות או לקרפפות ואפי' הן של איש אחד גזרה משום תל בר"ה וכ"ש כשהן של שנים וכן מחצר לקרפף אסור לר"מ ואפי' הוא שלו ואינו יותר על בית סאתים דדוקא קאמר ר"מ גגות דתשמישן שוה וכן קרפפות ואפי' הן של שנים דבשנוי בעלים לא מיתסרי אלא בתים לר"מ וגגין לרבנן אבל בחלוק תשמישן ושנוי שם הרשות קפיד. וקרפפות דהיינו גגה רשות לעצמן. ולדברי חכמים דלא גזרי משום תל גגין וחצרות רשות אחת ולא מטלטל מגג לגג אם חלוקים בעליהם משום דרבנן כבתים משוות להו ע"י חלוק שלמטה אבל מחצר דרבים לחצר דרבים מטלטלינן כדתניא בגמ' בברייתא ומגג לחצר מטלטלין ואע"ג דגג רשותא דידיה וחצר דשותפות כדתניא בברייתא בגמ' הואיל וגג תשמיש שאינו תדיר הוא לא הוי ממש כבית ומטלטלין ממנו לחצר. וקרפפות רשות אחת הן ואפי' הן של שתים דכל רשות ששמו שוה מותר לו חוץ מן הגגין אבל מחצר לקרפף אפי' דחד גברא אסור ול"ד לגג וחצר דתשמישא דגג וחצר שוה הוא. ולדברי ר"ש כולן רשות אחת גג וחצר וקרפף ומבוי חוץ מן הבתים. והוכיח ה"ר יהונתן ז"ל דלא שרי ר"ש אלא בקרפף בית סאתים דביותר מבית סאתים כרמלית הוא דמחצר המשכן גמרינן: ובגמ' אתמר רב אמר אין מטלטלין לרבנן בגג הסמוך לחברו אלא בד' אמות ושמואל אמר מותר לטלטל בכולו שמחיצות המבדילות למטה מן הדיורין אמרינן גוד אסקינהו לכל מחיצה דכל בית למעלה ויפרידו ביניהן במחיצות הנכרות שאין הבתים מחוברין ויש אויר ביניהן ומחיצות הבתים נראין לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהן כ"ע ל"פ דאמרי בהו גוד אסיק פי' משוך והעלה כי פליגי כשאין המחיצות נכרות שהגגין מחוברין יחד ומכסין המחיצות שבין הדיורין רב סבר לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא בכה"ג ושמואל סבר אמרינן גוד אסיק ומתני' מפר' לה רב הכי כל א' רשות בפני עצמן שלא יטלטלו שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה:
ר"ש אומר אחד גגות: שבת ר"פ ר"א דמילה ובפ' שני דמכילתין דף כ"ג ובפ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ה) ובפ' הדר (עירובין דף ע"ד) ותוס' ר"פ חלון:
לכלים ששבתו בתוכו: להוציא מזה לזה ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אא"כ ערבו הרמב"ם ז"ל שם פ"ג דהלכות עירובין. ובגמ' פריך אליבא דר"ש יאמרו שני כלים בחצר אחת זה מותר מפני ששבת בחצר וזה אסור מפני ששבת בבית אע"פ שע"י עירוב שעשו הותר לו להוציאו לחצר ומשנינן ר"ש לטעמיה דלא גזר בכי הא דהא תנן לעיל פ' מי שהוציאוהו סי' ו' אר"ש לה"ד לשלש חצרות וכו' ולא גזר התם הכא נמי לא גזר:
משנה ב[עריכה]
גג גדול: פי הרמב"ם ז"ל גג גדול וגג קטן כשיש כותל מקיף בגגות אבל אם אין שם שום היקף כולן רשות אחת הן ע"כ וכמו שיתבאר מסוגית הגמרא:
הגדול מותר: כתבו רש"י וה"ר יהונתן ז"ל ודברי הכל היא דאפי' ר"מ לא אמר גגין רשות אחת אלא לכלים ששבתו בתוכן אבל לכלים ששבתו בבתים לא דומיא דחצר גדולה שנפרצה לקטנה דלכ"ע חצרות רשות אחת הן ולענין כלי הבתים אסרה גדולה על הקטנה ע"כ: ובטור א"ח סי' שמ"ה:
חצר גדולה שנפרצה וכו': ביד פ"ג דהלכות עירובין סי' כ"ד ובירוש' דפ"ק דמכלתין. ובבבלי שם דף ח' וט' אוקימנא למתני' כשנכנסי' כותלי קטנה לגדולה כלומ' דכיון דכותלי קטנה נכנסין ובולטין לתוך הגדולה כשנים ושלש אמות דהנך גיפופי דפשו להו שעומדי' מאחרי פרצת הקטנה נראות שלא מאותו כותל היה דאל"כ קטנה נמי שריא דהא אית לה פסים דאע"פ שהם שוין מבפנים הרי הם נראין מבחוץ ומוקי לה נמי בשכותלי קטנה מופלגין ג' טפחים מכותלי ארך הגדולה דאל"כ הוה משתריא קטנה ע"י לבוד כלומר דהוה אמרינן חזינן כאילו ראשי כניסה של כותלי קטנה סנופין לצד כותלי ארך הגדולה דהדר הויא להו הכניסה להנך גיפופי נראין מבחוץ אע"פ שהן נכנסין וקיימא לן נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי:
הגדולה מותרת: אם ערבה לעצמה ולא אסרי עלה בני קטנה רש"י ז"ל: ובגמ' למה לי למיתני חצר וגג לרב קתני גג דומיא דחצר מה חצר דמנכרא מחיצתא אף גג נמי דמנכרא מחיצתא דאי לא מנכרא מחיצתא לא אמרינן גוד אסיק ולשמואל דאמר אפי' לא מנכרא אמרי' גוד אסיק להכי תננהו גבי הדדי דמה חצר דדרסי לה רבים אף גג האי דקתני אסור משום דדרסי רבים מזה לזה דהויא מחיצה התחתונה שביניהם מחיצה נדרסת ולא מצית למיגד ואסוקה אבל אי לא דרסי בהן רבים אף קטן שרי דאמרי' גוד אסיק ותפסיק המחיצה ביניהם ואע"ג דמיכסיא ולא מנכרא מפני שהיא כפתחה של גדולה. כתבו תוס' ז"ל דמיתורא דקתני במתני' מפני שהוא כפתחה של גדולה משמע ליה לתלמודא דלבל מילי הויא כפתח אף לכלאים וכו' כדמפ' בגמ' שאם גפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה ואם זרע זרעים אסורין וגפנים מותרין ואם גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה לכתחלה דלגבי גדולה פתחא הוי וכל פתח כמחיצה הוא:
חצר שֶׁנִפרְצָה לר"ה המכניס מתוכה לרה"י או מרה"י לתוכה חייב דברי ר' אליעזר וחכמים אומרי' וכו': בתשובת הרשב"א ז"ל סי' אלף וקנ"ב. ובגמ' מוקמי פלוגתייהו בצדי ר"ה דר"א סבר כר"ה דמו ורבנן סברי לאו כר"ה דמו ואי אפליגו בצדי ר"ה דעלמא ה"א כי פליגו רבנן עליה דר' אליעזר ה"מ היכא דאיכא חפופי פי' סתם צידי ר"ה איכא חפופי ר"ל נועצין יתדות ואבנים גדולות סמוך לכותל שלא יזיקוהו קרונות וההוא אויר שביניהם קרוי צדי ר"ה ובההיא ה"א הוא דפליגי רבנן ואמרי לאו ר"ה הוא ואסור לטלטל מתוכו לר"ה משום דאיכא הפסק ולא עיילי בהו רבים להדיא אבל הכא דליכא חפופי אימא מודה ליה קמ"ל והא דקאמר ר' אליעזר מתוכה לרה"י דמשמע כולה חצר ר"ה משוי לה איידי דאמור רבנן מתוכה אמר איהי נמי מתוכה ופרכינן לרבנן אמאי נקטי מתוכה הא ר"א בתוכה מודה דכרמלית היא דמקום מחיצה הוא דקא משוי ר"ה ומשני הכי קאמרי ליה רבנן לר"א מי לא קמודית לן היכא דטלטל מתוכה לר"ה ומר"ה לתוכה דפטור מפני שהוא ככרמלית צדי ר"ה נמי ל"ש ור"א התם לא קא דרסי לה רבים הכא קא דרסי לה רבים:
פטור: אבל אסור דלאו ר"ה היא אלא כרמלית והה"נ מתוכה לרה"י: וכתבו תוס' ז"ל והא דשבקי רבנן רה"י כדנקט ר"א ונקטי רשות הרבים משום דר' אליעזר דבר על מקום מחיצה שיהא רשות הרבים וקאמר שאם הוציא מתוך החצר שהיא רשות היחיד למקום מחיצה חייב אבל רבנן דמיירי במוציא ומכניס לתוכו ממש שנפלו כל מחיצותיה נקטי רשות הרבים שאצלה הנזכר במשנה ולא רצו למנקט שאם הוציא מתוכה לחצר שאצלה משום דלא נזכר במשנתנו שהיה חצר אצלה א"נ להכי נקטי ר"ה להוכיח מתוכה חלוק הרבה מר"ה שאם לא היה חלוק הרבה היה מותר להכניס מר"ה לתוכה אבל במה שפטור המוציא מרה"י לתוכה אין להוכיח שחלוק הרבה דאפי' אין חלוק אלא מעט מר"ה פטור המוציא מרה"י כיון שאין ר"ה ממש ע"כ: וז"ל הר"ס ז"ל חצר שנפרצה לר"ה המכניס מתוכה וכו' אי אפשר לפרש משנה זו כפשוטה שאע"פ שנפרצה לר"ה עדיין היא רה"י שנשארו לה ג' מחיצות וזהו פירושה כמו שפי' התוס' ע"פ הגמ' וז"ל חייב דברי ר' אליעזר בגמ' מוקי לה במקום מחיצה הפרוצה וכגון שבשני ראשיה לא נשאר כלל משתי מחיצות שבצדה שמקום מחיצה זו שנפרצה אינו תוך מחיצות הנשארות ובלשנא קמא מוקי לה כגון שאבדה להם דרך באותו מקום ובררו להם מקום מחיצות להיות שלהם ללכת דרך שם בשביל דרכן שאבדו שם ור' אליעזר לטעמיה דאית ליה מה שבררו בררו ורבנן סברי דאין להם כח לברור הלכך אע"פ שעוברין שם אינו ר"ה כיון דלא נמסר לרבים ואינו של רבים כדאמרי' בפ' שני שבילי בית גלגול קאמרת. ומתוכה דקאמר ר' אליעזר לאו דוקא מתוכה אלא משום דנקטי רבנן מתוכה קאמר איהו נמי מתוכה כדקאמ' בגמ' והכי קמהדרי ליה רבנן אי אתה מודה שאם הוציא ממנה לר"ה שהוא פטור אבל אסור שאין לרבים כח שם ולכך אינה נעשית ר"ה אפי' נפלו המחיצות סביב והויא כרמלית ה"נ מקום המחיצות קודם שיהיה כרמלית שאין להן כח בברירתן וכו' עכ"ל למה שצריך להבנת המשנה ע"כ. בטור א"ח סי' שס"א וסי' שע"ד ופי' שם שנפרצה אפי' בשבת:
מפני שהיא ככרמלית: עיין במ"ש בר"פ הזורק דשבת בפי' שם כרמלית:
משנה ג[עריכה]
חצר שֶׁנִפְרָצָה בשבת לר"ה: רש"י ז"ל וכן מוכח ג"כ מתוס' ז"ל דלא גרסי' במתניתין לר"ה שכתבו דהכא איירי כשנפרצה למבוי או לחצר אחרת דהא לא קתני שנפרצה לר"ה ע"כ ומייתי לה בפ"ק דעירובין דף י"ז:
משתי רוחותיה: פי"ז דהלכות שבת סי' ל"ה ובטור א"ח סי' שס"א: ובגמ' מ"ש מרוח אחת דאמרי' פתחא הוא משתי רוחות נמי פתחא אי בעשר עסיקי' ואי ביתר מעשר אפי' מרוח אחת נמי אסור ומוקי לה רב בעשר כגון שנפרצה בקרן זוית כדכי' ר"ע ז"ל וכן אבית נמי פרכי' מ"ש מרוח אחת דמותר אפי' לעתיד לבוא דאמרי' פי תקרה יורד וסותם משתי רוחות נמי לימא פי תקרה יורד וסותם ומשני דבי רב משמיה דרב כגון שנפרץ בקרן זוית וקרויו באלכסון דאין התקרה פרושה ומתוחה על מקום הפרצה וכדפי' ר"ע ז"ל ושמואל אוקי בבא דחצר אפי' בפרצה יותר מעשר ואה"נ דאפי' מרוח אחת לאו פתחא הוא אלא דנקט שנפרצה משתי רוחותיה משום בבא דבית שנפרץ משתי רוחותיו דמשתי רוחות ודאי לא אמרינן פי תקרה דמיירי שנפרץ בקרן זוית וקרויו נפרץ בד' וכו' כמו שמפרש רש"י ז"ל באורך ע"ש: ורב לא אמר כשמואל דא"כ הו"ל אכסדרא פי' אפי' נפרצה שלישית ורביעית במלואו דנפרץ הקרוי עמהן ויש כאן ד' פיות ואפ"ה איכא למימר בכולהו יורד וסותם דרב לטעמיה וכו'. שמואל לא אמר כרב אלכסון לא קתני וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דלא קתני נמי שנפרץ הקרוי ברוחב מכל מקום חשיב כמאן דתני ליה בהדיא כיון דקתני שנפרצה משתי רוחותיה שאז רגיל הקרוי ליפול אבל אין דרכו לפרוץ באלכסון ע"כ:
שניטלה קורתו או לֶחֱיוֹ: גרסי' רש"י ז"ל: פי' והוא כמו נקודות ובחוח תקוב לֶחֱיוֹ (איוב מ׳:כ״ו): וכתבו תוס' ז"ל במכלתין ספ"ק שניטלו קורותיו או לחייו בפי' רש"י בכתיבת ידו נמצא כתוב קורתו או לחיו והדין עמו:
ר' יוסי אומר אס מותרין וכו': ירושלמי רב ור' יוחנן אמרי אסור בין בשבת זו בין בשבת הבאה ע"כ ועיין עוד במה שכתבתי בפ' חמישי דפרה סי' ג': ר' יוסי אומר אם מותרין וכו' ירושלמי דפירקי' ודס"פ חומר בקודש ר' יוחנן אמר לחומרא אסורין בין בשבת זו בין בשבת הבאה וכן אמר רב ששת ג"כ בבבלי גם ר' יוחנן גופיה ותנ"ה בהדיא א"ר יוסי כשם שאסורין לעתיד לבא כך אסורין לאותה שבת וכמו שפי' ר"ע ז"ל: ביד פי"ז דהלכות שבת סי' ל"ד ובטור א"ח סוף סי' שס"ה:
משנה ד[עריכה]
וכן גשרים המפולשין: ירושלמי ריש מכילתין וריש שבת וריש סוכה ובפ' עושין פסין:
מערבין למבוי המפולש: הואיל ואיכא שתי מחיצות דקסבר מבוי שיש לו שתי מחיצות דאורייתא הוי רה"י עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט הכי שמעינן ליה לר' יהודה בברייתא ואמר רב אשי מתני' נמי דייקא מדקתני ועוד א"ר יהודה מערבין וכו' אא"ב דקסבר שתי מחיצות דאורייתא היינו דקתני ועוד דמשמע ועוד זו אע"ג דליכא פי תקרה מתיר ר' יהודה משום האי טעמא אא"א משום דקסבר פי תקרה יורד וסותם מאי ועוד ש"מ: ופי' רש"י ז"ל שיש גירסא אחרת בזה וכתבה ופירשה ע"ש: וז"ל ה"ר יהונתן ז"ל ועוד א"ר יהודה מערבין במבוי המפולש אע"ג דליכא למימר ביה פי תקרה יורד וסותם מערבין כלומר משתתפין בו ומטלטלין בכולו כיון דאיכא שתי מחיצות שלימות דס"ל דשתי מחיצות דאורייתא ואפי' לטלטל בתוכו ומתוכו לרה"י וכ"ש לחומרא שהזורק מר"ה לתוכו שהוא חייב חטאת דרה"י גמורה היא עכ"ל ז"ל: ובירושלמי וחכמים אוסרין לא אמרו אלא וחכמים אוסרין הא חיוב חטאת אין כאן: מהו שיהא צריך מחיצה ר' בא אמר צריך מחיצה ר' יוסי אומר אין צריך מחיצה: