תפארת ישראל על עירובין ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על עירובין · ט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

כל גגות העיר רשות אחת:    אף שלא עירבו הדיורין שתחתיהן, מותר להוציא מגג לגג כלים ששבתו שם, דמדאין תשמישן תדיר כבתים, ל"ג בה רבנן:

ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה:    מגג האחר, דבכה"ג גזרינן משום תל בר"ה י"ט ורחב ד"ט, דלא ליתא לכתף עליו מחבירו. ונ"ל דמה"ט נקט ר"מ היה אחד גבוה ואחד נמוך, והרי היינו הך דהרי כשאחד גבוה, בהכרח שהשני נמוך כקושי' רבתוי"ט, אבל כיון דכל עיקר טעמא דר"מ משום דגזור אטו עמוד בר"ה א"כ סד"א דוקא בשרק גג אחד גבוה גזור, דדמי שפיר הבית הגבוה לעמוד. אבל בשכל שורת הבתים גבוה ורק אחד מהן נמוך, הו"א דשורה שלימה לא דמי לעמוד, רק הגג הנמוך נדמה לגומא ברה"י דלא גזור בה ר"מ אטו גומא בר"ה, קמ"ל דלא פלוג, אמנם טעמא דלא גזור בגומא נ"ל משום דגומא בר"ה ל"ש שלא יכשלו שם בנ"א:

וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו:    וצריכין לערב. ובחצירות וקרפיפות מודו ר"מ ורבנן דמותר להוציא מחצר לחצר ומקרפף לקרפף כלים ששבתו שם, אבל מחצר לקרפף או איפכא לא, רק דבמגג לגג מחמרי חכמים טפי מר"מ, ובמגג לחצר מקילי חכמים טפי מר"מ (כך מוכח מש"ס צ"א ע"א):

רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות:    חצר שאחורי הבתים:

רשות אחד לכלים:    נ"ל דהך "לכלים" וכו', אכולה בבאי קאי, ור"ל, הא דפליגי ר"מ ורבנן ור"ש, דוקא לכלים וכו':

ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:    והביאן לחצר ע"י שערבו בני החצר, אסור לכ"ע להוציאן לחצר אחרת שלא ערבו עם חצר זו. והלכה כר"ש (שע"ב):

משנה ב[עריכה]

גג גדול סמוך לקטן:    כזה

[ציור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

:

הגדול מותר:    מותר להעלות לשם כלי הבית שלמטה, ודוקא שאין הבית הגדול מחובר לבתים אחרים, גם שאין קרקעית גג הגדול מתפשט להלן ממעל למחיצות הבית שתחתיו, דעי"ז מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג הגדול, ואמרינן גוד אסיק מחיצתא (תוס' דפ"ט א' וא"ח שע"ד). ומיירי ג"כ דאית לגדול גפוף (ר"ל עודף מכאן ומכאן, והוא מלשון גף וכנף) לכל צד מהפרצה, דהו"ל הפרצה כפתח, גם מיירי שאין בפרצה י' אמות, ובחסר חד מהנך, גם גדול אסור:

והקטן אסור:    ודוקא בנכנסים כותלי קטנה בגדולה (אב"י ומופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה), דאם לא כן גם קטנה מותר בגפופים שבגדולה (ש"ס ד"ט ב'). מיהו בנפרצה בשבת, מותר, מדהותר למקצת שבת (כלעיל פ"ז כ"א):

חצר שנפרצה לרשות הרבים:    שנפרץ כל הכותל שבינה לר"ה, ולא נשאר פצימין (ר"ל מזוזות ועודף מכאן ומכאן), או שהפרצה יותר מי' אמות:

או מרשות היחיד לתוכה חייב:    אפי' נפרץ בשבת:

דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית:    וה"ה מרה"י לתוכה פטור מה"ט [רק נקט ר"ה לרבותא אף שקודם שנפרץ היה חייב עלה. והא דלא נקבו רבנן רה"י כר"א. נ"ל משום דבש"ס אמרינן, דתוך החצר כ"ע מודו דדינו ככרמלית, ופליגי רק במקום המחיצה שנפרצה, דהו"ל צדי ר"ה. ר"א ס"ל כר"ה הוה, ורבנן ס"ל כרה"י הוה, והא דקאמר ר"א תוכה לאו דוקא, רק ר"ל מקום המחיצ', ורבנן הכי קא"ל, כמו מתוכה ממש לר"ה מודית דפטור דהרי כרמלית היא, כמו כן מקום מחיצה, לדידן, כרמלית היא, א"כ שפיר לא מצו רבנן למנקט מתוכה לרה"י, דהרי מתוכה ממש לרה"י אפשר דחייב לכ"ע. כדקאמר בש"ס בשנאבד לרבים דרך באותו חצר. אבל מתוכה לר"ה לכ"ע פטור, דאפילו בשנאבד לרבים דרך שם, הרי הו"ל כמטלטל פחות מד"א בר"ה (ותוס' דצ"ג ב' תי' באופן אחר)]:

משנה ג[עריכה]

חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה:    אפי' מרוח א' שתופס ב' רוחות, דהיינו בקרן זוית, דאז אפי' אין בפרצה י' אמות, פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. מיהו צורת הפתח, דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג, אפי' באלכסון שרי (שס"ג ס"ל):

וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו:    בקרן זוית כלעיל. ומיירי שאין תקרה פרוסה על זוית הפרוץ, דאל"כ פי תקרה יורד וסותם:

או לחייו:    קורתו או לחיו גרסינן, דבחד קורה ובחד לחי סגי:

מותרין באותו שבת:    שנפרץ בו, מדהותר למקצת שבת:

ואסורין לעתיד לבא:    ר"ל בשבת הבא:

ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת:    דאף בשבת שנפרץ בו, אסור, והכי קיי"ל. וכ"כ בחוט העירוב שניתק בשבת. מיהו בעיר שמוקפת חומה ויש בקצה רחוב היהודים חוט העירוב וניתק בשבת, ולא היה קרוב לוודאי שינתקוהו עובדי כוכבי' בשבת, הואיל ומחיצות חצונות קיימות, שבת שהותרה הותרה (שס"ה ס"ז). וכל חוט עירוב שניתק בשבת, מותר לומר לעובד כוכבים בשבת לתקנו (רע"ו). אבל בנפסק בחול ותקנו עובד כוכבים בשבת על דעת ישראל שיטלטל בה, לא מהני (מג"א שס"ב ה'):

משנה ד[עריכה]

הבונה עליה על גבי שני בתים:    שהן בב' צדי ר"ה, ובנה עליי' מזל"ז:

וכן גשרים המפולשים:    ר"ל שיכול לעבור תחתיהן, ויש לגשר ב' מחיצות תחתיה. בראשה ובסופה. ונ"ל דנקט בתים לרבותא דר"י, דאף דמחיצות הבתים לגוואי עבידן (כסוכה י"ט א'), אפ"ה מהני לטלטל תחת העליי', וקתני גשר לרבותא דרבנן, אף שב' המחיצות לגשר נעשו, אפ"ה לא מהני לרבנן:

דברי רבי יהודה:    דס"ל דהלכה לממ"ס דב' מחיצות הוה רה"י:

וחכמים אוסרין:    דס"ל דהלכה לממ"ס ג' מחיצות בעינן:

ועוד אמר רבי יהודה מערבין:    ר"ל משתתפין (כפ"ו מ"ה):

למבוי המפולש:    שיש לה ב' מחיצות, והניח קורה מכאן ומכאן בראשה ובסופה, הו"ל משום הנך ב' מחיצות של הבתים כרה"י, ומשתתפין לטלטל בה, וקמ"ל הא, אף דבמבוי שאינו מקורה ליכא למימר פי תקרה יורד וסותם כעלייה וגשר לעיל, אפ"ה סגי בב' מחיצות:

וחכמים אוסרין:    דס"ל, דבמפולש לא מהני קורה מכאן ומכאן, רק צריך צורת הפתח בראש הא' ועי"ז הו"ל כאילו יש לה ג' מחיצות, דצורת הפתח ג"כ כמחיצה דמי, ואז מותר מדאו' לטלטל בה, רק מדרבנן אסור מדדמי עדיין לר"ה, ומהני הקורה ברוח השני להכירא. (ועי' עירובין ד"ו א', ורבותינו קצרו כאן בפירושן):

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]