רמב"ם על עירובין ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על עירובין · ט · >>

עירובין פרק ט[עריכה]

משנה א[עריכה]

אף על פי שהיה רבי מאיר סובר שהן רשות אחת, כשנבדלו קצתם מקצתם אין מותר אצלו להשתמש מקצתן אל קצתן, כי הוא אומר כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות והן רשות אחת אסור להוציא מזו לזו, כגון עמוד ברשות היחיד גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה.

וחכמים אומרים, בגגות, כמו שנחלקו הרשויות למטה כך נחלקו למעלה, כל גג מובדל מן האחר.

ורבי שמעון אומר, כי החילוק וההפרש הוא במקום הדירה בלבד. אבל חצרות הבתים והגגות, והמקומות המוקפים חומה בכותלים ולא נעשה לדירת אדם והם הנקראים קרפפות כאשר נתבאר בזאת המסכת פעמים [פרק ב משנה ה. פרק ה משנה ב], כולם הם רשות אחד לאותם כלים שהם באלו המקומות כשנכנס שבת, אבל להוציא כלים מן הדיורין ולהניחם בחצר ולטלטלם מן החצר לחצר אחרת אינו מותר.

ומאמר רבי שמעון שהוא מותר להוציא מה שבחצר זו לחצר אחרת, הכל שווה בין עשו אנשי הבית עירוב או לא עשו עירוב, לא נאמר שמא אם עשו עירוב יוציאו מה שבבתיהם אל החצר ואחר כן יוליכו אותו לחצר אחרת. ועל דעת רבי שמעון, כי מותר לאדם להוציא דבר שיהיה בחצר הבית ששבת שם אל הגג, ומן הגג לחצר אחרת, ומן החצר אחרת לקרפף, ומן הקרפף לגג אחר, וכן תמיד, עד שיכול לטלטל אותו הדבר ולהוליכו בשבת בכל המדינה, על הגגות ובחצרות הבתים והמקומות המוקפין בכותלים אם אין בהם דירה. אבל מה שהוא אסור להוציא דבר ממה שיש בבית אל הבית האחר או על הגג, אלא אם עשו עירוב בין שני הבתים.

והלכה כרבי שמעון, ואפילו היו הגגות גבוהות או נמוכות:

משנה ב[עריכה]

חצר גדולה שנפרצה לקטנה, כזו הצורה:

Rambam-Eiruvin c9-m2-d1.jpg








ותהיה הקטנה אין לה אלא שלשה כותלים, והגדולה יהיה לה מקום הפרצה כדמות שער, כאשר יתבאר מן הצורה שציירנו.

וזה הדין הוא כשנפרץ מערב שבת, אבל אם נפרץ בשבת אפילו הקטנה היא מותרת להשתמש בדיורין שלה כאשר היתה קודם, מאחר שהיה לה היתר קודם שנפרץ הכותל, והעיקר אצלנו "הותרה למקצת שבת, הותרה לכל השבת כולה".

ועל זה הדרך בעצמו הוא גג גדול וגג קטן כשיש כותל מקיף בגגות, אבל אם אין שם שום היקף כולם רשות אחת הן כאשר בארנו.

ואמרם עוד חצר שנפרצה לרשות הרבים - הוא שיפול הכותל כולו מצד רשות הרבים וישארו שלושה כותלים.

רבי אליעזר סובר, שהם רשות הרבים. וחכמים חושבין אותן כרמלית. וכבר בארנו בתחילת שבת ארבע רשויות ודיניהם.

ואתה יודע כי עניין אמרם פטור הוא שאינו חייב מיתה, אבל הוא אסור.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ג[עריכה]

זאת הפרצה שנפרצה החצר היא עשר אמות או פחות שהן כפתח, אלא שהם בקרן זוית ו"פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי". ואם הוא יתר על עשר אמות אפילו מרוח אחד אסורה.

וזה הבית שאמרנו שנפרץ משתי רוחותיו, הוא שנפגם סדרם ונהרס זוית מזויותיו ונפל קצת מזה הכותל, ולא תהיה קורה פרושה על מקום הפרצה אלא אשר יהיה מושב הקורות בקירוייו על זאת הצורה:

Rambam-Eiruvin c9-m3-d1.jpg










ולפיכך הוא אסור.

אבל כשנפרץ על זאת הצורה:

Rambam-Eiruvin c9-m3-d2.jpg











הרי הוא מותר, כי העיקר אצלנו "פי תקרה יורד וסותם".

ורבי יוסי אומר, אסורין באותה שבת ואסורין לעתיד לבא.

והלכה כרבי יוסי.

ואל תחשוב כי זה המאמר יקשה לאותו עיקר שקדם זכרו, שאמרנו הותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת כולה. כי מה שאמרנו שם הוא בדין העירוב, רוצה לומר כשנתחדש אחר הכנסת שבת מה שיאסור התשמיש באותו מקום לפי שנפסל בו העירוב, וכיון שהיו מותרין בערב שבת מותרין לכל השבת כולה. ובזה המקום מדבר הוא במחיצות כשנפרצו, וחזר התשמיש אסור מפני הסרת המחיצות, לא מצד סילוק העירוב:

משנה ד[עריכה]

רבי יהודה סובר, כי רשות היחיד מאחר שיש לו שתי מחיצות, שכבר נבדל מרשות הרבים וכן אמר שתי מחיצות דאורייתא, ולפיכך הוא מותר אצלו העירוב בשתי מחיצות.

ואין הלכה כרבי יהודה: